חיסון קורונה לילדים: מה קורה כשהורה אחד מסרב והשני מסכים?

מי אישר את זה? | צילום: shutterstock

בימים אלו, מדינת ישראל החלה בחיסון ילדים בגילי 15-12 כנגד נגיף הקורונה. בעוד שבישראל, מרבית המבוגרים התחסנו למרות קולות המתנגדים, בכל הקשור לחיסון ילדים, הנושא שנוי אף יותר במחלוקת ומייצר הסתייגויות, גם בקרב הורים שחוסנו בעצמם.

עד כה, משרד הבריאות לא יצא בהמלצה גורפת לחיסון ילדים (אלא ממליץ על החיסון רק למי שמעוניין בכך), ובקרב ההורים הבלבול גדול – בין היתר בשל החשש מתופעות לוואי וערעור על הצורך במתן החיסון נוכח נתוני התחלואה הנמוכים.

המצב הופך למורכב יותר כאשר ההורים חלוקים בדעותיהם בנושא חיסון ילדיהם, מה שעלול להביא לחיכוכים ומריבות בין בני הזוג, וכמובן בין הורים גרושים.

ליישב את המחלוקת

ד"ר נגה נברו, מנכ"לית ובעלים של מכון שינוי לייעוץ וטיפול במשפחה ובפרט, פסיכולוגית ומטפלת משפחתית וזוגית בכירה, מכירה את הנושא מקרוב: "כמכון שעוסק בטיפול משפחתי, אנחנו נתקלים לעיתים קרובות במחלוקות בין ההורים הנוגעות לבריאות הילדים.

"בדרך כלל אפשר ליישב את המחלוקות האלה, למשל, כשלאימא מאוד חשוב להקפיד על אוכל בריא ולאבא פחות. בסוגיית החיסונים (ולא רק בחיסון לקורונה), זה יותר מורכב כי השאלה היא לא מה יותר בריא אלא מה פחות מסוכן. החיסון בא למנוע סכנה.

"השאלה היא אם להתחסן ולהסתכן בתופעות לוואי, או לא להתחסן ולהסתכן בהידבקות. הורה יכול לעשות הכל בשביל להגן על הילד שלו, אבל אם הילד נדבק ההורה מרגיש שאין לו שליטה על זה.

"מצד שני, אם לוקחים חיסון וקורה משהו, התחושה היא שזה היה בשליטתי וזו אשמתי, וזה מאוד מקשה. סביב זה יש הרבה ויכוחים ומריבות".

מי מבני הזוג צריך לוותר במצב כזה?

"צריך להקשיב לשני הצדדים ולבחון מה החששות שלהם, ומתוך זה להגיע להחלטה מושכלת. לא רצוי להגיע למצב שמישהו מרגיש שהוא "מוותר" או נכנע, אלא להחליט שלא משנה איזו החלטה תתקבל, שני בני הזוג צריכים להיות אחראים לה ועקביים לגביה.

"אם אחד מבני הזוג ירגיש שהוא ויתר, הוא לא יפסיק להאשים, ואם משהו ישתבש (למשל, אם הילד לא חוסן בניגוד לדעתו ונדבק בקורונה) הוא יגיד להורה השני, "אמרתי לך, את/ה אשם/ה".

לשים את הדברים בפרופורציה

על פי ד"ר נברו, בני זוג צריכים לעשות "שיעורי בית", לחקור את העניין ברצינות ולחזור לדון בנושא עם מידע מאוד ברור, עדכני ואמין.

תסתכלו סביבכם, תראו את ההסתברויות, קבלו החלטה מודעת, תפקחו עיניים ו'תחזיקו אצבעות' שהכל יהיה בסדר. צריך לזכור שכל מעשה הוא החלטה וגם 'לא להחליט' זה להחליט. חשוב שכל אחד מבני הזוג ייקח אחריות על ההחלטה ויגבה את השני, לא משנה מה יהיה.

"צריך לזכור שתמיד קיימת האפשרות שהילד שלנו 'ייפול בסטטיסטיקה'. אין דרך לדעת בסיטואציה שלנו מה יותר נכון ומה לא, למעט המידע הרפואי והסטטיסטי שיש לנו. צריך להיות מוכנים לקחת את אחד מהסיכונים במודעות מלאה".

לדברי נברו, השיקול אם לחסן צריך להתבסס גם על תנאי הסביבה בה המשפחה חיה.

"יש הבדל בין משפחה שגרה ביישוב עירוני צפוף שיש בו סיכוי גדול יותר לתחלואה לבין משפחה שגרה ביישוב קהילתי פתוח, ללא תחלואה, למשל בגליל.

היה לי זוג שהיה במחלוקת לגבי חיסונים ולא הצליח לקבל החלטה, לכן, בני הזוג הטילו מטבע. הם נשארו נאמנים למה שעלה בהטלת המטבע ולא ערערו על זה.

כמו בהרבה נושאים, גם בחיסונים יש עמדות לכאן ולכאן ואפילו עמדות של הממסד הרפואי שהן סותרות לעיתים. מה עושים במצב כזה, במיוחד אם כל אחד מבני הזוג מתבצר בעמדתו?

"צריך לבחון איך ההורים מקבלים החלטות אחרות שקשורות בבריאות הילדים. למשל, איך הם מתייחסים להאכלת הילדים במזונות עתירי סוכר. הנזק שהמזונות האלה גורם ידוע (עלייה בסיכון להשמנה, סוכרת וכו'), ולמרות שרוב ההורים יודעים זאת הם עדיין נותנים לילדים מזונות כאלה, אף שהם בוודאי לא רוצים לסכן במודע את ילדיהם.

"באותו אופן, יש הורים רבים שמתלוננים על כך שהילדים שלהם כל היום מול מסכים, על כל ההשלכות של זה, ובכל זאת נותנים להם סמארטפון כבר מגיל צעיר מאוד. ההסתכלות הזו עוזרת לשים את הדברים בפרספקטיבה.

צריך להתבונן על כל הסתירות שקיימות בהחלטות של ההורים בנוגע לבריאות הילדים בשביל לשים את נושא החיסון בפרופורציה ולהגיע להחלטה. בכל מקרה, חשוב שלא לייחס לעניין החיסון משמעות הרבה יותר גדולה מכל החלטה אחרת שנוגעת לבריאות הילדים.

פייזר נגד פייזר: חיסון קורונה לילדי גרושים

אף על פי שברור לנו שכאשר בני זוג הם גרושים או פרודים, המאבק עלול להחמיר כשיש חילוקי דעות לגבי החיסון, ד"ר נברו טוענת שבהרבה מקרים, גם כשבני הזוג חיים יחד, המחלוקות הקשות לרוב לא באמת נוגעות לבסיס הבריאותי.

"התכתשויות מגיעות לעיתים משום שבין ההורים יש מחלוקות רבות מאוד שרק חלקן באמת קשורות לילדים. סוגיית החיסונים היא רק סוגיה נוספת להתכתש עליה. כמובן שבמצב של פרידה או גירושין המחלוקת הזו יכולה להחריף עוד יותר.

זוגות שנמצאים במאבק קשה הם בסבירות גבוהה יותר להפוך את סוגיית החיסונים לחלק מהמלחמה ביניהם. שאלת ההתחסנות הופכת להיות חלק מענייני אגו שקשורים בהליך הגירושין ולא החלטה מודעת שלא תלויה בדבר.

"פעמים רבות זו הופכת להיות התכתשות שקשורה ב'למי אכפת יותר, מי אוהב את הילדים שלו יותר ומי הורה יותר טוב'. הבעיה היא שלעיתים בסוג כזה של מחלוקת, מצטרפת גם המשפחה המורחבת – האחים, סבא וסבתא.

לפעמים זו הופכת להיות מלחמה של שני צדדים, לדוגמה, האישה, אחותה וגיסתה נגד הבעל והצד שלו. התכתשות בין מחנות. כל צד מכנה את השני חסר אחריות. וישנן האשמות הדדיות: 'אם יקרה משהו זה על ראשך'".

מה העצה שלך לזוגות שמגיעים למצב כזה?

"אני מציעה קודם כל להסתכל בחוזה הגירושין ולראות מה הוא אומר. יש חוזים שאומרים שבכל החלטה רפואית נדרשת הסכמה של שני ההורים. במקרה כזה, ההורה שלא רוצה לחסן, ידו הופכת להיות 'על העליונה'.

"אני גם ממליצה להורים להתייעץ עם גורם רפואי מוסמך שיוכל לעזור בהכרעה. חשוב ביותר להשגיח שההורים לא ינסו לגרור את הילדים להיות חלק בהחלטות שלהם כהורים. למשל, אבא שמתנגד לחיסון יכול להסית את הילד ולומר לו: 'אימא שלך מוכנה לתת לך את החיסון, למרות כל התופעות שלו, לא אכפת לה ממך'. האימא יכולה לומר דבר הפוך: 'אבא מתנגד לתת לך את החיסון, לא אכפת לו שתחלה בקורונה'. צריך להיזהר לא למשוך את הילדים למקום הזה".

האם כדאי לשאול לדעתו של הילד אם הוא בגיל המתאים לקבלת החיסון?

"לא, זו בשום אופן לא החלטה של הילדים והיא לא צריכה להתקבל בשיתוף הילדים. הילד לא מספיק בוגר להחליט לגבי החיים שלו לבד, לכן הוא לא נקרא בגיר. ההחלטה האישית של הילד אם להתחסן או לא יכולה להיות תלויה בגורמים שלא קשורים לעניין. מספיק שהילד מפחד מזריקות, והוא יגיד שהוא לא רוצה להתחסן. כמו כל חיסון אחר, זו החלטה של ההורים".