כתבה זו מכילה מחקר/ים ממקורות מוסמכים ו/או כתבי עת מדעיים ו/או פקולטות אקדמיות מכובדות.
אנחנו עושים כל מאמץ כדי לבדוק את הנתונים המוצגים באתר ולהפנות אתכם למקור המאמרים והעובדות המובאים לכם, על מנת לאפשר לכם להעמיק את הידע ולבחון את מהימנות התכנים.
כידוע, עולם המחקר מתעדכן בכל רגע נתון ומציג לעיתים ממצאים הטרוגניים, בלתי מוחלטים ואף סותרים. אנו מאמינים בהצגת מגוון דעות, גישות ומסקנות, ודוגלים בקבלת החלטות על בסיס הרחבת הידע בעין ביקורתית.
אנו פועלים להביא לכם מידע אמין, עדכני ומקצועי אשר נתמך מדעית.
הרבה יותר ורסטילי ממה שחשבתם | צילום: shutterstock
שתף:
הרבה יותר ורסטילי ממה שחשבתם | צילום: shutterstock
חולים על תה גם כשאתם בריאים? טוב, אין זה מפתיע! תה הוא אחד מהמשקאות הבריאים והפופולאריים ביותר שיש.
אך חשוב שנדע כי בניגוד לתפיסה המקובלת, לא כל מה שאנו קוראים לו תה הוא באמת תה. פעמים רבות אנו קוראים לחליטות צמחים שונות – כמו קמומיל, יסמין או לואיזה – תה צמחים. אבל לא מדובר בתה אלא פשוט בחליטת צמחים (שבדומה לתה, גם לה יתרונות בריאותיים רבים).
המונח "תה", במשמעותו הנכונה והמקורית, מתאר משקה שמופק מצמח התה, או בשמו המדעי – קמליה סיננסיס.
מקורו של הצמח ירוק־העד הזה הוא בדרום סין, אבל הוא גדל גם במדינות נוספות באסיה כמו סרי לנקה, הודו, נפאל, יפן ועוד, וכן באוסטרליה, ארגנטינה וקניה.
לצמח התה שני זנים עיקריים: התה הסיני והתה ההודי, המכונה גם תה אסאם (משום שמקורו במדינת אסאם) ואשר טעמו חזק יותר.
ההבדלים בין סוגי התה
כאמור, כל סוגי התה מופקים מאותו הצמח, אבל יש ביניהם הבדלים הנובעים משיטות קטיף ועיבוד שונות – יש למשל הבדל אם התה נקטף בראשית האביב או באמצע הסתיו, אם הוא עבר תהליך חמצון או לא, אם עלי התה מגולגלים ביד לכדורים או שהם מיובשים בסביבתם הטבעית.
עיבוד התה כולל תהליך של ייבוש (חימום העלים והוצאת המים). התהליך הזה עוצר תהליכי חמצון שמתרחשים בעלי התה, והוא אחד מהגורמים המשפיעים ביותר על סוג התה.
ככל שתהליך החמצון קצר יותר, כך צבעם של העלים בהיר יותר, ולהיפך (וזאת משום שתהליך חמצון ממושך מערב פירוק כמות גבוהה יותר של כלורופיל – הפיגמנט הירוק שנמצא בצבעים). אפשר להשוות את תהליך החמצון של עלי התה לתפוח שלאחר חיתוכו מתחיל להתחמצן ומשחיר.
אלה הם סוגי התה העיקריים:
תה שחור
זהו כנראה אחד מסוגי התה הנפוצים ביותר במערב, וזה שאתם בטח מזהים כ"תה רגיל". צבעו הכהה נובע מכך שעליו עוברים תהליך חמצון מלא במשך כשבועיים-חודש ורק לאחר מכן מיובשים. תה זה מכיל קפאין בכמות גבוהה (בספל תה שחור יש כמחצית מכמות הקפאין של ספל קפה) ויש לו טעם חזק. התה השחור מיוצר בעיקר בסין ובהודו, אך גם במדינות נוספות כמו נפאל וסרי לנקה.
תה אולונג
תה מחומצן חלקית (80-10 אחוזי חמצון, על פי הסוג) ובהתאם, גם צבעו יכול לנוע בין צהוב חיוור לגוון ענברי. בחלק מהמקרים, לאחר תהליך החמצון, העלים מגולגלים ביד לכדורים קטנים ורק לאחר מכן עוברים ייבוש. תה זה מיוצר בעיקר בסין ובטייוואן.
תה ירוק
התה הירוק הוא בהיר יותר מהתה השחור וגם טעמו עדין ו"צמחי" יותר. התה הירוק עובר תהליך אידוי/הקפצה זמן קצר לאחר שהוא נקטף, על מנת לעצור את החמצון שלו (ולכן צבעו ירוק בהיר).
לאחר מכן עלי התה מגולגלים או נלחצים ואז עוברים ייבוש. התה הירוק מיוצר בעיקר בסין וביפן.
אחד מהסוגים הפופולריים של תה ירוק הוא תה מאצ'ה, תה ירוק הנטחן לאבקה דקה. התה הירוק מכיל כמחצית מכמות הקפאין של תה שחור (או רבע מכוס קפה).
תה לבן הוא תה מעודן וקליל אשר חביב במיוחד על אניני טעם. העיבוד שלו מינימלי ביותר והוא עובר תהליך מזערי של חמצון, אם בכלל, לפני שניצני עלי התה מיובשים תחת השמש. תה זה דל בקפאין. התה הלבן מיוצר בעיקר בסין.
תה פו-אר / תה מותסס
זהו תה מיושן ומותסס חלקית המזכיר במשהו את התה השחור. יש לו טעם עשיר ועמוק וצבעו חום-שחור. עלי התה נקטפים ומאודים זמן קצר לאחר קטיפתם, על מנת לעצור את תהליך החמצון שלהם, אלא שלאחר הייבוש, בניגוד לתה הירוק, עלי התה עוברים תהליך של תסיסה.
תכולת הקפאין בתה זה זהה לזו של התה השחור ועומדת על כמחצית מכמות הקפאין בספל קפה. בשונה מסוגי תה אחרים, תה זה מיוצר רק במחוז יונאן שבסין, ותה לא יכול להיקרא פו-אר אם הוא מגיע ממקום אחר, ממש כפי ששמפניה אינה שמפניה אם היא לא יוצרה במחוז שמפיין שבצרפת.
בין חובבי התה ניטש ויכוח איזה תה הוא הבריא ביותר. התה הלבן והתה הירוק נחשבים לבריאים ביותר, וזאת משום שהם עשירים בפלבנואידים (תרכובות צמחיות שלהן סגולות בריאותיות רבות) ובנוגדי חמצון חזקים. בנוסף, התה הלבן הוא הדל ביותר בקפאין מבין סוגי התה השונים.
מחקרים מציעים, בין היתר, שהפוליפנול שבתה הירוק מאט את הצמיחה של תאי גידול של סוגים מסוימים של סרטן. מחקר שנערך על נשים בשנחאי מצא שצריכה קבועה וממושכת של תה ירוק הביאה להפחתה של 32 אחוז בסיכון לחלות בסרטן הלבלב (בהשוואה לנשים שלא צרכו תה ירוק באופן קבוע).
זאת ועוד, לתה הירוק יש השפעה מיטיבה גם על המוח. סקירות של מחקרים שונים מראות שצריכת תה ירוק עשויה להפחית את הסיכון לדמנציה, אלצהיימר וליקויים קוגניטיביים.
מחקרים מצאו גם שהתה הירוק מקושר עם מניעת השמנה, ובעיקר מניעת שומן בטני.
גם לסוגי התה האחרים יש יתרונות רבים. תה אולונג למשל נחשב לטוב במיוחד לירידה במשקל, בעוד שתה פו-אר מוריד את רמת השומנים בדם.
גם לתה שחור, בעל הדימוי הפחות בריא, יש יתרונות שונים – מחקרים מצאו, בין היתר, ששתיית שלוש כוסות (או יותר) של תה שחור מדי יום קשורה עם סיכון מופחת למחלות לב ושבץ מוחי.
בסופו של דבר כדאי לזכור שכל סוגי התה מופקים מאותו צמח ומכילים בין 100 ל-300 מ"ג פלבנואידים לכוס, כך שבסופו של דבר, ניתן לשקול את ההבדלים בין הסוגים, אך גם לבחור את התה הטעים ביותר עבורכם.
לא משנה באיזה תה תבחרו, שתיית התה תיטיב עם בריאותכם. עם זאת, חשוב להבין שתה הוא משקה בריא, אבל לא מדובר בתרופת קסם. כדאי לשלב צריכת תה יומיומית ביחד עם תזונה מאוזנת ופעילות גופנית.