"גזלייטינג": האם אתם הורים רעים?

תופעה שעלולה להפוך את הילדים לחסרי ביטחון

כולנו רוצים להיות ההורים הכי טובים לילדים שלנו, אבל הרבה פעמים הכוונות הטובות שלנו לא עומדות במבחן המציאות.

לא משנה כמה נשתדל, עדיין נמצא את עצמנו פוגעים מפעם לפעם ברגשות הילדים – לעיתים מתוך חוסר תשומת לב או מודעות, ולעיתים בגלל שק התסביכים האישי שלנו. אחרי הכל – גם אנחנו אנושיים.

לעיתים הפגיעות מגיעות לכדי מניפולציה רגשית של ממש, כמו במקרה של הורים שעושים גזלייטינג לילדיהם. מושג לא כ"כ מוכר, אך תופעה לא נדירה שעלולה להפוך את הילדים לחסרי ביטחון, חרדתיים, בעלי רגשי נחיתות ולעיתים גם פרנואידים וחסרי אמון בסביבתם.

אז מה זה בעצם "גזלייטינג"?

אף שההגדרה היבשה די נוקשה ומחמירה, מומלץ בכל זאת להקשיב לתיאורה עד הסוף ולהבין שחלק מהפתרון טמון במודעות לבעיה ופנייה לטיפול;

גזלייטינג הוא התעללות רגשית סמויה המתבטאת בהפעלת מניפולציות פסיכולוגיות על אדם אחר, באופן שגורם לו לחרדה, לבלבול ולפקפוק בנוגע לתפיסת המציאות שלו. לעיתים קרובות, התמרונים הללו נעשים תוך הכחשת עובדות, מה שגורם לקורבן להרגיש שהוא מדמיין דברים ואף משתגע.

אנשים שעושים גזלייטינג עשויים להעביר מסרים עמומים ולא חד משמעיים, ולהשתמש הרבה במושגים כמו "אולי" ו"ייתכן" שיכולים להשתמע לשתי פנים. כך קל יותר לומר לקורבן "לא הבטחתי", או להסביר לו שהוא כנראה לא זוכר או לא שמע טוב.

המניע להתנהגות זאת הוא ערעור הביטחון של הקורבן, כך שיהיה הרבה יותר קל לגרום לו לאמץ את האמונות והערכים של המתעלל.

מקור המונח גזלייטינג, שפירושו המילולי הוא " תאורת גז", הוא במחזה של פיטר המילטון משנת 1938, שעוסק בבעל מניפולטיבי שמנסה לתמרן את אשתו כדי לגרום לה להרגיש שהיא משתגעת. בין היתר הוא מעמעם את תאורת הגז בביתו מדי ערב, אבל מכחיש לחלוטין כשאשתו טוענת שהתאורה מתעמעמת, ומנסה לשכנע אותה שהיא מדמיינת ומטורפת.

אנחנו יודעים מה אתם חושבים: רוב ההורים מתייחסים בביטול לתיאור וטוענים, ובצדק, שהם אינם כאלה. יחד עם זאת, כדאי לדעת שהורים רבים עושים גזלייטינג לילדיהם מפעם לפעם בלי להיות מודעים לכך.

איך גזלייטינג נשמע?

הקשר בין הורים לילדים מבוסס מלכתחילה על חוסר איזון בכוחות, וההורים, מפאת גילם ומיקומם בהיררכיה המשפחתית, חושבים שהם יודעים מה הכי טוב בשביל הילדים שלהם.

לכך יש להוסיף את העובדה שהזיכרון של ילדים קטנים הוא לעתים מעורפל או מבולבל. והמצב הטבעי הזה הוא כר פורה לסיטואציות בהן ההורים מנסים לשכנע את הילד בקיומם או אי־קיומם של רגשות שונים ("אתה מתבלבל. אתה לא שונא אותו"), שהדברים התרחשו אחרת מכפי שהוא טוען ("איך אתה יכול לזכור את זה? היית קטן") או מתייחסים בביטול לסיפוריו של הילד ומנסים לשכנעו שהוא רק מדמיין ("לא יכול להיות שזה מה שראית, איזה דמיון מפותח יש לך").

כמובן, וחשוב להדגיש, אם פה ושם אתם חוטאים בסיטואציות מהסוג הזה (כמו רובנו), זה לא הופך אתכם להורים מתעללים, אולי רק להורים אנושיים שטועים לפעמים.

אפשר להגדיר התנהגות כגזלייטינג כשמדובר בהתנהגות מתמשכת ועקבית שחוזרת על עצמה ותופסת נפח גדול מהתקשורת עם הילד. בנוסף, הורים שעושים גזלייטינג באופן עקבי נוטים לסבול מהפרעת אישיות נרקיסיסטית או אנטי־סוציאלית.

במקרים אחרים מדובר בהורים שהם עצמם גודלו באותו אופן על ידי הורים מניפולטיביים, ולכן ההתנהגות הזו נראית להם טבעית והם לא מבינים עד כמה מעשיהם מזיקים. גם הורים שיש להם צורך מתמיד בשליטה נוטים לעשות גזלייטינג לילדיהם, יותר מהורים אחרים.

איך תדעו אם אתם עושים גזלייטינג לילדים שלכם? סימנים שכדאי לשים לב אליהם:

התעלמות מהחוויה הסובייקטיבית של הילד

אחד הסימנים הבולטים לגזלייטינג, הוא התעלמות מהחוויה הסובייקטיבית של הילד או התכחשות לרגשות של הילד. הרבה פעמים, בעימותים בין ילדים (גם כשהם כבר בוגרים) לבין הוריהם, הילדים משתפים ברגשות שלהם (למשל, הם מספרים על מצב בעברם בו הרגישו בדידות או על סיטואציה בה פחדו לפנות להורה כי חששו מתגובתו), ואילו ההורים מתייחסים לכך בביטול ואף טוענים שהילדים מדמיינים או לא זוכרים טוב.

בביטה ספינלי, פסיכואנליטיקאית, אומרת שגם אם ההורה זוכר את האירוע אחרת, פסילת הרגשות של הילד עלולה לגרום לנזק, ומוסיפה שכאשר ההורה מפקפק כל הזמן בתפיסת המציאות של הילד, זהו אחד הסימנים הבולטים לגזלייטינג. זה יכול לבוא לידי ביטוי בסיטואציות יומיומיות, עם אמירות כמו: "אתה עייף, לך לישון", לילד שטוען בתוקף שהוא אינו עייף וחש עצבנות מסיבה אחרת לגמרי.

בדרגות חמורות יותר, ההורים יכולים להתעלם מהחוויה של הילד כשלא נוח להם להתמודד איתה, ואז הם יטענו שהוא משקר או ממציא דברים.

ההורה הופך עצמו לקורבן

לעיתים קרובות, הורים שעושים גזלייטינג לילדים שלהם, הם כאמור, הורים מניפולטיביים (גם אם לא במודע), אשר מתכחשים לתפקיד שלהם בבעיה, הופכים את עצמם לקורבן ומתנהגים כאילו תמיד נעשה להם עוול.

הם עשויים להאשים את הילד בדברים שהם עצמם אשמים בו ובכך להסיר מעצמם אחריות. דוגמה לכך היא אימא שמאחרת לקום בבוקר, אבל כשהיא מביאה את הילדה לגן באיחור היא מאשימה את הילדה ("הילדה עושה המון דרמות בבקרים, בגללה אנחנו תמיד מאחרות").

ההורה גורם לילד להרגיש עוד יותר רע עם עצמו

דוגמה טובה נוספת לגזלייטינג, לפי ספינלי, היא כאשר ההורים, במקום לתמוך רגשית בילד, גורמים לילדם להרגיש גרוע יותר בכל סיטואציה, כמו במקרה בו הם טועים או נכשלים. למשל, אם ילד בוכה לאחר שנכשל במבחן, ההורה במקום לעודד אותו אומר לו: "אמרתי לך, היית צריך ללמוד במקום להתבטל".

גם משפטים כמו "תפסיק להיות דרמטי" אחרי שהילד רב עם החבר הכי טוב שלו, או אמירה כמו "היית צריך לדעת שזה שביר" אחרי שהילד שבר בטעות חפץ יקר ערך, מחריפים את תחושת האשם שלו.

אם אתם משתמשים ביותר מדי משפטים שמתחילים ב"היית צריך ל…" ונאמרים לילדים שלכם לאחר מעשה, ייתכן ואתם עושים להם גזלייטינג.

שתלטנות

הורים שמפעילים על הילדים שלהם גזלייטינג הם בדרך כלל בעלי צורך גדול מאוד בשליטה. אחד הסימנים לגזלייטינג הוא סגנון הורות סמכותי, כאשר ההורה מעריך את ילדיו דרך עדשת הציות. הורה כזה רוצה לשלוט במה שהילד שלו אוהב או לא אוהב, באמונות של הילד ובערכים שלו.

הורים כאלה נוטים לקבוע קביעות הנוגעות לטעמו והעדפותיו של הילד ("בטח שאתה אוהב אבוקדו!") וכן בנוגע לילד ולאופיו, דוגמת: "אתה ילד רע", "אתה ילד אנוכי", או "אתה תלמיד גרוע".

תופתעו לגלות, אבל פעמים רבות מדובר גם בהצהרות בעלות אופי חיובי, כמו "אתה תלמיד טוב" או "אתה ילד שחולק את המשחקים שלו". לעיתים, ילדים להורים כאלה חשים שההצהרות האלו לא משקפות אותם באמת ושההורים לא רואים אותם, ולפי ספינלי, הם עלולים לגדול להיות ילדים אשר לא בטוחים ברגשות שלהם, ברצונות שלהם ובמי שהם באמת.

זאת ועוד, הורים חובבי שליטה עלולים לכעוס באופן לא פרופורציונלי כאשר העניינים בבית לא מתנהלים בדיוק בדרך בה הם רוצים, למשל, כאשר הילד שלהם לא הולך לישון בשעה המתאימה לצרכי ההורה. סיטואציה שעלולה לגרום לילד להרגיש שכל מה שהם עושה איננו בסדר.

לעג

אחת התופעות הנפוצות בגזלייטינג היא לעג להתנהגות של הילדים. למשל, הילד בוכה כי הוא לא מקבל דבר מה שהוא מעוניין בו, וההורה מחקה אותו בלעג ומתחיל לבכות ולצרוח. מרבית הילדים יחוו זאת באופן משפיל ומבלבל.

העצמת הכוח של ההורה

דרך נוספת לעשות גזלייטינג היא להעצים את הכוח של ההורה, עד כדי כך שלילד נוצרת תחושה שהוא לא שווה כלום בלי ההדרכה של אימו או אביו. הדבר נובע פעמים רבות מתוך הפחד של ההורה שיום אחד ילדיו לא יזדקקו לו יותר ולכן הוא ירצה ליצור בהם מצב של תלות.

זה יכול להתבטא בין היתר במשפטים כמו "החברים שלך לא שווים שום דבר" (ובמילים אחרות, עדיף שלא תחפש חברה מחוץ לבית), או "מה היית עושה בלעדיי". ביטויים שיוצרים אצל הילדים תחושה של חוסר עצמאות וחוסר אונים.