"גברים הם בור של סודות": שיחה עם קרן אלאלוף שרעבי מייסדת מאמאצחיק

קרן אלאלוף שרעבי | צילום: חגית זהבי

על יום הגבר שמעתן? גם אנחנו לא. אבל זה לא אומר שלא מגיע לגברים שלנו פירגון. לרגל היום המיוחד שוחחנו עם קרן אלאלוף שרעבי, הוונדר מאמא של קהילת הנשים בישראל ומייסדת קבוצת הפייסבוק מאמאצחיק, המונה יותר מ- 600 אלף נשים, על גברים ועל כל הבעיות שהם עושים לנו.

למה הוא מצפה – לשטיח אדום? לא יקרה!

מה הנשים במאמאצחיק באמת חושבות על גברים?

"אנחנו לא יכולות בלעדיהם ואנחנו לא יכולות איתם, ממש ככה. אני מתה על בעלי, אבל אני לא יכולה לסבול אותו באותה הנשימה. נשים, לרוב, הן בעלות אינטליגנציה רגשית. החיים שלהן מלווים בהמון רגש והן דואגות לשתף. גברים לעומת זאת, הם בור של סודות" משתפת אלאלוף-שרעבי.

"בעלי לא משתף אותי בשום דבר. יש המון הבדלים ביננו, אבל עם זאת, אנחנו אוהבות אותם. המון נשים כותבות במאמאצחיק על הרצון שלהן להכיר את הגבר שלהן ולהתחתן ולהקים בית, אבל יש המון קשיים. בתקופת הקורונה הייתי תקועה בבית עם חמישה ילדים. זה הכעיס אותי שזה מובן מאליו, שאני זאת שתקועה עם הילדים, אז הגענו לפשרה וקנינו בית".

בית בקורונה?

"התעקשתי על זה. אבל כל הפרוצדורה של קניית הדירה – נפלה עליי. אולי זאת אשמתי? אני הצעתי שאעשה הכול".

יכול מאוד להיות.

"בתקופת הקורונה עלו המון פוסטים בקבוצה של נשים שכתבו שהן כועסות שהגבר שלהן היה בחל"ת".

זה טוב, לא?

"אני לא בטוחה שזה טוב. את מבינה? אנחנו לא ממש מבינות מה אנחנו רוצות. מצד אחד – אנחנו רוצות שהגבר יהיה בבית, מצד שני – אולי עדיף שלא".

לפי השיח שעולה בקבוצה – מה הבעיה של גברים?

"אני הרבה פעמים חושבת שבבתים עם ילדים, הגברים מרגישים שזה בא על חשבונם. בעלי משתגע מזה שאני נותנת תשומת לב לילדים, אבל בואי – הוא לא הילד. כשהילדים רוצים לדבר איתי ואני קשובה להם, הוא ממש יכול להתעצבן.

זה כאילו הוא שואל: איפה ההיררכיה בבית? למה אתה מצפה – לשטיח אדום? לא יקרה". יש לציין שעל הטשטוש שבין הגבר-ילד עליו מדברת אלאלוף-שרעבי ועל השפעתו על מערכת היחסים, כותבות נשים רבות בקבוצה.

"תיראי, ילדים מכרסמים כל דקה טובה של זוגיות. אי אפשר להתכחש לזה. הם לא אשמים כמובן, אבל זה מה שקורה. צריך לזכור למה בכלל התחתנו, ולתת לגברים תשומת לב ויחס, לרענן את הזוגיות".

על מה נשות מאמאצחיק בחיים לא יסכימו לסלוח לגבר?

"על בגידה", קובעת נחרצות. "על כך נאמר: ייהרג ואל יעבור. אני מכירה נשים שנשארו בקשר אחרי בגידה, אבל בבסיס שלנו – זה לא זורם. זה פוגע באמון. את יכולה לחיות חיים טובים, אבל אם את תגלי שהוא בוגד בך – זה יאיר על כל מה שהיה בזיוף".

מה את חושבת שהנשים במאמאצחיק יעזו לספר לקבוצה אבל לא לבעל שלהן?

"אההההה! תיראי, יש לנו פנטזיות. הנשים בקבוצה אולי לא יספרו לבן הזוג שלהן מה הן היו רוצות לעשות לגבר אחר, אבל לנו כן. אנחנו נהנות לפנטז, ובו זמנית ליהנות עם הגבר שלנו".

אך באותה נשימה היא מוסיפה שזאת לא תכונה אופיינית לנשים בלבד: "בעלי מתלהב מאוד מסרטוני יוגה שרצים ברשת, אבל לא מהיוגה הוא מתלהב. בניגוד אליי, המדריכה לא ילדה חמש פעמים".

ומה בנוגע לתכנים קשים יותר?

"גברים לא מבינים את המושג הזה 'דיכאון אחרי לידה'. לא משנה כמה ננסה, אי אפשר להסביר את זה לבן הזוג במילים. אני חוויתי תחושה, אחרי כל אחת מהלידות שלי, שנגמרו לי החיים ושהגוף שלי מתפרק והפיפי שלי בורח, ומה לא. אבל להם כלום לא קורה! שום דבר! זה מחריד בעיניי.

בתקופות אחרי הלידות, היה לי המון כעס על בעלי, הוא היה כמו בכוננות ספיגה. ולחשוב שזה מגיע עוד אחרי תקופה יפה, של ההיריון והרומנטיקה… בום, הגוף נהרס, נחרב, אני מצטערת על האימה – הוא משתנה, ואת צוברת מטענים.

לא פעם ולא פעמיים אמרתי לו 'בוא מיד עכשיו הביתה' כי לא הצלחתי להרים את עצמי מהמיטה, והוא לא הבין אותי", אומרת אלאלוף בנימה חריגה של רצינות, "הרגשתי אפילו שהוא היה מאוכזב ממני, שזה הזוי,

הרי אני זאת שעשיתי את הלא ייאמן, ילדתי, אתה צריך להעריץ את האדמה עליה אני דורכת. הם לא מעריצים בדרך-כלל. וזה מפתיע, כי לרוב הם רואים את הלידה.

אז את יכולה לנסות ולהסביר מהיום עד מחר, אבל פיסית מי שלא עבר את זה – לא יבין. עד היום בעלי שואל אותי מה הבעיה שלי לחזור לגזרה הקודמת שלי, לפני שילדתי. אבל הוא בעצמו לא חווה לידה מעולם, ועדיין הוא לא חזר לגזרה שלו מאז".

מאמאצחיק – על רצינות ההומור

בשלב הזה בשיחה אני כבר יכולה להודות: אלאלוף-שרעבי היא אישה מצחיקה. הכנות שלה תמיד משלבת הומור. או שאולי יהיה נכון יותר לומר שבהומור שלה יש כנות? על כל פנים – ההומור הוא שחקן מכריע, בחייה הפרטיים וגם בקבוצה.

בין הנושאים המדוברים במאמאצחיק אפשר למצוא את חיי המשפחה והזוגיות, הילדים, הסקס והחברות. הדברים שנאמרים בקבוצה נותנים רוח גבית לנשים רבות ומעודדים אותן לפרוק ולשתף.

את ההצלחה הפנומנאלית של הקבוצה אפשר לייחס לעובדה שהיא מיועדת רק לנשים, אבל לא רק. יש שיאמרו שהבחירה הזאת מוקיעה את הגברים מהשיח ומרדדת אותו, ויש שיאמרו בדיוק ההפך. אבל מה שבטוח הוא שהצורך לשיח מהסוג הזה – חי ובוער.

"אני לא חוסכת במילים ולא שומרת בבטן", היא אומרת, "הרבה פעמים זה בא לרעתי, אבל מצד שני, אני יותר בריאה בזכות כך". ובאמת נראה שאין עוד קבוצה ברשת כמו מאמאצחיק שמרשה לעצמה לדבר מהבטן ככה. כזו שיודעת להכיל ולצחוק על חוויות שלא תמיד אפשר להחשיב אותן כמצחיקות.

סיטואציות שיכולות לזעזע במקומות אחרים – מתקבלות בברכה בקבוצה, כל עוד הן נכתבות בהומור. כפי שאלאלוף-שרעבי מציינת – ההומור הוא מה שמאפיין את הקבוצה, והוא משמש כקריטריון היחיד שקובע אם הפוסט שחברות הקבוצה כתבו – יאושר או לא.

הגברים בוכים בלילה?

את הצלחתה של מאמאצחיק אפשר לראות במעבר הטבעי שעשתה מהמרחב הווירטואלי אל המרחב המציאותי. חברות קבוצה רבות מזדהות עם ערכי הקבוצה וגאות בשיוכן לקבוצה על-ידי כך שהן מדביקות סטיקר של מאמאצחיק על שמשת הרכב שלהן.

כך קורה, לא פעם, שחברת קבוצה אחת מזהה חברת קבוצה אחרת, ומשאירה לה הפתעה קטנה דוגמת שטר, פתק, ג'וינט או כל דבר אחר שמטרתו לשמח.

אבל חשוב להדגיש שהסולידריות הנשית הזאת אינה נגד הגבר, אלא רק בעד האישה. ובכל זאת, אינני מצליחה להתאפק עם השאלה הבאה.

האם יש דבר כזה גבר טוב?

"ברור. יש גברים מדהימים. אני מסתכלת על הבנים שלי ואני אומרת כמה הם מהממים. אבל אז הם מגיעים לגיל ההתבגרות ואני אומרת כמה הם אגואיסטים. אבל גם הבת שלי אגואיסטית באותה מידה".

מיהו הגבר האולטימטיבי בעיניי מאמאצחיק?

גבר שיודע להקליל את הסיטואציות הקשות, שמבין אותך ומרים לך ומצחיק אותך. אני לא סתם אומרת חוש הומור. זה כלי מרפא, בעיקר לזוגיות.

היום מישהי העלתה פוסט על זה שהגבר שלה מריץ עליה דאחקות, וזה הזכיר לי את אבא שלי שהיה הגבר האידיאלי בעיניי".

אם גברים היו משתלטים על הקבוצה ליום אחד, איך זה היה נראה?

"זה קרה כבר, ביוזמתנו. עשינו את זה פעמיים, ואז גילינו שהם לא מצחיקים. אין מה לעשות, נשים יותר מצחיקות. הן גם הרבה יותר קהילתיות מאשר גברים בכל דבר שהן עושות. נשים מביאות אחת את השנייה, כל אחת מביאה את הקולגות שלה לקבוצה, זה מעיד על ההבדל…"

מה מייחד את הגבר הישראלי מגבריי העולם?

"אני עשרים שנה עם בעלי ואני לא חושבת שראיתי אותו בוכה אי פעם. אני בוכה מכל דבר – מעצב, משמחה, מכל דבר, אבל הם לא. הם גם יותר דוגרים. יותר בוטים. אולי זה משהו בדי אן איי שלהם, או שככה הם גודלו. אי אפשר להכליל כמובן אבל זה הרוב".

האם קיבלת אי פעם תגובות זועמות מגברים?

"בטח, מלא".

כשאני מנסה להבין מה גרר תגובות זועמות, אלאלוף-שרעבי מדברת על התארים המיוחדים לגבר בהן משתמשות חלק מנשות הקבוצה, תארים כמו "תורם זרע" ו- "זורק זבל" נהיו כבר עניין שבשגרה, ואלאלוף-שרעבי מביעה אי נוחות אל מול הביטויים האלו:

"אנחנו לא רוצות שהנשים ישתמשו בביטויים הלא מועילים האלה, אנחנו לא עדר. ברור שככל שהקבוצה גדלה וזוכה לחיים משל עצמה, טבעי שתתפתח שפה, אבל אנחנו לא מעודדות את זה. אני נגד הכינויים האלה, ובכלל נגד לכלוכים ורפש. אני יודעת שיש קבוצות סגורות של גברים שמאוד כועסים. אולי מדובר בגברים שהקבוצה שלנו 'פגעה' בהם איך שהוא. פתאום האישה שלהם קיבלה רוח גבית מקבוצה גדולה של נשים, והיה לה יותר קל לחתוך. אבל אי אפשר ללכת על ביצים. אנחנו שופר לנשים, אנחנו לא נסתום להן את הפה".

מה הדבר הכי מטלטל שמישהי סיפרה על גבר במאמאצחיק?

הייתה מישהי שסיפרה על בעלה המת. איך זה להיות אלמנה לגבר מדהים. זה היה וואו. זאת גם הייתה קריאת השכמה עבורנו, כמה צריך להעריך את בן הזוג.

האם את חשה בשינויי במעמד הגברים או ביחס כלפיהם בעקבות הקבוצה?

"בגדול, אנחנו כקבוצה מרימות לגברים ועושות להם רק טוב. חברים של בעלי אומרים לי: 'אם לאישה שלי טוב, אז גם לי טוב', או: 'אם היא צוחקת אז טוב לה, וטוב בבית', ואני אומרת – אם הנשים מקבלות פרופורציות בעזרת הקבוצה, והן לא חושבות שהן היחידות שהחיים שלהן לא תותים – אז טוב להן.

מלבד זאת יש בקבוצה מלא דיבור על מיניות ואורגזמות וסקס, וכל מיני נושאים שאנשים רבים ראו בתור קונצנזוס, מקבלים אצלנו במה בקבוצה. הנשים מרגישות יותר משוחררות ופתוחות, גם במיניות. אנחנו מעלות להן את הליבידו".