כתבה זו מכילה מחקר/ים ממקורות מוסמכים ו/או כתבי עת מדעיים ו/או פקולטות אקדמיות מכובדות.
אנחנו עושים כל מאמץ כדי לבדוק את הנתונים המוצגים באתר ולהפנות אתכם למקור המאמרים והעובדות המובאים לכם, על מנת לאפשר לכם להעמיק את הידע ולבחון את מהימנות התכנים.
כידוע, עולם המחקר מתעדכן בכל רגע נתון ומציג לעיתים ממצאים הטרוגניים, בלתי מוחלטים ואף סותרים. אנו מאמינים בהצגת מגוון דעות, גישות ומסקנות, ודוגלים בקבלת החלטות על בסיס הרחבת הידע בעין ביקורתית.
אנו פועלים להביא לכם מידע אמין, עדכני ומקצועי אשר נתמך מדעית.
חליתם בשלבקת חוגרת והכאבים ממשיכים ללוות אתכם חודשים ארוכים לאחר האבחנה? כנראה שפיתחם נוירולוגיה פוסט־הרפטית, סיבוך שנוצר כתוצאה מנזק שנגרם לסיבי העצבים ומשבש את פעילותם. אלו הטיפולים הקונבנציונליים והחלופיים שתוכלו לנסות כדי להפסיק את הסבל
רויטל ונונו | אתר LivA מנהלת תוכן ועורכת ראשית - אתר LivA. אשת תוכן מנוסה מתחום העיתונות ואתרי התוכן. כתבת, עורכת, פובליציסטית ויוצרת תוכן. בעלת תואר .B.F.A
רויטל ונונו
עורכת ראשית
רויטל ונונו | אתר LivA מנהלת תוכן ועורכת ראשית - אתר LivA. אשת תוכן מנוסה מתחום העיתונות ואתרי התוכן. כתבת, עורכת, פובליציסטית ויוצרת תוכן. בעלת תואר .B.F.A
רויטל ונונו
עורכת ראשית
שתף:
נוירולוגיה פוסט־הרפטית: הסיבוך המשני של שלבקת חוגרת | צילום: shutterstock
שתף:
נוירולוגיה פוסט־הרפטית: הסיבוך המשני של שלבקת חוגרת | צילום: shutterstock
כחמישית עד שליש מבני האדם שנדבקו באבעבועות רוח בילדותם, יחלו בשלבקת חוגרת.
שתי מחלות שנובעות מנגיף הורצילה זוסטר, ממשפחת נגיפי ההרפס (אך כזה שאינו גורם לפצעי קור או הרפס באיבר המין).
נגיף זה, אינו נעלם מהגוף לאחר שמחלת האבעבועות חולפת ונותר רדום בעצבים עמוקים מתחת לעור וסמוך לעמוד השדרה.
נגיף הורצילה זוסטר עלול להתעורר מתרדמת, גם עשרות שנים לאחר ההחלמה מאבעבועות רוח ולגרום לשלבקת חוגרת.
בניגוד לפריחה של אבעבועות רוח שמתרחשת בכל הגוף, הנגעים של שלבקת חוגרת, הכוללים שלפוחיות ופריחה, מוגבלים לאזור העצב הנגוע – לרוב לאורך הגב והגפיים, ולעיתים פחות שכיחות גם בפנים (מצב שעלול לפגוע בעצב הראייה).
לרוב, בתוך כ־7 עד 10 ימים מהופעת הפריחה יתחילו הנגעים להגליד ולהתייבש, וכבר לא יופיעו נגעים חדשים. עם זאת, תחושות הכאב והגרד עלולות להימשך בחלק מהחולים שבועות ואף חודשים אחרי שהפריחה חולפת.
אנשים מתארים בדרך כלל כאבי שלבקת חוגרת כתחושת שריפה, דקירות או זרם חשמלי באזור הנגעים.
במקרים מסוימים (אצל כ-10% עד 20% מהחולים בשלבקת חוגרת) מתפתח סיבוך משני.
סיבוך זה, שהינו השכיח ביותר למחלה, נקרא נוירולוגיה פוסט־הרפטית, או תסמונת כאב עצבי כרוני (PHN - Postherpetic Neuralgia ) ומתאר נזק שנגרם לסיבי העצב ע"י הזיהום הנגיפי אשר משבש את פעילותם התקינה.
עצבים שנפגעו שולחים אותות כאב אל המוח. הסיבוך כולל כאבים קשים, שורפים ופועמים, נדודי שינה, עייפות ודיכאון הפוגעים בתפקוד היומיומי.
אי אפשר לחזות מי יקבל שלבקת חוגרת או נוירולוגיה פוסט־הרפטית, למרות שלגיל ולרקע הבריאותי של מטופלים יש השפעה מסוימת.
מה אתם צריכים לדעת על נוירולוגיה פוסט־הרפטית:
על פי ההערכות, הכאב של שלבקת חוגרת נמשך בדרך כלל כחודש עד כשלושה חודשים. כאשר כאב זה מתמשך זמן רב לאחר שהפריחה מחלימה, הוא נחשב נוירולוגיה פוסט־הרפטית.
כאב הנוירולוגיה הפוסט־הרפטית יכול להימשך חודשים, שנים ואפילו עד סוף החיים, גם לאחר שהנגיף אינו פעיל יותר.
חלק מהאנשים יחוו נוירולוגיה פוסט־הרפטית מדי פעם, וחלק יסבלו ממנה באופן יומיומי וחמור.
נוירולוגיה פוסט־הרפטית היא בדרך כלל כואבת יותר מהכאב הנגרם על ידי שלבקת חוגרת.
נוירולוגיה פוסט־הרפטית מתרחשת לרוב באזור שבו התפרצו נגעי השלבקת החוגרת.
הסיכון לנוירולוגיה פוסט־הרפטית עולה עם הגיל. בגילי 70 ומעלה, כמעט 20% מהחולים מפתחים נוירולוגיה פוסט־הרפטית, ככל הנראה בשל הירידה הטבעית ברמת החיסוניות של הגוף. יותר מ-80% מהאנשים שסובלים מהסיבוך הם מעל גיל 50.
אנשים שמערכת החיסון שלהם נפגעה כתוצאה מתרופות או ממחלות, נוטים יותר לחלות בשלבקת חוגרת ולפתח נוירולוגיה פוסט־הרפטית.
תרופות אנטי ויראליות כמו כדורי אציקלוביר או כדורי ולטרקס, הנלקחות דרך הפה, משמשות בדרך כלל לטיפול בשלבקת חוגרת. כאשר הן נלקחות בתוך 3 ימים מהופעת הסימפטומים של השלבקת, הן מקטינות את הסיכון גם לנוירולוגיה פוסט־הרפטית.
ברגע שמתרחשת נוירולוגיה פוסט־הרפטית, תרופות אנטי ויראליות אינן יכולות לטפל בכאב מכיוון שזיהום מתמשך איננו עוד הבעיה. במקום זאת, מטרת הטיפול היא להרגיע ולהשקיט את העצבים שיוצרים את הכאב.
הכאב של נוירולוגיה פוסט־הרפטית יכול להפריע לפעילויות היומיומיות, לפעילות גופנית, לשינה ולתשוקה מינית. כמו כן, הוא עלול לגרום לעצבנות ולדיכאון ולהגביל את טווח התנועה של אזור החזה עקב אי־הנוחות.
סימפטומים של נוירולוגיה פוסט־הרפטית:
רגישות למגע או ללחץ – חלק מהחולים עלול לחוות כאב אפילו מלבישת בגדים או מגע של עורם עם משטחים, כמו גם מביצוע פעולות הכרוכות בתנועה (ישיבה, עמידה, הליכה, שימוש במחשב).
רגישות לשינויי טמפרטורה – חלק מהסובלים מנוירולוגיה פוסט־הרפטית יגיבו לתנודות בטמפרטורה, כולל התמודדות עם כאב הנובע מרוח החולפת על האזורים הפגועים בגופם או מחום מתון מהשמש.
קהות, גירוד ועקצוץ – חלק מהחולים עלולים לחוות גירוד, קהות או עקצוצים באזורים הפגועים.
כאבי ראש – חולים בשלבקת חוגרת המשפיעה על הפנים או הראש, עלולים לחוות כאבי ראש.
חולשה ו/או שיתוק – אם וירוס השלבקת החוגרת השפיע על עצבים השולטים על השרירים, חולים עלולים לחוות תסמינים אלו.
חלק מהסובלים מנוירולוגיה פוסט־הרפטית עלולים לחוות גם פריחה, חום ועייפות כללית.
תרופות מרשם שניתנות לנוירולוגיה פוסט־הרפטית:
נוגדי דיכאון טריציקליים ונוספים – תרופות אלו משפיעות על כימיקלים מרכזיים במוח המשחקים תפקיד הן בדיכאון והן בדרך בה הגוף מפרש כאבים.
תרופות אנטי ויראליות – תלוי באבחנה שבין שלבקת וסיבוך הנוירולוגיה הפוסט־הרפטית.
תרופות נגד פרכוסים (אנטי אפילפטיות) – תרופות שפותחו כדי לשלוט בהתקפים, יכולות לסייע בהפחתת הכאב של נוירולוגיה פוסט־הרפטית. תרופות אלו מייצבות פעילות חשמלית חריגה במערכת העצבים הנגרמת על ידי עצבים פגועים.
תרופות מרשם נגד כאבים– כגון אופיאטים, פאראצטמול (כמו אקמול) ותרופות נוגדות דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs) – (כמו אספירין, נורופן ואדוויל).
זריקות סטרואידים – סטרואידים אשר מוזרקים לעמוד השדרה. עדויות ליעילותם אינן עקביות וקיים סיכון נמוך לתופעות לוואי חמורות כתוצאה מהטיפול.
משחת לידוקאין לאלחוש מקומי – משחה שנספגת דרך העור ומקהה את קצות העצבים הכואבים. במטא־אנליזה של מחקרים, נמצא כי טיפול במשחת לידוקאין בריכוז של 5%, הביא ל-50% הקלה בכאבים בקרב מטופלים.
גם אספירין כתוש ומעורבב עם קרם לידוקאין ללא מרשם, עשוי להפחית את רגישות העור.
המלצות לטיפול טבעי:
חלק מהסובלים מנוירולוגיה פוסט־הרפטית יזדקקו לכמה חודשים בלבד של טיפולים תרופתיים ו/או מקומיים כדי לחוש הקלה משמעותית. אחרים (לא רבים) ייטלו תרופות מרובות למשך שארית חייהם ועדיין יסבלו מכאבים.
ישנם מגוון שמנים וקרמים שניתן להיעזר בהם להקלה על כאב הנוירולוגיה הפוסט־הרפטית, כגון תמציות גרניום, לבנדר, אקליפטוס, שמן עץ התה, ג'נטיאנה סקברה (Gentiana Scabra), שמן מנטה וברגמוט.
ניתן להיעזר גם בדימתיל סולפוקסיד, תרכובת אורגנית קטנה המשמשת את האדם כממס אורגני יעיל במיוחד.
בשוק האמריקאי קיימים גם מכשירים חשמליים (כמו TENS) המבוססים על הצמדת אלקטרודות מעל האזור הכואב.
כדי לסייע בשיקום רקמת העצבים בחולים עם נוירולוגיה פוסט־הרפטית, חלק מהרופאים משתמשים בטיפולים חלופיים ותוספים כמו ויטמינים B6 ו-B12, חומצה פולית וחומצה אלפא-ליפואית.
אלו הם הטיפולים הטבעיים המומלצים שהוכחו מחקרית לנוירולוגיה פוסט־הרפטית:
קרם קפסאיצין
קרם העשוי מפלפלים חריפים של צ'ילי בשם קאיין. יש להשתמש במשחת קאיין ארבע פעמים ביום.
קפסאיצין עלול לגרום לתחושת צריבה ולגרות את העור, אך תופעות לוואי אלו בדרך כלל נעלמות עם הזמן.
ניתן להקל על תחושת אי־הנוחות ע"י מריחת קרם לידוקאין לפני מריחת התכשיר.
יש הימנע מלמרוח אותו על חלקים לא נגועים בגוף, לעקוב אחר הוראות השימוש, וללבוש כפפות למריחה או לשטוף ידיים ביסודיות לאחר המריחה.
שימו לב: יש להתייעץ עם רופא בנוגע לשימוש בקפסאיצין יחד עם תרופות נוגדות קרישה ותרופות להורדת לחץ דם וסוכר.
ויטמין C מחקרים עדכניים גילו כי ויטמין C בנטילה תוך־ורידית מחליש כאבים בחולים עם נוירולוגיה פוסט־הרפטית. יש לציין כי לחולים הסובלים מנוירולוגיה פוסט־הרפטית יש רמות נמוכות יותר של חומצה אסקורבית (ויטמין C).
דיקור סיני
טיפול אשר מבוסס על האמונה כי כאשר כוח אנרגיית החיים בגופנו (הנקרא צ'י) נחסם, הוא יכול ליצור כאב. המטפל בדיקור מחדיר מחטים לעור כדי לסייע בקידום הזרימה החופשית של צ'י.
במחקר מקרה שנערך בשנת 2007 ופורסם בכתב העת Pain Practice, החוקרים מצאו כי דיקור סיני עשוי להוות טיפול יעיל לתסמיני נוירולוגיה פוסט־הרפטית וכי הוא ראוי למחקר נוסף.
ביופידבק
טכניקה זו משתמשת במחשב המודד כיצד הגוף שלנו מגיב ללחץ; הוא יכול לחשב סימני מתח, כגון קצב לב ומתח שרירים. באמצעות משוב הביופידבק, מטופל יכול ללמוד כיצד לשלוט בתגובות ללחץ, ובכך לסייע בהפחתת תסמיני נוירולוגיה פוסט־הרפטית כגון כאבים.
מחקר שנערך בשנת 2007 ופורסם בכתב העת Medical Hawaii מצא כי ביופידבק אלקטרוני עשוי לסייע בניהול נוירולוגיה פוסט־הרפטית.
טכניקות גוף-נפש
טכניקות להפחתת מתח, כגון יוגה, תרגילי נשימה עמוקה ומדיטציה, עשויות לסייע בשליטה על רמות הכאב הנובעות מנוירולוגיה פוסט־הרפטית. טיפולים אלה עשויים גם לשפר את מצב הרוח של מטופלים ולשפר את איכות השינה שלהם.
הערה לסיכום: אנשים הסובלים מנוירולוגיה פוסט־הרפטית קשה צריכים לפנות לנוירולוג או למומחה לכאב. מטופלים רבים מניחים שכאבם אינו ניתן לטיפול, אך ייתכן שהם פשוט לא ניסו את המינונים והטיפולים הנכונים או התרופות הנכונות. יש להיוועץ עם גורם רפואי טרם ניסוי כל סוג של טיפול.