יחס לנשים בעולם הרפואה: יקראו לך היסטרית וישלחו אותך הביתה

איך לתת קול למטופלות? | צילום: shutterstock

השאלות הבאות מופנות לנשים: האם יצא לכן להגיע לטיפול רפואי, להתלונן על כאבים או בעיות אחרות ולשמוע מהצוות המטפל שאתן היסטריות? קרה שוויתרתן מראש על פנייה לבירור רפואי רק כדי לא לשמוע שאתן לחוצות מדי? האם היו פעמים שהרגשתן חשופות בפרוצדורה רפואית? אם התשובה על אחת או יותר מהשאלות היא "כן", מתברר שאתן לא לבד.

שרה טנקמן היא המייסדת והמנכ"לית של "קרן בריאה" אשר מקדמת את זכויותיהן של מטופלות ונשות מקצועות הבריאות דרך שינוי מדיניות וקידום יוזמות מהשטח.

טנקמן הקימה את הארגון בעקבות הסיפור האישי והכואב שלה, שהמחיש לדבריה, יותר מכל, כמה היחס שנשים מקבלות בעולם הרפואה יכול לחרוץ גורלות.

רק מדמיינת

"בחודש החמישי של ההיריון הראשון הרגשתי כאבים, לא ידעתי במה מדובר ונסעתי למוקד של קופת חולים כדי להיבדק. הרופא עשה לי בדיקת אולטראסאונד ואמר שהכל בסדר ושאני כנראה מדמיינת וצריכה להירגע ולשתות מים.

"הרגשתי שמשהו לא בסדר וביקשתי שיעזרו לי להגיע לבית חולים כמה שיותר מהר. הרופא אמר לי שאני יכולה להגיע בכוחות עצמי לבית חולים אבל שאין צורך, שאני נרגשת מדי. קיבלתי את התחושה שאני היסטרית. לבסוף הגעתי למיון בעצמי אך בינתיים התפתחה לידה מוקדמת שהפכה ללידה שקטה.

"בשבועות ובחודשים שאחרי זה חשבתי איך זה יכול להיות שידעתי בוודאות שמשהו לא בסדר ולא קיבלתי הכרה. משם גיליתי את הקשר בין מגדר ורופאה, ומתוך זה הקמתי את 'קרן בריאה' כארגון שבא לתת קול למטופלות. לאסוף מידע על מה נשים צריכות ומה מפריע להן במערכת הרפואית ולהשפיע על המדיניות של המערכת כלפי נשים".

איך מגדר משנה טיפול רפואי?

"כשגברים ונשים מתלוננים על אותם תסמינים, יש סיכוי גבוה יותר שהנשים ייתקלו בחוסר אמון. זה מוכח מחקרית. הממצאים הראו לדוגמה שכאשר גברים ונשים מגיעים למיון עם כאב בטני אקוטי, גברים מקבלים בממוצע מענה 15 דקות מוקדם יותר.

במחקר אחר נמצא שבמצב של תלונות על כאב לאחר ניתוח מעקפים, יש יותר סיכוי שגברים יקבלו משככי כאבים, בעוד שנשים יקבלו נוגדי חרדה.

"מחקר מעניין במיוחד מגיע מתחום האורתופדיה. שם לקחו שחקנים ושחקניות וביקשו מהם להגיע לרופא עם תסמינים של כאב ברכיים. כשהתסמינים היו קיצוניים לא היה הבדל מגדרי, אבל כשהתסמינים היו במקום האפור, היה הבדל מובהק; גברים נשלחו לאבחון מעמיק יותר ונשים לא".

איך את מסבירה את זה?

"אני לא חושבת שזו הפליה מכוונת. רופאים הם בני אדם, וטוב שהם כאלה. הם גדלים בחברה שמגיל מאוד צעיר מייחסת לגברים ונשים כל מיני תכונות. נשים נתפסות כיותר רגשניות, היסטריות.

"ברפואה יש לזה פשוט השלכות של חיים ומוות, ברגע שפחות מתייחסים לתלונות של נשים, בוודאי כשהטיפול הרפואי בהן הוא פחות טוב".

לחקור גברים בלבד

טנקמן טוענת שיש גם פחות מודעות לתסמינים ייחודיים של נשים. למשל, יש תת־אבחון של הפרעת קשב וריכוז בנערות כי היא מתבטאת אחרת, הן פחות מפריעות לכיתה. כנ"ל לגבי אוטיזם, היות והוא נראה אחרת אצל בנות.

בנוסף, טנקמן מציינת את ההטיה המובהקת בעולם המחקר, שהיא לא פחות מזועקת לשמיים.

"במשך הרבה מאוד שנים כמעט כל המחקרים והניסויים הקליניים נעשו על גברים. גם כשעושים מחקרים על עכברים, חוקרים יותר עכברים ממין זכר כי יותר קל לחקור כשאין וסת ולא צריך להתייחס לשינויים מחזוריים. אבל מה לעשות שלחמישים אחוז מהאוכלוסייה יש מחזוריות חודשית שמשפיעה על היבטים רפואיים.

"לפני כמה שנים, ה-FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקני) חייב מחקרים לכלול נשים, ולכן, בשנים האחרונות מחקרים כוללים נשים. יחד עם זאת, הם לא חייבים לעשות פילוח מגדרי. אגב, זה תקף גם לתרופות; בתרופות יש מינון אחר לילדים, אבל אין מינון אחר לנשים.

הייתה תרופת שינה שהמחקרים הקליניים בה נעשו על גברים. התברר שהיו כמה מקרים שנשים שנטלו אותה היו מעורבות בתאונת דרכים כי נשים צריכות מינון אחר והתרופה נשארת יותר זמן בגופן.

"לאחר מכן זו הייתה הפעם הראשונה שחברת התרופות פרסמה מינונים שונים לנשים ולגברים".

איזה מיקוד צריכה רפואה המכוונת לנשים?

"בין היתר, התייחסות לתסמינים שונים אצל גברים ונשים. אחת הדוגמאות לכך היא סימנים להתקף לב. התסמינים של נשים שונים מהתסמינים של גברים להתקף לב. אצל נשים התסמינים יותר מפושטים – פחות כאב חד, יותר בחילות, עייפות, כאב מפושט בכל הגוף.

"זה משפיע בשני היבטים – ראשית, לנשים ייקח יותר זמן ללכת להיבדק כי הן לא מכירות את התסמינים אז הן לא יקשרו אותם לבריאות הלב. שנית, גם כשהן מגיעות לבדיקה, ייקח להם יותר זמן לקבל אבחון וטיפול.

"אחד הדברים הכי מדהימים בעיניי הוא שאין כמעט התייחסות למחזור ולווסת ולהשפעה של כך על בריאות הנפש או על גיל המעבר. אישה יכולה להתלונן על בעיות שינה או כאבי ראש, אך לרוב לא ישאלו אותה באיזה שלב היא במחזור ואם היא הפסיקה לקבל וסת. גם לא יעשו לה בדיקה הורמונלית.

"ישראל היא אחד המקומות הכי מתקדמים במאגרי דָּאטָה, אבל אלה לא כוללים נתונים בסיסיים. חסר עולם של ידע על איך המערכת ההורמונלית משפיעה על כל היבט בחיים שלנו כמו שינה, דיכאון וכו'".

הסיפור עם הבדיקה הגניקולוגית הגרועה

הפרויקט הכי גדול של "קרן בריאה", עד כה, היה קשור בבדיקות גניקולוגיות. לדברי טנקמן, כמעט לכל אישה היה איזשהו סיפור עם בדיקה גניקולוגית לא נעימה שהיא עברה.

עבור נשים רבות, בדיקה גניקולוגית היא חוויה מלחיצה המעורבת בחשיפת ובדיקת האיברים הכי אינטימיים שלהן. הן חשות שדווקא בסיטואציה בה הן חשות מאוד פגיעות, הן נאלצות להתמודד עם רופאים שלא מגלים סובלנות ואמפתיה למצבן. מהסיבה הזו, יש נשים שחוששות ללכת להיבדק.

"בעבר לא היה פרוטוקול בנוגע לבדיקות גניקולוגיות, שקבע למשל אם בזמן הבדיקה האישה מכוסה או לא מכוסה, או אם מישהו יכול להיכנס לחדר בזמן שהיא נבדקת.

"'קרן בריאה' ערכה סקר בקרב 6,500 נשים על מנת לבדוק מה חשוב להן בזמן בדיקה גניקולוגית. הדבר שהוצב במקום הראשון הוא התקשורת עם הרופא/ה בזמן הבדיקה.

"נשים רוצות שתהיה אפשרות לשאול שאלות, שתהיה אזהרה לפני הכנסת מכשיר לנרתיק ולפני כל שלב בבדיקה.

"הנושא השני שהיה חשוב לנשים הוא הפרטיות – שיהיה כיסוי בזמן הבדיקה, שהמיטות יהיו מוסתרות, שיהיה מקום פרטי להתארגנות.

"הנושא השלישי שעלה הוא נוחות בזמן הבדיקה – למשל, שיהיה מתלה לבגדים ונשים לא יצטרכו לזרוק את התחתונים על הרצפה, דברים מהסוג הזה.

"בהתאם לנתונים בנינו דו"ח עם המלצות שהופץ בכל מערכת הבריאות, אשר בעקבותיו יצא נוהל ראשון בנושא של בדיקות אינטימיות. השלב הבא הוא לוודא שההמלצות מיושמות בשטח".

טנקמן מוסיפה שלצד חינוך הצוותים הרפואיים, חשוב לא פחות לעורר אצל נשים מודעות לזכויות שלהן. למשל, שקופות החולים יתלו אמנה עם הזכויות של הנשים בזמן בדיקה, ושהנשים יחזיקו בתודעה שאפשר לבקש ואפשר לשאול.

בהקשר זה, כדאי לציין כי לאחרונה בית המשפט גזר את עונשו של גניקולוג שהורשע במעשים מגונים במטופלות שלו. בגזר הדין נכתב כי מעשיו חרגו מהפרקטיקה המקובלת. ואכן, נשים רבות חשות פגיעות יותר מבחינה מינית בבדיקות גניקולוגיות ותוהות לעיתים לגבי התחום האפור של המגע. מה שככל הנראה רק מעלה את הצורך בתקנים ונהלים.

האם קיים סקסיזם בעולם הרפואה?

"כן", אומרת טנקמן ומוסיפה שבדף הפייסבוק של "קרן בריאה" יש עדויות רבות של נשים אשר חוו זאת על בשרן.

הבעיה היא שעד לא מזמן לא היה שום פיקוח אמיתי של משרד הבריאות. לכל קופת חולים יש מסלול משלה לתלונות על הטרדה מינית. אישה יכולה להגיש תלונה והתלונה תתגלה כנכונה, אבל הרופא עדיין יוכל לעבור לקופה אחרת כי המסלול הוא פנימי.

"לאחרונה משרד הבריאות הקים מנגנון שאמור לפקח על כך, אבל הוא עדיין לא התחיל לעשות את העבודה. אגב, הממונה בקופ"ח כללית על הטרדות מיניות, איתה שוחחתי, סיפרה שמאז 'מי טו' יש עליה מטאורית בכמות התלונות, כאשר הרבה יותר תלונות הן בשטח האפור, כאמור, כמו בזמן בדיקה אצל רופא נשים".

רפואה מותאמת מגדרית

הדברים שטנקמן מדברת עליהם אינם מותרות, כפי שיסכימו רבות. כאשר נשים זוכות ליחס לא הולם בעולם הרפואה, הדבר ישפיע גם על הנכונות שלהן לעבור בעתיד בדיקות שעשויות להציל חיים.

אישה שחוותה בדיקה גניקולוגית (או כל בדיקה אחרת) באופן משפיל, לא תמהר להיבדק שוב בעתיד. לכן יש חשיבות רבה כל כך, על פי טנקמן, לרפואה מותאמת מגדרית והפיכתה לעניין שבשגרה.

רפואה מותאמת מגדרית היא רפואה מודעת, שלוקחת בחשבון את ההיבטים המגדריים, גם הביולוגיים, כמו מאפיינים ייחודיים של נשים. וגם החברתיים, כגון קושי במצבי חיים מסוימים, קושי של נשים מרקע מסוים עם חשיפה גופנית בבדיקות או האפשרות שהמטופלת עברה פגיעה מינית.

"במפגש רפואי יש הרבה יחסי כוח – יש את מי שיש לו את הידע ויש את המטופל שנזקק לעזרה. המטרה היא להגיע למקום שיחסי הכוח קצת מתאזנים ושהנבדק יהיה יותר אקטיבי בתהליך. זה כמובן תקף גם למטופלים גברים", מדגישה טנקמן ומוסיפה שיש למשל, תת־אבחון של דיכאון אצל גברים, כך שהחשיבות של רפואה מותאמת מגדרית בהחלט לא נוגעת לנשים בלבד.

מלבד הסקר הגניקולוגי, אחד הפרויקטים הגדולים של "קרן בריאה" הוא "חממת בוראות" – חממה ליזמות בתחום של בריאות נשים. כל פרויקט שמתקבל לחממה מקבל מענק של 20 אלף שקלים ותוכנית ליווי ותמיכה.

טנקמן מספרת שבערך שני שלישים מהפרויקטים מגיעים מתוך המערכת הרפואית ושליש מאקטיביסטיות. "במחזור הקודם היו שני בתי חולים שהחליטו להקים מסלול ליולדות עם עבר של פגיעה מינית. היה גם בית חולים שהחליט לפתח אפליקציה כדי לשמור על קשר עם היולדות אחרי השחרור. בינתיים נמצא שזה משפר הנקה ובודקים אם זה משפר גם דיכאון אחרי לידה".

"חממת בוראות" יזמה פרויקטים גם להכשרת פסיכיאטרים לטיפול בנשים בזנות, וכן הקמת מרפאה ייחודית לנשים לאחר אובדן הריון בשני בתי חולים בישראל.

מה המדינה והממסד הרפואי יכולים לעשות בשביל לקדם רפואה מגדרית ושוויונית?

"דבר מרכזי אחד הוא להשקיע בחינוך רפואי, משלב לימודי הרפואה בפקולטות לרפואה דרך ההתמחות, וגם לאחר מכן. אומנם התחילו להכניס כמה דברים מדיקליים, אבל יש היבטים נוספים שצריך להתייחס אליהם, כמו יחסי כוח, תקשורת בין הרופא למטופל, נשים שעברו תקיפה מינית ועוד.

"בנוסף, היום אין במשרד הבריאות גוף או אדם שמקדם את הנושא הזה. אין פונקציה שעוסקת בבריאות נשים או במגדר. כל פעם צריך לאתר מישהו אחר כדי לקדם מולו מדיניות. חשוב שיהיה מישהו שיגבש אסטרטגיה ויוציא לפועל את השינויים".