כתבה זו מכילה מחקר/ים ממקורות מוסמכים ו/או כתבי עת מדעיים ו/או פקולטות אקדמיות מכובדות.
אנחנו עושים כל מאמץ כדי לבדוק את הנתונים המוצגים באתר ולהפנות אתכם למקור המאמרים והעובדות המובאים לכם, על מנת לאפשר לכם להעמיק את הידע ולבחון את מהימנות התכנים.
כידוע, עולם המחקר מתעדכן בכל רגע נתון ומציג לעיתים ממצאים הטרוגניים, בלתי מוחלטים ואף סותרים. אנו מאמינים בהצגת מגוון דעות, גישות ומסקנות, ודוגלים בקבלת החלטות על בסיס הרחבת הידע בעין ביקורתית.
אנו פועלים להביא לכם מידע אמין, עדכני ומקצועי אשר נתמך מדעית.
אחת התקריות המביכות יותר שמזמנים לנו החיים, היא בריחה של נפיחה קולנית ואף גרוע מזה, ריחנית, בפורום הלא נכון. אז למה בכלל "התברכנו" ביכולת לייצר גזים, ואיך מורידים את המינון?
נפיחות הן כנראה התופעה הפיזיולוגית המושמצת והנלעגת ביותר, מקור לא אכזב לבדיחות בריח רע ולדימוי אחד קולע – פלצנות.
רגע לפני שאנחנו שועטים קדימה כדי למגר אותן, בואו נדבר קצת על "שחרור אוויר" ונבין למה והאם זה בכלל הכרחי.
להפריך דעות קדומות
תחילה כמה דיוקים; בניגוד למה שנהוג לחשוב, הפרחת נפיחות היא לא סממן של הגיל המבוגר ולא גוברת עם השנים. מחקר שנעשה בנושא לא מצא הבדל בתדירות ה"הפחה" היומית הממוצעת בין מבוגרים לצעירים ולא פחות מעניין מכך, גם לא בין גברים לנשים.
מחקר סוציולוגי שנערך על סטודנטים, עמד על ההבדל המגדרי היחיד בסוגייה; נשים מובכות מנפיחה שמתרחשת בפומבי, בעוד שגברים מוצאים את האירוע משעשע.
האם בריא לנפוח ומתי זה מוגזם?
פליטת גזים מהגוף, יש לדעת, היא טבעית ובריאה. אדם ממוצע פולט 1.5-0.5 ליטר של גז ביממה ב-25-12 פעמים, גם מתוך שינה.
כאשר הנפיחות מופיעות בתכיפות גבוהה ובריח בעייתי, ואליהן מתלווים גם שלשול, כאב בטן, חולשה, בחילה או חום גבוה, יש לפנות לרופא.
סיבה מרכזית לריבוי גזים, יכולה להיות המזון שאנחנו אוכלים, כגון מוצרי חלב, מזונות המכילים ממתיקים מלאכותיים, משקאות מוגזים וגם למרבה הצער כמה מזונות בריאים, כמו קטניות וירקות מצליבים.
סיבות בעייתיות יותר לתופעה של ריבוי גזים, יכולות להיות כשל בתהליך העיכול של פחמימות, שגשוג יתר של חיידקים במעי הדק, אי־סבילות ללקטוז, רגישות לגלוטן או לרכיבים אחרים במזון, תסמונת המעי הרגיז ומצבים של לחץ נפשי.
מקורות הגז
מרבית הגזים המרכיבים את הנפיחות שלנו, מגיעים בכלל מבחוץ. כלומר, מאוויר (חמצן, חנקן ופחמן דו חמצני) שנשאף למערכת העיכול במהלך דיבור, אכילה, לעיסת מסטיק, שתייה בקש או עישון.
חלק נוסף, וקטן יותר, מתכולת גזי הפליטה, נוצר מפירוק מזון על ידי חיידקי המעי. כאן מדובר בעיקר על מימן ולעיתים גם מתאן וכמויות קטנות של גזים אחרים כמו מימן גופריתי.
מאיפה בא הריח?
למרות השם הרע שיצא להם בנושא ניחוחות לא נעימים, ל-99% מהגזים הנפלטים ממערכת העיכול, אין ריח. כשיש כבר ריח, המקור שלו הוא לרוב בתרכובות גופרית, הנוצרות מפירוק חלבונים במזון.
המשמעות של כך היא שצריכת מזונות עם תכולת חלבון גבוהה כמו בשר, מוצרי חלב וגם מזונות מהצומח, כמו קטניות ויש שיגידו גם ירקות ממשפחת המצליבים כמו כרוב וכרובית, עלולה להסתיים בנפיחות ריחניות לא נעימות.
נפיחות עם ריח רע יכולות להיגרם גם מצריכת מזונות שהגוף לא מסוגל לפרק. וכאמור, נפוצים במיוחד לעניין זה הם הלקטוז (סוכר החלב) והגלוטן (חלבון החיטה). עוד סיבה לברר רגישויות לחומרים אלה ולהימנע ממזונות בעייתיים.
סיבות אחרות לניחוח רע יכולות להיות בעיות במערכת העיכול כמו שגשוג חיידקים במעיים, או הצטברות של פסולת לא מעוכלת בגלל הפרעה בתהליך העיכול. מצבים כאלה, מלווים לרוב גם בשלשול, עצירות וכאבי בטן ויכולים להיות חלק מתסמונת המעי הרגיז.
בנוסף לכל אלה, גם תרופות מסוימות, הפועלות לרעה על אוכלוסיית החיידקים הטובים במעי, עלולות להביא לתופעת לוואי של נפיחות מסריחות.
הורדת התכיפות
זה אומנם בריא וטבעי ברוב המקרים, אבל כולנו היינו שמחים לצמצם את ממדי תופעת הנפיחות – אצלנו, ולפעמים גם אצל הקרובים לנו.
שינוי בתזונה, בהתאם למה שלמדנו עד כה, יכול להביא על פי ההיגיון וגם המחקרים, את התמורה המיוחלת. בין היתר, מומלץ להפחית באכילת בשר, חלב ומוצריו, משקאות מוגזים וממתיקים מלאכותיים.