האם להעיר לאנשים שלא עוטים מסכה?

מה אומרים? | צילום: shutterstock

הקורונה שינתה את חיינו מן הקצה אל הקצה והכניסה אליהם את נטל המסכות, שהן ללא ספק לא נוחות, מחממות וחוסמות את החמצן והקול. שלא לדבר על כך שהן מסתירות חצי מהפנים ועלולות לעודד את הופעתם של כמה פצעונים.

אבל, מעבר לסרבול וחוסר הנוחות הקשורים בעטיית מסכות, הן גם מקור למחלוקות חברתיות – כפי שניתן היה לראות בארה"ב, אבל גם כאן אצלנו, בישראל. פרצי הרגשות שהמסכה מעוררת, הם כנראה תולדה של המצב הפסיכולוגי הלא פשוט אליו נקלעה האנושות בעקבות המגפה, שבו להתנהגותו של כל אדם, יכולה להיות משמעות של חיים ומוות. לפחות כל עוד המומחים טוענים שיש למסכות אפקט מגן.

לנוכח הסיטואציה החדשה-ישנה, רובנו ניצבים מדי יום מול השאלה האם לשתוק או להעיר לזרים? כלומר, האם להיות "הטרחן" שמבקש להרים את המסכה על האף, והאם הערה כזאת תוביל לתוצאה הרצויה?

המסכה עוד לא הולכת לשום מקום

נכון לכתיבת שורות אלה מתנהל בישראל מבצע חיסון רחב היקף, אבל, נגיף הקורונה והמוטציות שלו, לא ייעלמו כל כך מהר. לכן, על פי מרבית התחזיות, גם ההכרח לעטות מסכה לא יחלוף מהעולם במהרה.

ועדיין, לא כולם חושבים שזה הכרחי. בארה"ב, כידוע, ובעידודו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, שורר אקלים אנטי־מסכות בחלקים גדולים מהאוכלוסייה. עטיית מסכה, הפכה שם לסוגיה פוליטית.

גם בישראל מתנהלת מחאה, קטנה אך קולנית, נגד החובה לעטות מסכה, כמו גם הסגרים ושאר מגבלות הקורונה. טענות המתנגדים הן, בין היתר, כי המסכות מגבילות ומפריעות לנשימה ושעצם החובה לעטות אותן, סותרת את זכויות הפרט.

גם ללא האלמנט האידיאולוגי, יש להודות שרבים אינם טורחים לעטות את המסכה כנדרש, בין אם זה בתחבורה הציבורית או בסופרמרקט, פשוט כי הם לא שמים לב, לא מודעים, או שפשוט נמאס להם.

גישה ידידותית ולא תוקפנית

אז מה עושים כשהאדם שלידנו אינו עוטה מסכה? האם מעירים ומסתכנים בוויכוח קולני ואולי אף אלים (וכבר היו דברים מעולם), או שותקים ותופסים מרחק?

צריך לזכור שהערה כזאת לאדם זר יכולה להתפרש כמתיחת ביקורת והתערבות בענייניו, ושמריבה או ויכוח, לא יביאו כנראה לתוצאות המקוות. לכן, הדבר הראשון שכדאי לבחון הוא האם אותו אדם פתוח בכלל לשיחה, ויש גם דרך נכונה לעשות זאת.

ד"ר אנה ואן מיטר, חוקרת מדעי התנהגות מניו יורק, מסכימה שמדובר בסיטואציה לא פשוטה. "כשאתה עצמך נצמד למגבלות כדי לשמור על בריאותך ובריאות האחרים", היא אומרת, "טבעי שתרגיש מאוים ממראה של אדם ללא מסכה".

לא קל להעביר מסר לאדם זר במקום ציבורי, אבל לדבריה, לגיטימי לגשת ולומר, בטון ידידותי, משהו כמו, "שמתי לב שהאף שלך לא מכוסה. אתה אולי לא מודע לזה, אבל בצורה כזאת המסכה לא מגנה עליך".

על פי עצתה, גם כשהאדם נטול המסכה שפגשתם הוא מכר, מומלץ להימנע מביקורתיות. אפשר לשאול למה הוא לא עוטה מסכה (ללא טון כועס או מוכיח), ובכל מקרה, שיחה במקום עימות או חקירה, יכולה להוביל לתוצאות רצויות יותר.

שימו לב שעל פי ואן מיטר, הקו החשוב שכדאי לאמץ במסגרת השכנוע הוא הדגשת הערבות ההדדית והאכפתיות לזולת, על פני הערך של ציות להנחיות.

אם נתקלתם באדם צעיר שמגלה חוסר אכפתיות מתוך אמונה שהמחלה לא תפגע בו קשות, יש להדגיש את חשיבות ההגנה על אנשים פגיעים. בשטח ציבורי, תמיד יכולים להיות קשישים, אנשים עם עודף משקל, מחלות רקע, או מערכת חיסונית מוחלשת.

למה אנשים מסרבים לעטות מסכה?

חזרה לשאלה "הבוערת": למה, בעצם, גם אחרי שיעילותה הוכחה במחקרים שונים, יש אנשים שמתנגדים לעטיית מסכה? לדברי ד"ר ג'רי מ. סאלס, פסיכולוג אמריקאי מומחה בבריאות וחברה ממכון פיינשטיין למחקר רפואי, הסיבה הראשונה והברורה לכך, כפי שצוין, היא שהמסכה פשוט לא נוחה; היא יוצרת אדים על המשקפיים, מכבידה על הנשימה ומגבילה את שדה הראייה ואת התקשורת.

במקביל, ייתכן לדבריו, שמכיוון שלעטיית מסכה להגנה ממחלות יש משמעויות מאיימות, היא מחברת אנשים לצד הפגיע שלהם ושל היקרים להם – חוויה מפחידה שמנסים להדחיק.

בנוסף, כאמור, המסכה הפכה סימן שנטען במשמעויות שאינן קשורות בה, כמו מחאה פוליטית.

כן בחנות, לא במפגש משפחתי

בישראל ובעולם, ההיענות לעטיית מסכות משתנה גם בהתאם לסיטואציה. היא גבוהה יותר, למשל, בסופרמרקטים או בחנויות, מאשר באירועים חברתיים או מפגשים משפחתיים. אדם שיגיע עם מסכה לאירוע שבו האחרים אינם עוטים אותה, יחשוש להיתפס כחריג, חרדתי, חבר בקבוצת סיכון, או סתם לא חברותי.

איך משנים התנהגויות בקרב קהלים רחבים?

לדברי ד"ר סאלס, זוהי "שאלת מיליון הדולר" של מדעי ההתנהגות ובריאות הכלל. המסרים המבלבלים שהועברו לציבור בתקופת הקורונה, יצרו, לדבריו, חוסר אמון, שרק העצים את הבעיה. מתן דוגמה אישית של מנהיגים ואנשי ציבור, יכול לקדם את ההיענות ולעקור את השיוך הפוליטי שהודבק למסכה.

מכיוון ששינוי התנהגותי לוקח זמן ויש אנשים שמתקשים בו יותר, יש, לדבריו, חשיבות רבה להסברה מסיבית, כפי שנעשה בסוגיות אחרות הקשורות בבריאות הציבור כמו חגורות בטיחות ברכב, איסור על עישון במקומות ציבוריים או יחסי מין מוגנים.