כתבה זו מכילה מחקר/ים ממקורות מוסמכים ו/או כתבי עת מדעיים ו/או פקולטות אקדמיות מכובדות.
אנחנו עושים כל מאמץ כדי לבדוק את הנתונים המוצגים באתר ולהפנות אתכם למקור המאמרים והעובדות המובאים לכם, על מנת לאפשר לכם להעמיק את הידע ולבחון את מהימנות התכנים.
כידוע, עולם המחקר מתעדכן בכל רגע נתון ומציג לעיתים ממצאים הטרוגניים, בלתי מוחלטים ואף סותרים. אנו מאמינים בהצגת מגוון דעות, גישות ומסקנות, ודוגלים בקבלת החלטות על בסיס הרחבת הידע בעין ביקורתית.
אנו פועלים להביא לכם מידע אמין, עדכני ומקצועי אשר נתמך מדעית.
שונאים צבועים: הדברים שאתם חייבים לקרוא על צבעי מאכל
פחם לארוחת בוקר, חנקן לארוחת צוהריים וחרק אדום לארוחת ערב - צבעי המאכל בצלחת שלנו נמצאים שם רק לשם היופי והפיתוי, והשאלה היא באיזה מחיר בריאותי? המדריך המלא לצבעי מאכל שיגרום לכם להתבונן אחרת על אריזות המזון
צבעי מאכל מבוססים על תרכובות של כימיקלים, נפט ופחם
שתף:
צבעי מאכל מבוססים על תרכובות של כימיקלים, נפט ופחם
צבעי מאכל הם חומרים סינתטיים או טבעיים אשר נוצרו על מנת לשוות למזון שלנו מראה מושך ומגרה שיעורר בנו את החשק והתיאבון לצרוך אותו. צבעי מאכל טבעיים, המופקים ממזון, קיימים מאות בשנים, בעוד שהצבע המלאכותי הראשון היה צבע כימי שנוצר מזפת פחם ב-1856.
צבעי מאכל סינתטיים – לייפות ולכסות
כיום, מחצית מצבעי המאכל הסינתטיים מיוצרים מנפט. חלק מהם משויכים לקטגוריה הקרויה בשם: צבעי זפת הפחם – הם מעניקים את הגוונים הצהובים, הכתומים והאדומים שמייפים את המזון, כמו גם את הצבעים הכהים יותר, כמו שחור, סגול וכחול שמכסים ומטשטשים פגמים באוכל.
אחד המרכיבים בצבעים הללו הוא בנזן (Benzene) הידוע כחומר מזיק לבריאות והוכח כמסרטן
במהלך השנים מאות צבעי מאכל מלאכותיים שפותחו נמצאו רעילים, כך שכיום רק מספר מצומצם מהם עדיין נמצא בשימוש.
צבעי אזו – חפשו את השקיעות הצהובות
הקטגוריה השנייה בצבעי המאכל הסינתטיים נקראת צבעי אזו (Azo). צבעים אלו מבוססים על תרכובות של כימיקלים, נפט ופחם. בצבעי אזו נעשה שימוש נרחב גם בצביעת טקסטיל, והם מכילים חנקן וחומצות חנקתיות.
בתעשיית המזון צבעי אזו פופלריים משום שהם זולים להפקה ויציבים. השימוש בחלק מהם מחויב בסימון ע"י משרד הבריאות אך איננו אסור. על פי הסימון האירופי, אשר הוא הסימון המקובל בישראל, כל המספרים בין E100-E199 הם צבעי מאכל (סינתטיים וטבעיים).
חשוב לדעת כי תקנות משרד הבריאות מחייבות לציין על גבי אריזות המוצרים ארבעה צבעי מאכל בלבד: טרטרזין E-102, פחם שחור E-110, סנסט ילו E-153 ואדום אלורה E-129.
מדובר על 99 צבעי מאכל שנמצאים באופן רשמי בשימוש
כל זאת מבלי שקיים הכרח לציין כמות מדויקת של צבע במזון או את שאר צבעי המאכל שעלולים להיות מסוכנים לצריכה.
למרות השמות האקזוטיים שמזכירים שקיעות יפות, כדאי לדעת, לדוגמה, שסנסט ילו חשוד כצבע שגורם לכאבי בטן, לפריחות, להתפתחות גידולים סרטניים, למוטציות גנטיות ועוד. טרטזין נקשר ונחשד כגורם להפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים, מיגרנות, פגיעה בבלוטות הלימפה ובלוטות התריס ועוד.
צבעי מאכל טבעיים – לא בהכרח בריא
קטגוריה שלישית היא של צבעי מאכל טבעיים המופקים מעצמות ורקמות של בעלי חיים, מינרלים וצמחים, והם יקרים יותר לתעשייני המזון.
לצבעים הטבעיים קיים יתרון ברור בשימוש על פני הצבעים הסינתטיים – מעצם היותם חומרים טבעיים, וחלקם אף מועילים לבריאות
יחד עם זאת, חשוב במקרה זה לעשות את ההבדלה החשובה בין טבעי לבריא, היות ולא כל תוספת טבעית למזון היא בהכרח ראויה למאכל ונטולת סיכונים בריאותיים. יש לציין כי גם לחלק מהצבעים הטבעיים ניתן לפתח רגישות.
לדוגמה: צבע המאכל האדום הטבעי E120 (קרמין, חומצה קרמינית), מופק מסוג של חרק, בשם כנימת קוכיניאל – לא בדיוק הדבר הראשון שאתם חושבים עליו כשאתם מדמיינים משהו טבעי. הצבע שנוצר ע"י טחינת הכנימות והרתחתן במים יחד עם מלחי אלומיניום ונתרן, עלול לעורר תגובה אלרגית ואינו מומלץ לשימוש בקרב ילדים היפראקטיביים.
צבעי מאכל במזון – לא רק סוכריות ג'לי
למרות הדעה הרווחת, צבעי מאכל אינם מצויים רק בסוכריות צבעוניות, מרשמלו, דגני בוקר נוצצים או שתייה קלה וזרחנית. את צבעי המאכל ניתן למצוא גם במאכלים "תמימים" כמו בייגלה, רטביי עגבניות, בשר אדום, נקניקים, גלידות, גבינות ואפילו ויטמינים לילדים.
לא פלא אם כן שהאמריקאי הממוצע צורך כיום פי 5 יותר צבעי מאכל מכפי שצרך בשנות ה-50.
מה אומרים המחקרים? תלוי את מי שואלים
בעוד שהרעילות של צבעי המאכל הכימיים נבחנה במחקרי מעבדה רבים על בעלי חיים, המסקנה הבריאותית אליה הגיעו ארגוני הבריאות העולמיים כמו ה-FDA האמריקאי וה-EFSA האירופאי, היא כי בדרך כלל אין סכנה בריאותית משמעותית בצריכתם של צבעי מאכל מלאכותיים.
מסקנה זו הינה מאוד שנויה במחלוקת, וניתן לראות זאת בין היתר בעובדה שבמדינה אחת צבע מאכל מסוים מאושר לשימוש ובמדינה אחרת הוא אסור באופן מוחלט. בנורבגיה למשל, הוציאו מהחוק את השימוש בכל צבעי המאכל הסינתטיים במזונות, כך שספק אם צרכן מודע יכול להסתמך בראש שקט על הוראות חלק מהגופים הרשמיים.
עד היום לא הוכחו מבחינה מדעית הנזקים המוחלטים והישירים של צריכת צבעי מאכל, ועם זאת, כן נמצא כי הם מקושרים לאלרגיות, לאגרסיביות, להפרעות קשב, להיפראקטיביות אצל ילדים בעלי רגישות ומגוון בעיות בריאות נוספות, כולל חשד מבוסס להיותם מסרטנים.
חשוב לקחת בחשבון שהרבה פעמים צבעי מאכל מלאכותיים מגיעים בתוך מאכלים לא בריאים, מעובדים, עמוסי נתרן, סוכר ושומן מוקשה, ובכך הם למעשה גורמים לנזק כפול היות והנטייה הטבעית שלנו לקשר מראה וצבע לטריות וטעם מעודדת צריכה מוגברת של מאכלים לא בריאים ומזיקים אלו.
אם מסתכלים על התמונה הכוללת, עובדה זו לבדה עומדת לרעתם של צבעי המאכל הסינתטיים, בחישוב הנזק הבריאותי שהם גורמים לנו.
האם יש אלטרנטיבה בריאה ולא מזיקה?
בתוך הקטגוריה השלישית של צבעי מאכל טבעיים יש כאלה שהם כאמור, בעלי תועלת של ממש לבני אדם כמו שורש הכורכום לצבע צהוב, כלורופיל, מעלים ירוקים, לצבע ירוק, פפריקה לצבע אדום, פיגמנט הסלק לצבע סגול-אדום, ליקופן, פיגמנט העגבנייה לצבע האדום, ואלפא בטא וגמא קרוטן מגזר, לצבע הכתום-צהוב.
מסקנה: אם אתם צורכים מזונות מעובדים, העדיפו צבעי מאכל טבעיים. וכמובן שהכי כדאי לצמצם את המזונות המעובדים ולהוסיף בעצמנו את הצבע למזון שלנו.