למצוא זוגיות אחרי גיל 30: במה אתם טועים?

דן טימור | צילום: ליה יפה

גיל 30 הוא קו פרשת המים, בישראל השמרנית, המקדשת את ערכי המשפחה והילודה. המעבר בין רווקות "הוללת" ל"מתוסכלת", מיוחסת בחלקה לשעון הביולוגי של נשים, אך מתברר שגם אצל גברים "הזוהר" שברווקות צונח ומתעמעם.

"בתרבות שלנו, בוודאי בישראל", אומר דן טימור, מומחה בתהליכי מציאת זוגיות בקבוצות ובאופן פרטני, ומחבר המדריך "להיות מאושרת בזוגיות", "נשים שעוברות לעשור השלישי בחייהן ועדיין בלי זוגיות יציבה, מרגישות שמשהו לא בסדר. הרעשים האלה הולכים וגוברים לקראת גיל 35, כשלחברות כבר יש משפחה ובמקביל נוצר הלחץ הביולוגי".

גם היום, כשבחסות הרפואה המודרנית, השעון הביולוגי ממשיך לתקתק עוד כמה שנים, נשים מעדיפות לדבריו ללדת, בשלב ה"נכון" בחיים.

"נכון שניתן ללדת בגיל מבוגר, להקפיא ביציות וכד', וזה יוצר רוגע מסוים, אבל עדיין, גם רופאי נשים לא ממליצים על זה ורוב הנשים ממילא רוצות ללדת לפני גיל 40, בדרך הנורמטיבית וכמובן שעדיף עם בן זוג ולא לבד".

למצוא את ה"אחת"

גם אצל גברים, למרות שאינם אסיריו של מנגנון ביולוגי שרירותי, העסק מתחיל, לדברי טימור, להטריד חברתית, בסביבות גילי ה-30. "נוצר כבר לחץ מצד ההורים, האחים או החברים שהתחתנו. מצד שני, אולי בגלל שאין להם מגבלה ביולוגית, יש גברים שמרגישים שיש להם זמן ומחכים למצוא את ה'אחת'".

הסבר אפשרי אחר לחוסר הבהילות של גברים, יכול להיות שלא מעטים מהם נהנים מסטטוס הרווק המקפץ ממיטה למיטה ולכן לא ממהרים להתמסד. לדברי טימור, זה יכול לעבוד רק עד שלב מסוים.

מתישהו אתה ממצה את זה ומבין שמשהו לא בסדר. אתה רוצה כבר לעבור לשלב הבא, שבו נמצאים החברים בעלי המשפחות. הרווקות הגברית נראית זוהרת מבחוץ, אבל הרבה גברים שואלים את עצמם בשלב מסוים, 'מה אני עושה פה?'.

סוחבים מטענים

זה לא סוד שעם השנים, האכזבות, שברונות הלב והצלקות, הדרך לזוגיות חדשה, הופכת למאתגרת יותר. "אנשים סוחבים על עצמם כאבים ומגבשים אמונות מגבילות על עצמם, על זוגיות ועל בני המין השני", אומר טימור.

"ככל שהאמונות האלה משתרשות, המציאות מאששת אותן ונוצר מעגל זדוני. אתה מאמין במשהו, עושה פעולות בהתאם לאמונה ונוכח לדעת שהיא נכונה.

"המחשבה ש'ככה זה', לא מביאה אותנו לשום מקום. זאת תפיסת מציאות שגויה. ברגע ששמים מראה בפני אדם, הוא יכול לגלות למשל שהוא קר ומרוחק כי הוא חושש. והיא יכולה לגלות שאולי היא לא כזאת ביישנית כמו שהיא חושבת. ברגע שמבינים שאפשר ליצור בראש מציאות חדשה ומתחילים לבצע פעולות שתואמות אותה, מקבלים תוצאות חדשות.

"עם השנים אנחנו מפתחים מנגנון אוטומטי להימנע ממצבי דחייה, אבל אם נתבונן בתחושות האלה ובפחד הזה וניתן להם מקום, נתחסן, וזה דורש אימון", מבהיר טימור.

יש מספיק לכולן וכולם

גם בתוך תרבות השפע המוכרת של אפליקציות ההיכרויות, לאחר שאנחנו מכירים אותן לעומק ולאורך זמן, אנחנו עדיין עשויים לפתח מדי פעם את התחושה ש"עברנו כבר על כולם" ואין מספיק מועמדות ומועמדים לאהבה.

"נתונים סטטיסטיים מראים, שבמדינת ישראל יש היום 1,200,000 גברים פנויים בגילי הנישואין, ורק 1,100,000 נשים פנויות", אומר טימור. "כלומר, לא חסרים גברים. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים שרק מגיל 48-45 וצפונה, יש יותר נשים פנויות מאשר גברים.

אם אנחנו משנים את האמונה ומבינים שתכל'ס יש שפע, פוגשים את השפע. יש לי מאומנת בת 70 פלוס, שכל הזמן מכירה גברים ויוצרת מערכות יחסים. לעומת זאת אני מאמן בחורה בת 30 פלוס שלא מצליחה למצוא דייטים, למרות נתונים מצוינים.

כשמדברים על היצע גדול, טימור מציין שיש לקחת בחשבון גם מגוון של גילים משני המינים, ולא מן הנמנע ש"האחד" או "האחת" שלנו, משתייכים לשנתון רחוק לכאן או לכאן.

"יש מערכות יחסים עם הפרש גילים גדול, שעובדות", מדגיש טימור. "אין חוקים. החוק היחיד הוא האם זה טוב, האם זה מתאים והאם הפרטנר עונה על התכונות החשובות לנו.

"אני מכיר בן 29 שהתחתן עם בת 41, גרושה עם ילד, ומדהים להם ביחד, אז למה שאפסול?! זה תלוי באנשים ובאנרגיה שלהם ולא בשום דבר אחר. אף אחד בסביבה שלך לא באמת יכול לדעת מה אתה מרגיש וחווה בזוגיות".

לבחור נכון

אחת העצות של טימור, לשוחרי הזוגיות, היא דווקא להמעיט בדייטים. "אומרים שכמה שיוצאים יותר לדייטים, מגדילים את הסיכוי למצוא פרטנר. אבל, צריך לזכור שדייט גרוע יכול להוריד, לפגוע בערך העצמי ולערער את האמון.

"אני מעריך נחישות, אבל אם זה לא עובד, תעצרו, קחו חודש מנוחה ותעשו מה שעושה לכם טוב. תטפלו בעצמכם, תטיילו, תעשו ספורט, תיפגשו עם חברים ואפשר לשקול גם ניתוק זמני מהרשתות החברתיות שמוציאות אותנו מעצמנו וגורמות לנו לבחור במה שהחברה חושבת ש'שווה'".

כדי להגיע לאיזון בין פשרה לבררנות, טימור מציע לצמצם את ה"צ'ק ליסט" הבלתי נמנע, לשלוש הדרישות הבסיסיות שיש לנו מבן זוג, כאלה שעליהן לא נתפשר ושבלעדיהן, ממילא הקשר לא יוכל לעבוד.

"במקביל, חשוב להבין, שאם אין ניצוץ בדייט הראשון, הוא יכול להגיע אחר כך. כדאי לאבחן בשלב הראשון האם יש לנו תחושת ביטחון ונינוחות עם הפרטנר".

מיומנויות נוספות שעשויות להועיל במציאת בן או בת זוג לאחר גיל 30, לפי טימור, הן לתרגל שחרור שליטה כדי לתת לדברים לקרות, לקבל את הצד השני בלי להתפשר על הצרכים שלנו, לדעת להגדיר ולבטא את הדרישות שלנו, ובמקביל, מה לעשות, ללמוד לקבל גם סירוב ודחייה.

"לרציניים בלבד"

בתוך כל הקושי להתגמש, להיפתח ולהסיר מחסומים, בגיל בו רצינות הכוונות מתחדדת, קשה לעיתים לאבחן את רצינות כוונותיו של הצד השני.

"יש לא מעט גברים שמצהירים על עצמם שהם לא הטיפוס הזוגי", אומר טימור, "אבל יש לי חברה שהתחתנה עם אחד כזה. מהצד השני, יש אגב את הגברים שמצהירים על עצמם שהם הכי זוגיים, אבל אין להם בעיה להחליף דייטים כמו גרביים.

"בגדול, אם מישהו מתנהג בצורה לא זוגית מההתחלה, אין הרבה מה לעשות, אם את בעניין של, כמו שכותבים באתרי ההיכרויות, 'רציניים בלבד'. מצד שני, המציאות מראה שרוב האנשים בסופו של דבר, רוצים זוגיות.

גם גברים 'פרפרים' היו רוצים לקום בבוקר עם מישהי שהם אוהבים וממלאת להם את החיים.

מזון מהיר

באופן מפתיע, טימור לא מעניק משקל רב ליחסים שנוצרו באמצעים דיגיטליים, ולדבריו, בעידן הטרום-קורונה, מרבית מערכות היחסים היציבות (61%) נוצרו בעולם האמיתי.

"הנתונים מראים שרק 20% מהזוגות שהכירו ברשת, שרדו לאורך זמן. רוב הקשרים שמחזיקים, הם כאלה שנוצרו דרך חברים, באירועים חברתיים, במקום העבודה וכו'. שלוש מתוך עשר הכרויות במקום העבודה, יסתיימו על פי הסטטיסטיקה בנישואים".

אתרים ואפליקציות להיכרויות, לדברי טימור, הם בעיקר מקום טוב להתאמן בו. "אני יכול ללמוד איך אני מציג את עצמי, איך אני מגיב, אבל מומלץ לחזק מערכות יחסים בחיים, לפתוח מעגלים חברתיים, אולי לשנות סביבה. 70% מתושבי תל אביב הם אנשים פנויים, אבל אני מכיר כאלה שעברו לגור במצפה רמון ודווקא שם מצאו זוגיות.

להכיר באינטרנט זה מהיר ונוח וההיצע גדול. אבל, כמו מזון מהיר, זה לא בריא. בהיכרויות כאלה למשל, יותר קל להיעלם, מה שנקרא 'גוסטינג', כי אין שום מחויבות. כשחבר מכיר לך מישהי, לא תיעלם לה, כי תעשה פדיחה לחבר.

טימור מוסיף ומסייג מפני עולם האונליין בטענה שמדובר בשלבים שלפני הדבר האמיתי. "היכרות באינטרנט זה כמו אוכל בלי תבלינים. אין את המחבר, את השיחה האישית פנים אל פנים, טון הדיבור, שפת הגוף, הרגשות שאי אפשר להביע בכתב. מערכת וירטואלית יכולה להתקיים לאורך זמן מסוים, אבל היא מוסיפה עוד כמה שלבים לתהליך, עד שנוצרים החיבור האמיתי והמחויבות הרגשית".

משנים סטטוס ונזהרים

בתוך עולם הרווקות, בעיקר בגיל בו לכל אחד יש עולם משלו ושלל עיסוקים, אם כבר הגעתם לדייט שני ושלישי, ייתכן שאתם חשים שדברים רבים מתערערים וזולגים בשלב זה.

לדברי טימור, שבעה דייטים לתוך ההיכרות יאפשרו לכם להכריז בפני עצמכם וזולתכם, שיש לכם זוגיות. "מרגע שהגענו למספר כזה של מפגשים, פחות או יותר, עברנו את שלב הסקס, וזה נמשך, אנחנו בגדול זוג. זו התחלה של קשר".

זה לא אומר, כמובן, שבן או בת הזוג עברו מרגע זה "לחזקתכם".

"בהתחלה כל העסק מאוד עדין ושברירי וצריך להיזהר, כמו עם תינוק. המון דברים יכולים להתקלקל בשלב ההתחלתי. זה אומר, כמה שפחות הודעות בווטסאפ, שהן המחרב מספר אחת של יחסים.

"חשוב בשלב הראשון ללמוד את המכשולים ולתת הרבה ספייס לצד השני. קשרים שמתחילים באינטנסיביות גדולה מדי, לא שורדים.

"מעניין לציין שההתאהבות עצמה, מתרחשת דווקא כשאנחנו לא ביחד, כי אז הדמיון פועל. הגעגועים, הציפיה, המחשבות, ההתרגשות. זה שלב חשוב בחודשים הראשונים".

קפיצות גדילה

לכל מערכת יחסים, כמו לאותו תינוק בדימוי, יש לטענת טימור "קפיצות גדילה". "זה יכול לקרות אחרי חודש ביחד או אחרי שלושה חודשים, אבל קפיצות גדילה מגיעות הרבה פעמים דווקא אחרי משבר.

"הוא נעלם לך פתאום לכמה ימים? את יכולה לנתק את הקשר, אבל גם להסתכל על זה מלמעלה, להכיל את התחושות הקשות ופשוט לדבר ולתאם ציפיות. פיוס ושיחה כזאת, יקפיצו את מערכת היחסים לשלב הבא. ככל שהקשר מתארך, קפיצות הגדילה מתרחשות בהפרשי זמן גדולים יותר והן יכולות לקרות, גם אחרי עשר שנים ביחד".

קפיצה קריטית ביחסים, היא כידוע המעבר למגורים משותפים. "זה שלב מאוד רגיש, בעיקר בגיל מבוגר יותר, כשכל אחד מהצדדים סיגל לעצמו הרגלים. שוב, גם זה דורש את 'השיחה'. אלה בדיוק המשברים שמחייבים תיאום ציפיות והגעה לעמק השווה", מבהיר טימור.

להסתכל לפחד בעיניים

למרות הלחץ, התפיסות החברתיות והעיסוק שלו, טימור מחזיק בדעה שזוגיות היא לא מדד להצלחה בחיים.

"הסביבה מטפטפת לנו שאנחנו חייבים להיות בזוגיות ואני מעודד גם לחלום חלומות אחרים. זה לא בריא לנו כבני אדם, לשים את כל הפוקוס על הזוגיות. במדינה שלנו, המקדשת את ערכי המשפחה, הגשמה היא להתחתן ולהביא ילדים, אבל אפשר להיות מאושרים גם בדרכים אחרות".

אם אתם בכל זאת מתעקשים על זוגיות, טימור ממליץ להסתכל בעיניים לפחד שלכם להישאר לבד ולהתעמת אתו, כדי למצוא את עצמכם ואת הזוגיות שלכם. "אני אישית, הבנתי שצריך קודם כל ידע ואחר כך רוגע ולמדתי את זה בתרגול של מדיטציה והתבוננות על המחשבות.

"אני מאמין שלא הכול בידיים שלנו. יש דברים שיכולים להגיע אלינו גם בלי שעשינו דבר, אבל חלק מיצירת מציאות חדשה, הוא להבין מה אנחנו רוצים ולדמיין את זה.

כך נראה גם את הדברים שלא ראינו קודם וכך נוכל לאפשר להפתעות שמחוץ לשליטה שלנו להופיע בחיים. זוגיות מאושרת אפשרית לכל אחת ואחד שרוצים את זה מספיק ומוכנים לשלם את מחיר הדרך ליעד".