מדאיג: מחשבות שליליות גורמות לאוכל שלנו להיות פחות מזין

כיצד מצב הרוח משפיע על התזונה? | צילום: shutterstock

סכנותיו של המזון המעובד כבר ידועות ומוכרות היטב. מזונות תעשייתיים הם אולי זמינים וקלים להכנה, אך הם עמוסים בכימיקלים, במלחים ובחומרים מוספים העלולים להזיק לבריאותנו. זו הסיבה שרבים מאיתנו מודעים לחשיבות של צריכת מזון טרי ובריא, ומקפידים לבנות תפריט מאוזן ככל הניתן, הכולל את כל אבות המזון הנדרשים.

אך האם זה מספיק? לדבריה של ד"ר קרוליין ליף, מומחית למדעי המוח הקוגניטיביים, ממש לא.

על פי ליף, מצבי דחק ולחץ עלולים לפגוע ביכולתו של הגוף לספוג את חומרי המזון, ולכן לצד הבחירה באוכל מזין, עלינו לשים לב גם לאופן שבו אנחנו צורכים אותו.

כדי להבין את הטענה המורכבת הזאת, עלינו להכיר את ערוצי התקשורת שבין מערכת העיכול למוח, ולהבין כיצד ההורמונים שלנו משפיעים לא רק על מצב הרוח אלא גם על המטבוליזם.

הורמונים ומערכת העיכול

למערכת ההורמונלית תפקיד חשוב בהתבגרות המינית שלנו, אך כיום כבר ידוע כי להורמונים יש תפקיד משמעותי גם בפעילותה התקינה של מערכת העיכול. אחד התפקידים המרכזיים הללו הוא בקרת צריכת המזון של האדם, תפקיד אשר בין היתר נסקר בפירוט בספר "מטבוליזם של תזונת פחמימות ושומנים", מאת זכריה מדר, סיגל סופר ושרית ענבי.

כותבי הספר עוסקים בין השאר במנגנון ההומאוסטטי (מנגנון איזון) המבקר את צריכת המזון, ומתארים כיצד הוא פועל באמצעות אותות עצביים והורמונליים. אותות אלו עוברים בין מערכת העיכול לבין מערכת העצבים המרכזית והם מסייעים להסדיר את צריכת המזון שלנו.

במילים פשוטות, המשמעות היא שתקשורת תקינה בין מערכת העיכול לבין המוח היא הכרחית למטבוליזם תקין של הגוף.

לדוגמה, אחרי ארוחה מופרשים הורמונים רגולטורים כגון לפטין ואינסולין והם מאותתים למוח כי אין צורך במזון נוסף. מערכת העיכול מפרישה הורמונים רבים אחרים המשפיעים על המטבוליזם של הגוף ועל תחושת הרעב שלנו, והללו משפיעים על פעולתה של הקיבה וכמובן גם על המוח.

הורמון הכוליציסטוקינין (CCK) למשל, המופרש במעי הדק ובתרסריון, מעודד הפרשה של אנזימי עיכול ומשמש כווסת לתיאבון.

אך כפי שיודע כל אדם שחווה תשוקה וחשקים לאוכל, תחושת הרעב והדחף לצרוך מזון מושפעים גם מהמערכת הלימבית הרגשית. כלומר, מזון מסוים יכול לעורר בנו זיכרונות נעימים ומזון טעים מקושר לעיתים לחוויות חיוביות.

מלבד זאת, בעת אכילה אנחנו מתוגמלים באמצעות שחרור של דופמין וכך ייתכן בהחלט כי נרצה להמשיך לאכול גם לאחר ששבענו.

על פי כותבי הספר, מלבד זיכרונות או מצבי רוח שמתעוררים בנו כתוצאה מאכילה, גם מצבי דחק מוקדמים בחיים מותירים את רישומם על מערכת בקרת ההורמונים בגוף. מדר, סופר וענבי טוענים למעשה כי לחץ בגיל מוקדם בחיים יכול לשנות את הרגלי האכילה שלנו ולפגוע בפעולתו התקינה של חילוף החומרים בגוף.

השאלה היא עד כמה רגשות והפרשת ההורמונים משחקים תפקיד גם בתכונות המזון במהלך פירוקו בגוף.

גישה חיובית ותזונה

ד"ר ליף טוענת שההשפעה היא משמעותית וגורפת; "מצב רוח שלילי עלול לגרום לאובדן של 80% מהחומרים המזינים במזון שאותו אנחנו צורכים".

לדבריה, רגשות שליליים כמו דחק ולחץ עלולים להשפיע על ספיגת חומרי התזונה בגוף, כך שגם אם נקפיד על תזונה בריאה ומאוזנת, הגוף שלנו לא בהכרח ייהנה מיתרונותיו הרבים.

ליף מתארת את תפקידו של הלבלב כאיבר המייצר אנזימים והורמונים המסייעים בעיכול המזון ובספיגתו.

חלק מהורמונים אלו הם נוירו־פפטידים המתווכים בין מערכת העיכול לבין המוח ומשפיעים, בדומה להורמונים אחרים, על המטבוליזם של גופנו. אך כאשר אנחנו חשים לחץ, פעולתם של הנוירו־פפטידים משתבשת, וכך נפגעת התקשורת שבין מערכת העיכול לבין המוח – מצב אשר עלול לפגוע בספיגת חומרי המזון בגוף.

את הטענה של ליף קל יותר להבין באמצעות דוגמה מחיי היומיום; כאשר אנחנו מכינים את עצמנו להתמודד עם משימה מורכבת במקום העבודה למשל, או כאשר אנחנו מנסים לדרבן את עצמנו לצאת לפעילות ספורטיבית, הגישה שלנו עשויה לקבוע את מידת ההצלחה שלנו.

אם ניגש למשימה מתוך אמונה שניכשל או מתוך מחשבה על הקשיים שהיא מציבה בפנינו, נתקשה להתמודד עם האתגר. לעומת זאת, גישה חיובית והתמקדות ביכולות שלנו יסייעו לנו להשלים בהצלחה את המשימה. לדבריה, אותו הכלל תקף גם בכל הנוגע לתזונה.

כדי לסייע לפעולת מערכת העיכול שלנו, ליף תומכת ב"אכילה מודעת" (Mindful Eating). לטענתה, עלינו לשים לב למצבנו המנטלי בטרם אנחנו מתיישבים לאכול וכמובן – ללמוד ליהנות מהאכילה ולאכול את המזון שלנו בנחת וברוגע בכדי לאפשר לעצמנו ליהנות ממירב ערכיו התזונתיים. בלי זה, גם ארוחה שכולה מורכבת מירקות ומזונות־על, תהפוך על פי ליף לפחותת ערך תזונתי ובריאותי.