לבחינתכם | צילום: shutterstock
למילים יש כוח וכשהן מתנוססות על גבי מוצרים בסופר באותיות קידוש לבנה, אנחנו נוטים ללכת שבי אחר המסרים ולהאמין שהמוצר שלפנינו אכן מופחת סוכר, דל כולסטרול או אורגני – ובמילים אחרות: טוב לבריאות.
גם אם בשנים האחרונות המודעות לטיב המוצרים שאנו צורכים עלתה, ונוספו מדבקות ירוקות ואדומות שאמורות לסמן לנו את הדרך לבחירות תזונתיות בריאות יותר, עדיין אנחנו לא תמיד יודעים מה מסתתר בתוך האריזה.
הסיבה לכך, בין היתר, היא שיצרני המזון מתחכמים לא פעם ומציגים על המוצרים מידע מטעה, שלא לומר שקרי. למה כדאי לשים לב?
מילות הקסם של תוויות המזון
המילים "ללא", "נטול", "מופחת", "לייט" ו"דיאט", נועדו להבטיח מוצר דיאטטי ומכאן לכאורה גם בריאותי יותר. אך האמת, מעט שונה. על פי התקנות, התיוג "נטול" או "מופחת", עדיין מאפשר ליצרן לכלול את הרכיב המדובר, אך בכמות קטנה. "ללא שומן טראנס", למשל, פירושו מוצר המכיל שומן טראנס, אך בכמות שלא עולה 0.5 גרם למנה.
"ללא תוספת סוכר", היא הצהרה נוספת שלא בהכרח מבטיחה מוצר בריא ונטול סוכרים. עדיין יכולים להיות בו חומרי גלם העשירים בסוכר באופן טבעי ו/או ממתיקים מלאכותיים, שתרומתם לבריאות מוטלת בספק.
נעבור ל"לייט", או "מופחת קלוריות". גם מוצרים המוגדרים כך, לא חייבים להיות טובים לבריאות. מוצר "מופחת קלוריות", אמור לכלול שליש מהקלוריות שבמוצר המקורי ומוצר "לייט", מחצית מהשומן ושליש מהקלוריות, זה כל הסיפור, מה גם שכל זה מצריך עיבוד נוסף של המוצר וייתכן שגם הוספת סוכר, על מנת "לכפר" על היעדר השומן.
כך גם לגבי מוצרים "מופחתי/דלי פחמימות", שיכולים בקלות להכיל חומרי גלם מפוקפקים ולהיות פשוט ג'אנק.
עוד "נטול" הנפוץ בשנים האחרונות, הוא ה"נטול גלוטן", הגדרה שרוכבת על טרנד ההימנעות מגלוטן מטעמי דיאטה, ושלא עקב צורך רפואי כמו רגישות לחלבון החיטה והתמודדות עם מחלת הצליאק.
בהעדר מניע בריאותי, חשוב לזכור שמוצר נטול גלוטן, איננו בהכרח בריאותי יותר. הוא אומנם חף מדגנים המכילים גלוטן, אבל יכול להכיל כמויות גדולות של שומן, סוכר, נתרן וכיוצא בהם.
עוד הגדרה שעלולה להיות מטעה על תווית מוצרים היא "מכיל דגנים". תיוג הנועד לשוות למוצר ניחוח בריאותי שלא בהכרח מגיע לו. ההתחייבות שמאחורי ההגדרה היא שיש במוצר כמה סוגי דגנים, אבל הם אינם בהכרח מלאים.
אגב, אם הסימון "עשוי מדגנים מלאים", לא מלווה בציון אותם דגנים בשלושת המקומות הראשונים ברשימת הרכיבים, כמותם במוצר, כנראה, זניחה. לגבי ההגדרה "עשיר בסיבים", מוצר יכול להיחשב ככזה אם הוא מכיל לפחות 5 גרם סיבים תזונתיים למנה.
וכמובן, אי אפשר לשכוח את תגיות ה"מחוזק" וה"מועשר". בהסבר פשוט משמעותן היא שהוספו למוצר רכיבים תזונתיים מלאכותיים כמו ויטמינים ומינרלים שלא היו בו במקור, ויטמין D, למשל, שמוסיפים למוצרי חלב. במילים אחרות, מוצר מועשר או מחוזק הוא מעובד, ואיננו הדרך הטבעית והמומלצת ביותר לצריכת אותם רכיבים.
את אחת מההטעיות הוותיקות ביותר בתחום, מאז הולדת מיץ הפטל, תוכלו למצוא במוצר שהינו "בטעם". כלומר בטעם תות, בננה, תפוח, ענבים, שוקולד וכו'. במקרה זה סביר להניח שהמוצר לא מכיל את הרכיבים הטבעיים הללו ולרוב מתבסס על כימיקלים, המחקים את הטעם, הריח והצבע של הפרי, השוקולד וכדומה.
בין כל אלו נמצאת ההגדרה ב-ה' הידיעה שמעניקה לנו תחושה בטוחה של מוצר בריאותי, והיא כמובן המילה "טבעי". כדי לסבר את האוזן, במיץ פרי 100% טבעי, למשל, יכולה להיות כמות גדולה מאוד של סוכר והעדר של סיבים.
כך גם לגבי התווית "אורגני". מזון אורגני, הוא כזה שגדל ויוצר ללא מגע עם חומרי הדברה ודשנים מלאכותיים, אך עדיין יכול לכלול ריסוס ודישון שאינם סינתטיים.
באשר לעוף אורגני, שמרגיע עבור חלק מהצרכנים את החשש מפני הימצאות אנטיביוטיקה בעופות "רגילים", בדיקות חוזרות בישראל מהשנים האחרונות גילו שעופות שאינם אורגניים אינם מכילים אנטיביוטיקה – כחלק מדרישת התקן – ואם קיים יתרון למוצר האורגני הוא בעיקר בגידול הומני.
מה לחפש על תווית מזון?
הדבר הראשון שיש לחפש על התווית שעל האריזה, הוא רשימת הרכיבים, יחד עם המשקל של כל אחד מהם. הרכיבים מסודרים על פי הכמות הקיימת מהם במוצר, בסדר יורד, כשהדומיננטי ביותר למעלה.
למעשה, סקירה של שלושת הרכיבים העליונים, אמורה לשקף את הפרופיל הבריאותי של המוצר. רשימת רכיבים ארוכה, היא סימן לעיבוד יתר ובריאות חסר.
על התווית, מופיעים גם הערכים התזונתיים של המוצר ("סימון תזונתי"). כאן צריך לשים לב שהכמויות המצוינות, לרבות רכיבים מזיקים כמו סוכר, נתרן, כולסטרול או שומן רווי, מתייחסות לעיתים הן למידה הסטנדרטית של 100 גרם או מ"ל, והן לכמות פחותה כגון זו המוגדרת כ"מנה". דגני בוקר למשל, יסומנו על פי מנה בגודל 30 גרם, כמות קטנה ממה שרוב האנשים יאכלו בפעם אחת.
אם אתם מנסים לשלוט במשקל, תכולת הקלוריות תהיה כנראה הערך הראשון שתחפשו. בארה"ב, הורה ה-FDA להגדיל את התוויות המציינות את התכולה הקלורית של מוצרים, כדי שהצרכן לא יפספס אותן.
גם תכולת השומן במוצר, היא עניין שיש להתעכב עליו. כל השומנים, יש לדעת, מכילים 9 קלוריות לגרם. כדאי לבחור בשומנים הבלתי רוויים ולהתרחק משומן רווי ושומן טראנס, המכונה גם "שומן מוקשה".
במקביל, כדאי לברר מהי תכולת הנתרן במוצר. מבוגר בריא, אמור לצרוך עד 2,300 מיליגרם נתרן ביום.
שמות רבים לסוכר
אחד הרכיבים המזיקים ביותר במזון, הוא כידוע הסוכר, וכדאי להכיר את השמות הרבים שנועדו לטשטש את קיומו.
קיימת נטייה אצל יצרנים, לשלב סוגי סוכר שונים במוצר כדי להסתיר את כמותו הכוללת, כי כשמחלקים את הסוכר לחלקים קטנים, ניתן לשלב במקומות הראשונים ברשימת הרכיבים את חומרי הגלם הבריאותיים יותר ולדחוק את הסוכרים לתחתית.
כלומר, המוצר יכול להיות מפוצץ בסוכר, אבל זה לא יתבטא ברכיבים העיקריים. בנוסף, מומלץ לעקוב בטבלת הערכים התזונתיים אחר נתון כפיות הסוכר ב-100 גרם מוצר, היות והוא מוחשי וברור יותר. אם הנתון לא מצוין בכפיות, נסו לחשב אותו לפי 4 גרם סוכר בכל כפית.
ואלה השמות השונים לסוכר שכדאי לשים אליהם לב:
- סוכר חום
- סוכר קנים
- סוכר קוקוס
- סוכר תמרים
- סלק סוכר
- סוכר ענבים
- ועוד
בתחום הסירופים, שהם סוכרים מומסים, ניתן למצוא:
- סירופ חרובים
- סירופ אגבה
- סירופ מייפל
- סירופ אורז
- ועוד
כל זאת לצד ממתיקים נוספים כמו:
- מולסה
- תרכיז פירות
- לקטוז
- גלקטוז
- גלוקוז
- דקסטרן
- מלטודקסטרין
- מלטוז
- ועוד