הרשמה לאנשי מקצוע
התייעץ עם המומחים
נשים
היריון ולידה
תינוקות וילדים
הגיל השלישי
יוגה
פילאטיס
אימון ויציבה
מיינדפולנס
מדיטציה
NLP
זוגיות
סקס
דיאטות
מזון בריא
ניקוי רעלים
דיקור סיני
נטורופתיה
רפלקסולוגיה
כירופרקטיקה
צמחי מרפא
הומאופתיה
שיאצו
שיטות נוספות
פנה אל המומחים 
אני משתף, משמע אני קיים | צילום: shutterstock
במרדף אחר התמונה המושלמת הבאה לרשתות החברתיות, קשה שלא לתהות לפעמים האם אנחנו יוצרים חוויות רק כדי לשתף אותן, האם אפשר לחיות את הרגע כשעסוקים בתיעוד מתמיד שלו, והאם הפומביות הזאת מחבלת במצבנו הנפשי ובמערכות היחסים שלנו? התשובות, מעוררות פסימיות.
אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל?
דמיינו את "הסיוט" הבא: אתם מבלים חופשה חלומית באי טרופי. הים צלול וכחול, החוף לבן, הדקלים נטויים וקרני השמש משתקפות בכוס הקוקטייל שבידכם, אבל מה? אסור לכם לשתף את כל זה ברשתות החברתיות.
איש לא יידע עד כמה השיזוף הולם אתכם, כמה מרהיבה סביבתכם, כמה חברים מקיפים אתכם ובאילו דרכים מופלאות אתם משעשעים את עצמכם. כמה חבל?!
האִמְרָה המפורסמת טוענת "לא פרסמת, לא עשית", ונראה שרובנו אימצנו בשלב זה או אחר את המסר לליבנו, בעיקר כשהכלי האולטימטיבי לפרסום עלילותינו, הרשתות החברתיות, נמצא במרחק לחיצת אצבע.
אם כבר פרסום נגיש לכל, הרי שהוא חייב להיות חיובי. כלומר, להתמקד בצדדים בחיינו שיצרו את הרושם הנכון; דיווחים מחופשות מפנקות בחו"ל ומארוחות במסעדות יקרות, אם נרצה להפגין מצב כלכלי איתן, או שיתוף תמונות שלנו משתתפים במיזמים חברתיים או הפגנות, אם נחפוץ בתדמית אכפתית ואקטיביסטית.
אבל למה אכפת לנו בכלל ממה שחושבים עלינו? לדברי ד"ר לירז מרגלית, חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, מדובר במנגנון הישרדותי. "מתחילת ימי המין האנושי", היא אומרת, "טבועה בנו ההכרה, שחשוב להוכיח לאחרים כמה אנחנו שווים. זאת הייתה מאז ומתמיד הדרך לשרוד. מי שלא היה שווה, לא שרד והמנגנונים האלה נשארו טבועים בנו, רק שהסביבה השתנתה".
ניהול רושם
יחד עם המניע ההישרדותי, לקמפיין יחסי הציבור שאנחנו מנהלים לעצמנו ברשתות החברתיות, יש, לדברי ד"ר מרגלית, מחיר לא פשוט.
"נוצר מצב שבו לא באמת משנה מה אנחנו מרגישים, אלא מה אנחנו משדרים לעולם. זו מהות הכול. אני משתף, משמע אני קיים.
אנשים היום מתכננים את סדר היום שלהם לפי הסטורי שיעלו, ברמה של מה ילבשו ואיך זה יצטלם על הרקע של המקום שאליו הם הולכים. מתכננים מה יבשלו ומה יאכלו, כדי להשיג את המנה שתצטלם הכי טוב לסטורי.
ברשתות החברתיות, הבינו לדברי מרגלית את הצרכים, ובתהליך אבולוציוני, הן יצרו יותר ויותר כלים ל"ניהול רושם".
"יש לך אפשרות לרטש תמונות, לערוך, לשים מדבקות ופילטרים, לדווח על מצב הרוח. לנהל רושם, זה גם לאפשר לאחרים לדעת כמה חברים יש לך, לכמה קבוצות אתה שייך, להראות שאתה מבלה או שותף בפעילויות.
"אני רוצה להראות שטוב לי, אז אני מעלה תמונות מבילויים וחופשות, אבל גם אם עברתי משבר, שכמובן אדווח אודותיו ברשת, זו הזדמנות להראות לכולם כמה אני אהוב ופופולרי וכמה תמיכה אני מקבל. כל דבר טוב שכתבו לי בתגובות לפוסט, מאוד משמעותי".
על פי מרגלית, הכול הולך לכיוון מאוד אגוצנטרי, שלא לומר נרקיסיסטי. "מישהו היה מעלה בדעתו, לפני עידן הרשתות החברתיות, להוציא אלבום ולהראות כל הזמן לאנשים תמונות שלו? לדווח כל רגע איך הוא מרגיש, מה הוא אכל ואיפה ועם מי הוא בילה?".
מדד הלייקים
גם אם נביט על הצדדים החיוביים בתיעוד ושיתוף, וישנם גם כאלה, חייבים להבין האם אפשר בכלל לחוות את החיים, כשהראש עסוק בתמונה הבאה שתעלה לפייסבוק או לאינסטגרם?
לטענת ד"ר מרגלית, לא ממש. החוויה עצמה, כבודה במקומה מונח, אבל מנגנון העונג שלנו, מותנה היום לדבריה, במספר הלייקים והמחמאות שקיבלנו.
"אם אנשים לא יכולים לצאת לטיול או למסיבה בלי להצטלם, המשמעות של הבילוי כבר לא קיימת בפני עצמה, אלא כעוד פוסט שהעלינו. זה מנהל ומכוון את כל החיים שלנו. השיתוף הופך להיות הכול.
פוסט שלא קיבל מספיק לייקים, אנשים מורידים. מעולם בהיסטוריה לא היה מדד כמותי יעיל כל כך, לדרג את השווי שלנו. הלייק יודע לכמת את העניין הזה בצורה מעולה ולשקף לנו בדיוק כמה אנחנו שווים, לעומת אחרים.
מדד הלייקים, מוליד, כידוע, גם את החשבונאות: "אם מישהו חלק איתי את דעתי, החמיא לי ו/או עשה לייק, אני אתן פידבק חיובי על הפוסטים שלו בתמורה", אומרת מרגלית. "אם אני הייתי טובה למישהו, אני מצפה להתייחסות דומה ממנו.
"כך יוצא, שהרשתות מייצרות מצב שבו אני מקיף את עצמי באנשים כמוני, ששותפים לדעות ולאורח החיים שלי והנרקיסיזם גדל. מצד שני, הקיטוב והניכור גם גדלים, כשאני בא במגע עם העולם האמיתי ומגלה שזה לא ממש נכון שכולם כמוני", מבהירה מרגלית.
נזקים לזוגיות
כשהחיים מתנהלים ברשת, גם המערכות הזוגיות שלנו הופכות נחלת הכלל. על פי ד"ר מרגלית, בין השניים מתקיים יחס הפוך:
"אחד הדברים העצובים הוא הקשר בין כמות השיתופים בזוגיות, לבין סיכויי ההצלחה שלה. מסתבר שככל שמשתפים יותר, הסיכוי שהקשר ייכשל, גדול יותר.
חשוב לנו להראות לאחרים שיש לנו זוגיות. אנחנו מאוהבים ברעיון של הזוגיות, יותר מאשר בבן או בת הזוג. כשבמקום זמן איכות משותף, אנחנו עסוקים בלהצטלם בפוזות פוטוגניות, להעלות לרשתות ולצפות לתגובות, כנראה שיש בעיה בקשר.
מחיר כבד נוסף של החשיפה ברשתות, הוא חוסר היכולת להתנתק ממי שרוצים להתנתק, אומרת מרגלית. "קשה היום לסיים קשרים רומנטיים. האקס שלנו מאוד נגיש. נוכל לראות ברשת עם מי הוא יוצא, למי עשה לייק. הרבה זוגות נכנסים אחרי הפרידה, למשחקי קנאה.
"אחת הסטודנטיות שלי סיפרה שהייתה אחרי פרידה מבן זוג, כשחברה הציעה לה לצאת לפאב. היא הייתה עייפה ולא ממש בא לה, אבל ברגע שהחברה ציינה שאפשר יהיה להצטלם ולהעלות לרשת תמונה מהפאב, היא קפצה והתלבשה, רק כדי להראות לאקס שהיא מבלה וממשיכה בחייה.
"הנגישות הזאת גוררת הרבה אנשים לעקוב אחרי האקס, לבדוק האם הוא מחובר לרשת החברתית ולאלו פרקי זמן, מי החברים שנוספו לו לאחרונה וכדו'. הרשתות החברתיות מוציאות מאיתנו נטיות אובססיביות ואין ספק שפרידות הופכות ממושכות וקשות יותר".
אידיאל היופי המעוות
חלק בלתי נפרד מאחיזת העיניים שאנחנו מציגים ברשתות, נשען על הטכנולוגיה. תמונות סלפי מרוטשות, למשל.
לדברי ד"ר מרגלית, לפחות 65% מהתמונות שמועלות לרשתות, בעיקר של נשים, עוברות פילטור. "הפילטרים הם חלק מהתגבשות של אידיאל יופי בנוסח קים קרדשיאן, שגורם לכולן לרצות להיראות אותו הדבר".
לדבריה, הרשתות משרישות תפיסות שהעולם האמיתי כבר התנער מהן. "אם מסתכלים על תהליכים שקורים היום בעולם, עם 'Me too', איסור על פוטושופ לדוגמניות, קבלת מודלים של יופי אחר ועוד. ברשתות, שלא כפופות לשום רגולציה, התהליך הפוך לגמרי.
"כאן, ככל שהמראה וההתנהלות שלך בתמונה או בסרטון יותר מוחצנים, פרובוקטיביים ופתייניים, יש לך יותר לייקים. כל נושא הטיפוח העצמי, אם זה איפור מוגזם, ניפוח שפתיים, הורדת שיער בלייזר או לק ג'ל על הציפורניים, מתחיל משום כך בגיל הרבה יותר מוקדם אצל בנות.
"בגיל ההתבגרות, יש המון משמעות להתפתחות הרגשית והבנות האלה מפסידות את התקופה, או חוות אותה בצורה מעוותת. זה מביא להתרה של כל רסן ופגיעה במיניות המתפתחת. אני רואה בפילטרים האלה סוג של החפצה עצמית, אבסורד שמתרחש בחסות הרשתות החברתיות".
View this post on Instagram
אנה זק. חשש מאובדן גיל ההתבגרות | צילום: מתוך אינסטגרם
סנפצ'ט דיסמורפיה
איך כל זה משפיע על היחסים החברתיים? ובכן, לרעה. "כשאת מציגה את עצמך ברשתות החברתיות בגרסה המשופצת", אומרת ד"ר מרגלית, "זאת הדמות שמתקבעת בעיני אנשים. מכיוון שאת לא באמת נראית כך, את כבר לא יכולה לצאת מהבית".
כך נולדה, לדבריה, תופעה חדשה המוגדרת כהפרעה נפשית והיא מבעיתה אף יותר מהצילומים המרוטשים. "זה נקרא 'סנפצ'ט דיסמורפיה'.
בכנס פלסטיקאים שנערך ב-2018, דובר הרבה על הטרנד הזה. הפלסטיקאים מספרים שאם בעבר בנות היו מגיעות עם תמונה של דוגמנית, היום הן מביאות תמונות מפולטרות של עצמן, שמציגות את האני האידיאלי.
"כך מתחיל תהליך של שיפור עצמי בניתוחים וזה אף פעם לא נגמר בניתוח אחד, כדי להידמות לאני המפולטר. ברור שמה שהבנות האלה צריכות זה פסיכולוג ולא פלסטיקאי, כדי לייצר תפיסה עצמית בריאה".
פצעונים ושיער גוף
בשיטת "הפוך על הפוך", או אולי כדי להוכיח לנו שגם הן בשר ודם, אפשר לראות ברשתות בשנים האחרונות גם תמונות של ידועניות שחושפות פגמים. זה יכול להיות גוף שמנמן ועתיר צלוליט, שורשי שיער לבנים, פנים זרועות בפצעונים או רגליים שעירות.
לדברי ד"ר מרגלית, לא מדובר בתנועה שתסחף המונים. "נכון שקיים טרנד של ידועניות להצטלם ולהעלות תמונות לא מחמיאות שלהן, אבל זה רק גימיק, דבר שלא יכול לתפוס. מקסימום לייצר באזז לזמן קצר.
"מה שמקבל את מרבית ההתייחסות ברשתות, הן תמונות של דמויות יפות. התבוננות בדמות יפה, מעלה את רמת הדופמין במוח ומייצרת תחושה טובה. מה שיתפוס שם, יהיה תמיד מה שנותן סיפוק ישיר, ברור ומיידי".
View this post on Instagram
נטלי דדון. טרנד התמונות הלא מחמיאות, לא יתפוס | צילום: מתוך אינסטגרם
למה כדאי להתנתק קצת?
האושר שלנו, לדברי ד"ר מרגלית, מותנה ביכולת להיות שלמים עם עצמנו. האם זה אפשרי לנוכח ההשוואה המתמדת לאחרים, שהיום כבר לא ניתן לחמוק ממנה והקנאה הבלתי נמנעת? "זה תלוי במבנה האישיות", עונה המומחית.
"בעיקר אצל נערות צעירות, אבל רואים את זה גם אצל גברים, החשיפה לאידיאל היופי של הרשתות, מייצר תפיסה שאם הן לא מושלמות, הן לא שוות, אין להן זכות קיום. בגיל ההתבגרות, שסובב סביב המראה החיצוני, נערה שמרגישה שהיא לא נראית טוב, אבוד לה.
"וזה בעייתי גם מכיוונים נוספים. בנות כאלה לא מפתחות שום אספקט אחר בחייהן מעבר למראה החיצוני וחמור מזה, הדימוי שהן מציגות הוא מאוד שברירי והבועה עלולה להתנפץ בקלות. לא פשוט להסתתר מאחורי פילטרים".
למרות כל הבעייתיות הזאת, מעט מאוד אנשים מוכנים כידוע להתנתק מהרשתות החברתיות, או מצליחים במשימה, גם אם ניסו לעשות זאת.
נתון שכדאי לשקול, ועלה במחקר שנערך בארה"ב, הוא שאנשים שהוציאו את עצמם מהרשתות, אפילו לפרק זמן קצר של שלושה שבועות, דיווחו, לדברי ד"ר מרגלית, על עלייה משמעותית ברמת האושר. אם כבר, שתפו את זה.
