הצצה בריאה: עם בלשית האוכל והבשלנית מיכל וקסמן

מיכל וקסמן | צילום: דניאל לילה

"הצצה בריאה" כשמה כן היא – הצצה אל נבכי מגירות המטבח והנפש של העוסקים במלאכה, שתספק לנו כמה תשובות לשאלות שרצינו לדעת, וגם כמה טיפים יעילים כיצד לשמור על אורח חיים בריא.

והפעם בפינתנו הבשלנית והכותבת מיכל וקסמן – מחברת מדריך הקאלט לתינוקות וילדים "טעמים ראשונים" (ידיעות ספרים, 2005) וספרים נוספים  – "ארוחות ילדים" (ידיעות ספרים, 2010), "בואו לאכול" (ידיעות ספרים, 2013), ו- "בלדי" (שכתבה בשיתוף עם השף דוחול ספדי, ידיעות ספרים, 2016).

מיכל, איך התגלגלת לבישול? ממה הכול התחיל?

"יש המון סיבות שבגללן התגלגלתי, ביניהן סיבות רגשיות. קודם כל, גדלתי במשפחה של בשלניות, ומשום שסבא שלי היה מגדל אוכל, הייתה לא מעט תוצרת שהיה עלינו לשמר וממנה הכנו ריבות למשל. גם העיסוק של סבתא שלי באוכל היה מלא תשוקה.

אהבתי לשבת על כיסא הבר הגבוה ולהסתכל עליה כשהייתה מבשלת. היא הייתה מביאה מחו"ל המון מאכלים שהיו טרנדיים באותה תקופה ומלמדת אותי. אצלנו בבית הייתה סקרנות לגבי מקור האוכל, ולגבי התהליך שהוא עובר מרגע הגידול ועד שהוא מגיע לצלחת שלנו.

במהלך חיי הזדמן לי לגור במקומות אקזוטיים, שם נחשפתי לפירות טרופיים ולמאכלים נוספים.

אני רואה באוכל הזדמנות להכיר וללמוד על תרבויות חדשות. הילדים שלי יודעים שכשנגיע לשוק, זה יכול לקחת שעות, מכיוון שדרך השוק אני לומדת את התרבות. האוכל הוא הדרך שלי להכיר את העולם ואת האנשים.

מהטבע ועד לצלחת

ובאמת, כששומעים את וקסמן מדברת על אוכל, אפשר לשמוע בקולה את ההתרגשות. אם היינו יכולים לטעות ולחשוב שכדי להפוך לטבחית מדופלמת עלינו ללמוד את רזי המקצוע דרך מתכונים וחיבורים, וקסמן מתארת זאת באופן קצת שונה.

לפי מה שהיא אומרת, לא פעם, מקור האוכל הוא ההיבט הראשון אם לא החשוב ביותר שהיא ניגשת לבחון, בהגיעה לבשל. מקור האוכל מבחינתה מייצג את התרבות באופן בלתי אמצעי ואת סיפורינו. במובן הזה וקסמן איננה טבחית רגילה, אלא יותר בלשית של אוכל.

מי שלא מכיר את וקסמן מכתבותיה בעיתונים או מהבלוג שלה, קרוב לוודאי מכיר אותה בתור מחברת הספר "טעמים ראשונים" – מדריך התזונה לתינוקות שכתבה בתחילת דרכה כטבחית כותבת.

חשבת ש"טעמים ראשונים" יתפוס ככה?

"לא. מעולם לא חלמתי שזה מה שיקרה. כשהבן הבכור שלי נולד בלונדון, פניתי לרופא הילדים וביקשתי שייתן לי ספר מתכונים והוא נתן לי את הספר – Annabelkarmel.

עד אותו יום לא התעסקתי באוכל במובן מקצועי, אבל כמו הרבה אימהות אחרות, רציתי ללמוד עוד בשביל לתת לבן שלי את האוכל הכין מזין שאפשר, ובאמת כשחזרנו לארץ, הייתי "בין עבודות" ובכל פעם שהמטפלת הגיעה, מצאתי את עצמי יושבת ורושמת את המתכונים שהייתי מכינה לו.

זה היה רק חלום רחוק שלי – לכתוב ספר בישול שהרופאים ימליצו עליו, ועד היום אני מוכרחה לומר שזה מפתיע אותי עד כמה אנשים אוהבים את הספר שכתבתי ומתחברים אליו.

בזמן שהנחיתי קבוצות תמיכה לאימהות טריות, הבחנתי כמה חוסר ידע וכמה פחד יש לאימהות, בכל הנוגע למזון לתינוקות. אני חושבת שבעובדה שכתבתי אותו בתור אמא שכותבת לילד שלה, ולא בתור התזונאית שמסבירה על המזון, טמון סוד הקסם שלו.

באוכל יש משהו מאוד אישי. ריח האוכל שאני מכינה יכול להוריד לי דמעות. יש לו מין כוח כזה, להזכיר לך את הילדות. את הזיכרונות הטובים וגם את הפחות טובים. אנחנו מכנים את המדינה שלנו "כור היתוך" ובעיניי זה דבר נורא לומר. מדוע לרמוס את התרבות של אלה שבאו לכאן?

בעזרת האוכל האדם חוזר למקום ממנו הוא בא, למרכז שלו. אוכל הוא כלי דרכו אפשר וצריך לספר את הסיפור שלנו

מה הדבר שאת הכי אוהבת בעיסוק שלך?

"הדבר שאני הכי אוהבת באוכל הוא דווקא האנשים. לפגוש באנשים וללמוד מהם את המסורות הקולינריות שלהם – יש בזה משהו מאוד חזק.

גם בעבר כשלא עסקתי באופן ישיר באוכל, כתיבה הייתה תמיד חלק מהעבודה שלי (וקסמן עבדה בתור עיתונאית ואשת תוכן). כשהילדים שלי נולדו, רציתי להיות בבית בשבילם, ומתוך השאיפה הזאת התגלגלתי גם למימוש הכמיהה שמאז ומעולם הייתה לי לאוכל ולסיפורים".

מה הדבר הראשון שאת שותה או אוכלת בבוקר?

"קפה. אל תדברו איתי לפני הקפה הראשון שלי בבוקר. גם הכלבים יודעים, צריך לחכות לקפה. לשמחתי אני קמה מוקדם, והילדים שלי לוקחים את האוכל שאני מכינה להם איתם למסגרות".

מה בעינייך הוא אורח חיים בריא?

מתינות. צריך לזכור שהיחס שיש לאנשים כלפי אוכל הוא יחס מורכב. אני מאמינה שאפשר לשחרר המון מהלחץ שמוטל עלינו, בכך שנחשוב בהיגיון ולא נעבוד רק לפי מוסכמות. למה לא לשתות קפה? למה לא לשתות יין? הקו הראשון בעיניי לבריאות הוא לנהוג במתינות.

קלמנטינה היא פרי נהדר, גם מנגו. ייתכן שיש בהם המון סוכר, אבל אין זה אומר שהם לא בריאים לנו. עלינו להקשיב לעצמנו ולא לטרנדים. כאימא צעירה, יצא לי להיות בהמון ימי הולדת שמתוך החלטה מושכלת של ההורים – היו ללא שולחנות עם ממתקים.

האמת, זה צרם לי. אני חושבת שזה חשוב שההורים יאפשרו לילד להתנסות ולטעום ולהחליט בעצמו. אותם ילדים שלא נתנו להם לגעת בקמח לבן – הם הראשונים לעמוד בתור לשולחן הממתקים. אני מציעה לא לפתח אובססיה לאוכל ולא להעביר לילדים שלנו את התסביכים שלנו יש עם אוכל. מתינות היא המפתח".

מה את עושה בחייך שמשקף אורח חיים בריא?

"כל עוד אני שומרת על עצמי בסביבה יצירתית, שמאתגרת אותי ללמוד ולחשוב, ומשמחת אותי בעשייה – שם מתחילה הבריאות שלי. לגבי תזונה בריאה, יש לנהוג במתינות ובאחריות.

את צריכת הבשר הורדנו משמעותית בבית שלנו, מכל הסיבות הידועות. אני מסתכלת לאוכל שלי בעיניים ואני מאוד אוהבת חיות. את הבשר שלי אני קונה ממקור שאני יודעת שלא התעלל בחיות לפני שהוא שחט אותם. גם את השמן ואת המלח שלי אני בוחרת בקפידה. המלח שאני משתמשת בו נאסף מהים ולא עבר תהליכי תיעוש מיותרים.

אני מעדיפה את קני הסוכר האורגניים, לאו דווקא מסיבות בריאותיות גרידא, אלא משום שהאוכל טעים כך יותר, ואין לי צורך לתבל אותו כדי לזכות בטעם. הסלט שאני מכינה הוא לא הסלט הטוב ביותר משום שאני הטבחית הטובה היותר, אלא משום שבחרתי בקפידה את מרכיביו. את הפירות והירקות שלי אני קונה ישירות מהחקלאי. חשוב לי שהאוכל שאני אוכלת לא יהיה מרוסס. כמו-כן ישנם ירקות שאני מגדלת בעצמי".

מה הגילטי פלז'ר שלך?

"מח עצם מרוח על לחם טרי. או חמאה טובה עם ריבת משמש על לחם טרי. וגם שניצל טבול בקטשופ".

תוכלי לתת לנו טיפ לאורח חיים בריא?

"הבחירות שלנו מכתיבות לנו בהרבה מקרים איך ייראו חיינו. לכן חשוב שנהיה במודעות למקור האוכל שלנו ולטיבו. חשוב שנדע מאיפה מגיע האוכל שלנו – וזאת בהתאם ליכולת הכלכלית ולזמן שעומד לרשותנו.

תהיו כנים עם עצמכם, בעיניי כל אחד צריך לשאול את עצמו האם הוא עושה את המקסימום שהוא יכול, במסגרת יכולותיו – כדי לבחור את המזון הכי טוב עבורו. זה הטיפ שלי."