"ילדי הקורונה": פרופ' עמוס רולידר מסביר איך מונעים מהילדים לאבד כיוון

פרופ עמוס רולידר | צילום: ארז ביט

זוכרים את הימים שבהם הורדנו את הילדים בבית הספר, המשכנו לעבודה ולכל יום הייתה משמעות ומסגרת ברורה והגיונית? אוקיי, ובחזרה למציאות: את העבודה אנחנו עושים מהבית, בית הספר נסגר ונפתח כל כך הרבה פעמים שהפסקנו לספור, וההתכנסות הכפויה בבתים וללא מסגרות קבועות הפכה את חלקנו לקצת יותר לחוצים ועצבניים.

באופן טבעי, המצב המאתגר הזה משפיע על כולנו ובייחוד על הילדים, שמצד אחד זקוקים ליד הורית מכוונת ומצד שני – נאלצים להתמודד עם נטילת אחריות ועם משמעת עצמית שלעיתים רבות כלל אינן מוכרות להם.

פרופ' עמוס רולידר, ראש התוכנית לתואר שני בניתוח התנהגות במכללה האקדמית כינרת, חושב שהורים שנאלצים לבלות הרבה יותר זמן עם ילדיהם בתקופה הנוכחית, יכולים דווקא לנצל אותו ליצירת אינטראקציה והרמוניה משפחתית.

במקום להתייחס לתקופה הנוכחית כאל הזדמנות לשפר ולתקן את מערכת היחסים בינם לבין הילדים, ההורים עסוקים ב'לכבות שרפות'

לדבריו, בפועל, הורים רבים מגלים את מה שחששו לגלות – שההפך הוא הנכון: הם נאלצים להתמודד עם חוסר רצון לשיתוף פעולה מצד הילדים, עם העובדה שאין להם אפשרות "לברוח" לעבודה ובעיקר, שאין להם באמת שליטה על התהליך החינוכי בבית.

פרופ' עמוס רולידר על החינוך מחדש

את ההסבר לחוסר השליטה הזה, ניתן לדברי פרופ' רולידר למצוא במערכת היחסים שנרקמה עוד הרבה לפני עידן הקורונה, בין ההורים לילדים.

"הקריירה והשהות הממושכת בעבודה וההיעדרות מהבית, מהוות כיום חלק משמעותי מחייהם של הורים רבים, ואין ספק שיש לכך השלכות שקשורות לחיי היומיום ולאינטראקציה עם הילדים.

"מחקרים שונים מצביעים על כך שלפני פרוץ המגפה, ילדים בני 12-6 היו נוהגים לבלות עם ההורים בפעילות אינטראקטיבית משותפת ישירה, כחצי שעה יומית בלבד בממוצע.

"למעשה, מי שנשאר עם הילדים אחה"צ הם לרוב דמויות שתפקידן אינו בהכרח לחנך כמו – סבא וסבתא או בייביסיטר, שבד"כ משמשים כמבוגר האחראי בסביבה שנמצא שם כדי לשמור על הילדים ולהגן מפני פציעה או כשהם זקוקים לעזרה קלה עם שיעורי הבית.

"כעת, אותם הורים שפתאום נאלצים לשהות שעות רבות במחיצת הילד, מגלים שהמחיר שהם משלמים עבור ה'סידור' הזה די משמעותי. במקום להתייחס לתקופה הנוכחית כאל הזדמנות לשפר ולתקן את מערכת היחסים בינם לבין הילדים, הם עסוקים ב'לכבות שרפות', ומנסים להתמודד עם חינוך מחדש עם כל המשתמע מכך, וכל זה כשהם בעצמם נמצאים בלחץ גדול מאוד שנובע משינויים בבית ובעבודה מרחוק".

מסכים, ג'אנק פוד ובדידות

מי שמשלם את המחיר האמיתי לסיטואציה החדשה הם בעיקר הילדים, שלדברי פרופ' רולידר, לעיתים קרובות מרגישים שאין קברניט שמנווט את הספינה עליה הם נמצאים.

"מחקרים מראים שילדים בעידן הקורונה מתמודדים יותר עם תופעות של חרדה, עם דיכאון וגם עם שימוש בחומרים מסוכנים. העניין נכון גם לגבי ילדים שהוריהם היו מעורבים יותר בחייהם, אך בעיקר לגבי כאלה שסבלו ממחסור באינטראקציה ובהקניית הרגלים וערכים חינוכיים.

"באופן כללי, אפשר לומר שמשפחות שכבר היו מורגלות לסדר יום קבוע ולערכי חינוך מושרשים, נכנסו לקורונה במצב של יתרון מסוים. אף שגם הן נאלצו להתמודד עם האתגרים שהציבה המגפה.

"במילים אחרות: כשילדים מורגלים ללכת לישון בשעות מסוימות, רגילים לדאוג למטלות כמו הכנת שיעורי בית וגם יודעים לארגן ארוחות יומיות שמתאימות לצרכיהם, בהתאם ללוח זמנים הגיוני, הם מצליחים לשמור על סדר יום גם בתקופה של יציאה מהאיזון הרגיל".

מה עושים כדי לשפר את המצב?

כך או כך, בין אם הגעתם לקורונה במצב אופטימלי או לאו, השינויים במצב הכלכלי, חוסר הוודאות והחשש לבריאות מטרידים את רובנו ויכולים להשפיע על היחסים בבית ועל תחושותיהם של הילדים.

הורים רבים מדווחים בתקופה זאת שלמרות הרצון הטוב לשפר את המצב, לא תמיד קל להם לעזור לילדים, בייחוד כשהם עצמם נאלצים להתמודד עם מציאות חדשה ומורכבת.

אם אתם חשים שהמצב יוצא משליטה, שהילדים צופים כל היום במסכים ושהם לא מצליחים להתמודד עם מטלות הלימודים, פרופ' רולידר מציע כמה עצות פרקטיות שיעזרו להורים לעשות סדר בבלגן ולהתמודד טוב יותר עם המצב בבית:

1. אל תוותרו:
   צריך להבין שכשמדובר בחינוך, אין אפשרות להרים ידיים. תמיד יש מקום לשאול מה אפשר לעשות ומה ניתן לשפר. ההנחה היסודית היא שכל עוד הילדים נמצאים במסגרת הביתית, לנו ההורים יש את היכולת ואת הכלים שיאפשרו לנו להעניק להם ערכים ותכנים להם הם זקוקים כדי ללמוד להתנהל טוב יותר.
2. הגדירו ציפיות מראש:
   לפני שאנחנו דורשים מהילדים, כדאי שקודם כל נשאל את עצמנו מה בדיוק אנחנו מצפים מהם בכלל. כדאי לציין את הציפיות בכתב. למשל: 'אני מצפה שהילדים יקומו בבוקר בעצמם, ישתפו פעולה עם סדר היום שנבנה ביחד איתם ויעשו את כל שביכולתם על מנת לשתף פעולה ולהצליח: ילכו לישון בזמן, יכינו שיעורי בית וכו'.

אם עכשיו זה זמן לבילוי משפחתי – זה הזמן שבו גם אתם עוזבים את הנייד והמחשב ויושבים איתם. חשוב שהילדים יבינו שסדר היום מורכב גם ממטלות, כפי שהוא מורכב מרגעי פנאי ובילוי

1. תחמו את הזמן הפנוי:
   הגדירו את שעות המסך ביום ואת השעות ה'ריקות'. כדאי גם להגדיר מראש שעות ארוחה ולהגביל את כמות הנשנושים המותרת. חשוב למנוע מהילדים הרגלים מזיקים כמו אכילה בזמן צפייה בטלוויזיה, שלרוב גורמת לאכילת יתר של מזון לא איכותי.
2. הקפידו על זמני שינה:
   העובדה שהילדים לא צריכים לקום מוקדם כדי ללכת לבית ספר לא אמורה לשמש עבורם כתירוץ כדי שילכו לישון מאוחר. ילדים זקוקים לשנת לילה ארוכה ואיכותית. מחסור בשעות שינה משפיע לרעה על התפקוד הקוגניטיבי, על הבריאות הפיזית, הבריאות הנפשית וגם על מצב הרוח. בקשו מהילדים ללכת לישון בשעה שתקבעו מראש ואל תאפשרו להם לצפות במסך בסמוך לשעת השינה. הרגל מעין זה עשוי לפגוע באיכות השינה של הילדים.
3. הקדישו זמן לאינטראקציה משפחתית:
   אף שלא תמיד פשוט למצוא זמן משותף לבילוי משפחתי, תמיד אפשר להתאמץ כדי שזה יקרה. בחרו זמן שבו תשבו עם הילדים למשחק משותף או לארוחה משפחתית רגועה, שבה תוכלו לשוחח בנחת.

1. הקפידו על שיח מכבד בבית:
   זכרו שאפשר להיות תקיפים ולדרוש מהילדים לבצע מטלות, גם מבלי לצעוק או לדבר בצורה לא יפה. מנגד, בשום אופן אל תשלימו עם שפה בוטה מצד הילדים, לא כשהם פונים אליכם ולא כשהם משוחחים עם האחים שלהם.
2. פעלו לפי התניות:
   יש להקפיד לעמוד בסדר היום שהצבתם לעצמכם ולילדים, גם אם הדבר מאתגר. אם לא מסדרים את החדר – לא משחקים. אם לא מכינים שעורי בית – לא ניגשים לצפות במסך. אם עכשיו זה זמן לבילוי משפחתי – זה הזמן שבו גם אתם עוזבים את הנייד והמחשב ויושבים איתם. חשוב שהילדים יבינו שסדר היום מורכב גם ממטלות, כפי שהוא מורכב מרגעי פנאי ובילוי.
3. פרגנו, שבחו ועודדו:
   אל תקבלו התנהגויות נאותות של ילדיכם כמובנות מאליהן. שבחו אותם והחמיאו להם; חבקו על כל גילוי של מאמץ, על השתדלות, התגברות ועל שיתוף פעולה – זהו המרשם האולטימטיבי לחיזוק ביטחונם העצמי של הילדים – תמיד, אך בייחוד בימים אלה.

יש סימנים שמעידים על בעיה חמורה יותר?

"אם הילד מתנתק מחברים, אם הוא מתמכר למסך באופן אבסולוטי, אם הוא לא מוכן לשתף פעולה – כל אלה יכולים לרמז על בעיה שכדאי לפתור מוקדם ככל שניתן. שבו עם הילדים לשיחה, דרבנו אותם לספר את הדברים הטובים והרעים שקורים להם במהלך היום ובעיקר שמשו עבורם דוגמה אישית – שתפו אותם בקשיים, בדברים הטובים שעוברים עליכם והראו להם שאכפת לכם.

"חשוב להבין שהורות זה מקצוע לכל דבר. במקרים שבהם המצב מורכב יותר וההורה מרגיש שאין לו שליטה או יכולת להעניק לילדים את הכלים הנכונים שבפועל תורמים להתנהלות הרצויה, לעיתים תידרש התערבות מקצועית", מסכם פרופ' עמוס רולידר.

אין ספק ששנת הקורונה הובילה למהפך בהתנהלות המשפחתית ובחיי היומיום של ההורים והילדים כאחד, מבלי שקיימת ודאות עדיין לגבי העתיד. חשוב לזכור שמשברים הם לעיתים הזדמנות טובה להתפתחות וליצירתיות. נסו להקדיש זמן לאינטראקציה עם הילדים, שוחחו עימם על הדברים שמטרידים אותם, ויחד עם זאת, הציבו גבולות ברורים שיסייעו להם לעמוד במטלות החדשות ויסייעו גם לכם לשמור על מסגרת ושגרה.