הרשמה לאנשי מקצוע
נשים
היריון ולידה
תינוקות וילדים
גיל שלישי
יוגה
פילאטיס
אימון ויציבה
מיינדפולנס
מדיטציה
NLP
זוגיות
סקס
דיאטות
מזון בריא
ניקוי רעלים
דיקור סיני
נטורופתיה
רפלקסולוגיה
כירופרקטיקה
צמחי מרפא
הומאופתיה
שיאצו
שיטות נוספות
צפה בכל המאמרים 
לא נימולה | צילום: shutterstock
לאורך ההיסטוריה, העורלה הגברית הפכה כידוע להרבה מעבר לסתם רקמת עור המכסה את עטרת איבר המין.
הימצאותה או היעדרה מהפין, הם סימן להשתייכות דתית סביבה נקשרו טקסי ברית ופולחן רבים.מנגד, מי שזכתה לפחות התייחסות בחברה המודרנית, היא העורלה הנשית, ומתברר שגם היא קיימת ונוכחת.
מה זאת עורלה נשית?
העורלה הנשית היא למעשה קפל עור, מעין וילון הממוקם בקצה העליון של שפתי הפות הפנימיות, שתפקידו לעטוף ולהגן על עטרת הדגדגן.
רקמת העור הזאת מכונה לרוב "מכסה הדגדגן" – אך הסיבה שאותו קפל עור זכה לשם "עורלה נשית", למרות ההבדל בנראות, היא העובדה שהוא מורכב מאותן רקמות המרכיבות את העורלה הגברית.
להנאה בלבד
הדגדגן הוא האיבר היחיד בגוף הנשי וכנראה האנושי בכלל, שנועד להנאה בלבד.
הדגדגן עשוי רקמה ספוגית ומרושת בנימי דם וקצות עצבים. למראית עין הוא אמנם קטן, אבל למעשה מרביתו חבוי בתוך צוואר הרחם, מה שהקנה לו גם את השם "חביונית".
בעבר נהוג היה לחלק את האורגזמה הנשית לדגדגנית ולנרתיקית (האחרונה היא הגרסה הבוגרת של אורגזמה, על פי פרויד). כשמבינים שהדגדגן נמשך גם אל תוך הנרתיק, אפשר לומר שכל אורגזמה נשית, היא דגדגנית.
להסיט את הווילון
האזור הרגיש ביותר בדגדגן, הוא בליטה קטנה בשם "עטרת הדגדגן", המצויה באמצעו ומכילה כ-8,000 תאי עצב. מכסה הדגדגן, נועד להגן על האזור הרגיש הזה. כדי למנוע חיכוך בין המכסה לעטרה, מפיקות בלוטות המצויות במכסה, חומר שמנוני בשם "סבום".
בזמן עוררות מינית, עטרת הדגדגן מתמלאת בדם ומתנפחת, ממש כמו איבר המין הגברי. היא בוקעת החוצה, כשהיא מסיטה לצדדים את ה"וילון" המכסה אותה, כפי שקורה בזקפה אצל גברים שאינם נימולים.
הגודל כן קובע
כמו שאר איברי הגוף האנושי, גם מכסה הדגדגן מגיע בכל מיני צורות, צבעים, גדלים ועוביים. האם גודל או עובי המכסה משפיע על ההנאה המינית? ובכן, מכסה עבה יותר, יכול לעמעם את התחושה בעטרת הדגדגן.
כמובן שלא צריך להרים ידיים ואפשר להתגבר על הבעיה בכמה דרכים. משיכה ידנית של המכסה כלפי מעלה לחשיפת העטרה, היא אחת מהן. אפשר לנסות גם לשנות תנוחה, או להפעיל גירוי מסיבי יותר על הדגדגן. יש נשים שאפילו מעדיפות לגרות את הדגדגן מעל המכסה, כי גירוי ישיר של העטרה, יכול להיות אינטנסיבי מדי.
אגב, לנשים שעודפי רקמת עור אלו גורמים אצלן לזיהומים, לחוסר נוחות בזמן סקס ולרגישות מינית מופחתת, מוצע כיום ניתוח אסתטי להסרת חלק ממכסה הדגדגן.
יש לציין כי במדינות אפריקאיות ומוסלמיות מסוימות קיים נוהג של מילת נשים הכולל חיתוך ו/או הסרה מלאה או חלקית של עורלת הדגדגן, תחת נימוקים מסורתיים שונים. המנהג הברברי גורם לפגיעות פיזיות ונפשיות חמורות והוצא במקומות שונים מחוץ לחוק.
פירסינג להגברת החשק
חזרה להנאה מינית ולשחרור נשי; מכסה הדגדגן (כמו חלקים אחרים בפות) הפך בשנים האחרונות – עם החיפוש אחר ריגושים ודרכים אלטרנטיביות לביטוי עצמי – למוקד פירסינג. כלומר, רקמת העור הרגישה הזאת מנוקבת וננעץ בה עגיל.
עגיל המתכת הנעוץ בבשר אמור אמנם להעצים את התחושתיות המינית, אבל כדאי לדעת שעל פי מחקר שנערך בשנת 2005, פירסינג של מכסה הדגדגן לא משפיע משמעותית על ההנאה המינית והאורגזמה. מה שכן, הוא מגביר את התכיפות של העוררות המינית, למי מכן ששוקלות את הדבר.
דרכים אחרות להשתמש ב"מכסה"
מכיוון שמכסה הדגדגן הוא לא רק "מכסה" ומדובר ברקמה הרגישה לגירוי מיני, ניתן להשתמש גם בו (וכאן באמת לא משנה הגודל), כדי להתגרות ולהגיע לאורגזמה.
כדי להבין מה עובד, כדאי לעסות את הדגדגן בכמה צורות ורמות לחץ, מעל למכסה ואחר כך ישירות על העטרה, לאחר משיכת המכסה וחשיפתה. בנוסף, ניתן לאחוז במכסה בין האצבע והאמה ולהחליק אותו מעלה ומטה, כדי להפיק הנאה.
ויברטורים ושאר צעצועי מין, רוטטים או לא, הם כידוע דרך מצוינת לגרות את הדגדגן ויכולים במיוחד להועיל אם יש לך מכסה עבה שמפריע לתחושה. והעיקר – ליהנות.
