כתבה זו מכילה מחקר/ים ממקורות מוסמכים ו/או כתבי עת מדעיים ו/או פקולטות אקדמיות מכובדות.
אנחנו עושים כל מאמץ כדי לבדוק את הנתונים המוצגים באתר ולהפנות אתכם למקור המאמרים והעובדות המובאים לכם, על מנת לאפשר לכם להעמיק את הידע ולבחון את מהימנות התכנים.
כידוע, עולם המחקר מתעדכן בכל רגע נתון ומציג לעיתים ממצאים הטרוגניים, בלתי מוחלטים ואף סותרים. אנו מאמינים בהצגת מגוון דעות, גישות ומסקנות, ודוגלים בקבלת החלטות על בסיס הרחבת הידע בעין ביקורתית.
אנו פועלים להביא לכם מידע אמין, עדכני ומקצועי אשר נתמך מדעית.
מדובר במינרל הכרחי לתהליכים ביולוגיים שונים שקיים, בין היתר, בקטניות, אבוקדו וקקאו. אך האם אנחנו צריכים לצרוך נחושת גם דרך המים שאנחנו שותים? על הטרנד שמתפשט בעולם ומה שידוע עליו עד כה
מי צריך לצרוך נחושת דרך המים? | צילום: shutterstock
שתף:
מי צריך לצרוך נחושת דרך המים? | צילום: shutterstock
עולם הבריאות הטבעית והתזונה הבריאה מלא בטרנדים שכובשים אותו בסערה, חלקם נעלמים כלעומת שבאו ואחרים כאן כדי להישאר.
אחד הטרנדים המעניינים, גם אם השנויים במחלוקת, של התקופה האחרונה, הוא שתיית מי נחושת – מים שאוחסנו בכלי נחושת, כך שהמתכת מחלחלת למים ונצרכת לגוף.
לנחושות יש תכונות טיהור ולכן היא יכולה לשמש לסינון מים
על אף שהטרנד כבש את העולם רק בעת האחרונה, והבטחות על שתיית מים מ"הבקבוק הכי בריא בעולם" נפוצו ברשת, שורשיו טמונים ברפואה האיורוודית, רפואה הודית עתיקה.
הרעיון שעומד בבסיס שתיית מי נחושת הוא שהנחושת היא יסוד החיוני לתפקודים רבים של הגוף כמו ייצור אנרגיה והעברת המסרים הכימיים של המוח.
למרות זאת, הטרנד נחשב לשנוי במחלוקת, בעיקר משום שגוף האדם זקוק רק לכמות מזערית של נחושת (כ-0.9 מ"ג ביום), אותה הוא יכול לקבל מצריכת מזונות כמו דגנים מלאים, קטניות, זרעים, אגוזים ואפילו שוקולד מריר. חוקרים מעריכים שעודף נחושת הוא רעיל לגוף, אך עדיין לא ידוע מהו סף הרעילות.
יש לציין כי ישנן שתי מחלות תורשתיות הנקשרות לתפקוד הנחושת בגוף: מחלת מנקס, שם קיים פגם בגן הסופג את הנחושת בגוף, ומחלת ווילסון, הנובעת מהצטברות של נחושת באיברים שונים בגוף.
למה לשתות מי נחושת?
חסידי שתיית מי נחושת מייחסים למי הנחושת שלל תכונות מיטיבות, מירידה במשקל, דרך חיזוק מערכת החיסון ועד אנטי אייג'ינג.
יחד עם זאת, חלק מהתכונות הנקשרות לצריכת המינרל הן בגדר השערות עדיין, ומה שהוכח עד כה הוא די מצומצם.
לנחושות יש תכונות טיהור ולכן היא יכולה לשמש לטיהור מים ולסינונם.
מים מזוהמים מכילים כמויות אדירות של חיידקים, ובהם חיידק הסלמונלה הגורם לשלשולים וכאבי בטן, וחיידק הויבריו כולרה אשר גורם למחלת הכולרה. כמה מחקרים הוכיחו שאחסון מים בכלי נחושת עשוי להרוג את החיידקים הללו.
חוקרים מאמינים שהחשיפה לנחושת גורמת לנזק נרחב לקירות התא של החיידקים המדוברים והורגת אותם.
על מנת שמי הנחושת יהיו יעילים ויהרגו את החיידקים, יש להשרות את המים בכלי הנחושת במשך כמה שעות. חלק מההמלצות מדברות על השרייה של לילה, ואחרות על 24-16 שעות ואפילו למשך 48 שעות.
מניעת מחלות לב וכלי דם
מחסור בנחושת מביא לשינויים ברמות השומנים בדם ועלול להוות גורם סיכון למחלות לב וכלי דם. מחקרים הראו שמדדים כמו לחץ דם וכולסטרול, שמהווים סיכון למחלות לב וכלי דם, היו נמוכים יותר אצל אנשים שצרכו רמות גבוהות יותר של נחושת.
עם זאת, ישנם מחקרים סותרים שמראים תוצאות שונות (למשל, שהסיכון למוות ממחלות לב וכלי דם עולה ככל שריכוז הנחושת בדם עולה), ולכן לא ברור באופן חד משמעי אם צריכת מי נחושת עשויה למנוע מחלות לב וכלי דם.
החסרונות של שתיית מי נחושת
החיסרון העיקרי בשתיית מי נחושת הוא, כאמור, חשש מצריכת יתר של נחושת שעלולה להיות רעילה לגוף – אף שהדבר נחשב למצב נדיר. עודף נחושת בגוף עלול לגרום לכאבי בטן, שלשולים והקאות, ובמקרים חמורים יותר גם לנזק לכבד ולמחלות כליה.
יש לציין שהרעלת נחושת עלולה להתפתח בעיקר כתוצאה ממים הזורמים דרך צינורות נחושת. כאשר מדובר במים המושרים בכלי נחושת, המינונים נמוכים בהרבה, ולרוב הם מתחת לרף היומי המומלץ. למרות זאת, מומחים טוענים כי מומלץ לצרוך לא יותר משלוש כוסות מי נחושת ביום על מנת לא להגיע למצב של הרעלה.