סיטואציה מוכרת, מישהו? | צילום: shutterstock
בכי, צעקות וצרחות נוראיות הן חלק קטן ממופע האימים שהורים לילדים בגילאי 2-6 מכירים היטב. התקפים אלה, המכונים "טנטרום", כוללים בתוכם גם נשיכות, יריקות, בעיטות, מילים כעוסות, איומים, השתטחות על הרצפה והרבה דרמה.
אך למרות שאנחנו מתארים סיטואציה שכיחה למדי, להורים רבים עדיין אין כלים בעזרתם יוכלו להתמודד עם התופעה ופעמים רבות הם נותרים גלמודים במאבק וחסרי אונים מול הילד המשתולל ברחבת הקניון או בצד המדרכה.
"זה לא במקרה שהתקפי הזעם מגיעים בגילים האלו", אומרת אלי זוהר ניב, יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים.
"זהו שלב שהילד הופך מתינוק לפעוט ומבין שהעולם מלא דברים נפלאים והוא רוצה לטרוף את העולם אבל עוצרים אותו ואומרים לו שאי אפשר ואסור, וזה מאוד מתסכל אותו, וגם אם נסכים אבל נבקש ממנו לחכות, קשה לו לדחות סיפוקים. הוא יודע שיש שם ארטיק אז מה פתאום שמישהו יגיד לו שאי אפשר עכשיו?".
בדבריה, זוהר ניב מתייחסת לשלב שבו על הילד "להתבגר" ולהבין שהוא לא יוכל להשיג כל מה שיחפוץ בו, ובעיקר על הקושי שגלום בהתבגרות זו.
"ברחם אין דחיית סיפוקים, הכול זמין לצרכי העובר, וגם בשלב הינקות, הצרכים מצומצמים ולרוב נענים, ופתאום יש המון צרכים וקשה לוותר עליהם".
אולי לא מדובר בשינוי גדול מבחינתנו כבוגרים – אותו "לא", משום שאנו מורגלים אליו. אבל לילד מדובר בשינוי ענק, מהותי ואף מערער.
"בגיל הזה הילדים אימפולסיביים, מנוהלים על-ידי דחפים בסקאלה של "בא לי" או "לא בא לי" ואין להם שיקולים הגיוניים. כל זה מאוד מקשה עליהם", מסבירה זוהר ניב.
"בנוסף, ילדים ששפתם לא שוטפת חשים מתוסכלים כי הם לא יודעים לבטא את מה שהם רוצים. לכן, לעיתים קרובות, יוצא מהם משהו גולמי ולא מווסת".
הדרך הנכונה להתמודד עם התקף זעם בקרב ילדים
"לפני הכול, חשוב להבין שהילדים שלכם לא מגיבים כך כי הם בעייתיים או כי הקשר שלכם איתם בעייתי, אלא משום שקשה להם ואין להם את היכולת לדחות את הסיפוקים ולהכיל את התסכול", אומרת זוהר ניב.
"להורים רבים יש נטייה להתחיל להסביר לילד בעודו בהתקף. אבל חשוב להבין שכל ההסברים הרציונליים האלה לא רלוונטיים לאותו רגע. מה כן נוכל לומר? אפשר להגיד לדוגמא: "אי אפשר לאכול גלידה עכשיו כי אנחנו עומדים לאכול תכף ארוחת ערב", אבל אין צורך להמשיך ולחזור על זה כמה פעמים ואין צורך לתת דוגמאות ולהרחיב".
גלידה עכשיו: כיצד להתנהל נכון בזמן שהילד צורח ובועט?
"בסיטואציה כזו, במקום להסביר שוב ושוב למה הילד לא יכול לקבל, אני נותנת לו מענה רגשי – משפט שמשקף את מה שאנחנו רואים:
"אני רואה שאתה מאוד רוצה גלידה עכשיו". ניתן לומר את המשפט הזה פעם אחת ולעצור שם, עם המון אהבה ורכות.
המשפט הזה מכיל את כל המסרים הכי טובים שיש – אני נותנת הכרה לקושי שלך, אני רואה אותך ולא כועסת, אני מכילה – זה מייצר ביטחון אצל הילד וגם אם הוא לא נרגע, הווליום נרגע.
בגלל שזה מעביר מסר טוב ומחזק, אותו מענה רגשי גורם לילד לבוא ולהגיד דברים. הוא יכול להגיד: "אני רוצה גלידה עכשיו, את אימא לא טובה, אני לא אוהב אותך" – וזה טוב שהוא משתף כי זה מנקז את התחושות ואת "המיכל" הרגשי העמוס שלו.
כשהוא אומר את כל המילים האלו, כל מה שצריך לעשות זה לתת לו אישור, לא להיכנס לוויכוחים ולתת הסברים. הוא יכול להמשיך לבכות ולהתמרמר, אבל אתם לא מוכרחים לומר לו דברים נוספים, אלא רק להיות נוכחים וקשובים לו.
אחרי כמה דקות אפשר לרדת לגובה שלו, לשבת לידו ולהציע לו חיבוק – הוא יכול להתכנס לחיבוק או להתנגד כי הוא עדיין כועס. אפשר להגיד לו שהחיבוק מחכה לו.
אם זה נמשך, אפשר להודיע שהולכים לרגע ותיכף חוזרים. לא צריך להיצמד אליו ולא לדאוג, הוא לאט לאט "יירד מהעץ" וייקח זמן עד שיירגע. אל תיבהלו ואל תחששו לתת לו את הזמן שלו. בהמשך אפשר לפרגן לו ולהגיד שהוא נרגע יפה".
"שיחה טובה" מנקזת את העומס הרגשי של הילד
אלי זוהר ניב מדגישה שהחשיבות היא לתת מענה רגשי בעוד הרובד השכלי – "הרציונאלי", לא רלוונטי לסיטואציה זו.
את המשפט: "אני רואה שאתה מאוד רוצה גלידה עכשיו" צריך לומר באהבה ובהתכוונות מבלי לומר "אבל" ומבלי לסייג את רצונותיו של הילד, משום שזה עלול לבטל את כל מה שאמרתי לפני כן.
במקביל, אחד הכלים שפיתחתי בעבודתי עם הורים הוא "שיחה טובה" – שפה של תקשורת שהיא שפה שונה מהותית מהשפה הרגילה. זוהי שפה מודעת ומתוכננת שעוקפת התנגדויות ומתאימה ל"ילדי העידן החדש" – החכמים והדעתנים, שלא תמיד מוכנים שיגידו להם מה לעשות".
"שיחה טובה": איך לדבר אותה?
"את השיחה הזו ניתן לקיים לפני השינה או כשיש זמן פנוי. אחד העקרונות שלה הוא משפטים קצרים ולא הסברים מייגעים. היא יכולה להיפתח במשפט משקף דוגמת -"זה לא כל כך קל כשאנחנו רוצים משהו ולא יכולים לקבל אותו".
כמו כן, אפשר לדבר ספציפית על האירוע: "לא היה לך קל היום כשרצית גלידה ולא יכולת לקבל" – השתדלו לומר זאת ברכות, לעצור ולשתוק. הרבה פעמים ילדים יתחילו לדבר ולהגיד כל מיני דברים על האמירה הזו. הם ירצו לבטא את תחושותיהם.
המטרה של "השיחה הטובה" היא שהילד ישתף אותי ברגשות שלו וינקז את העומס הרגשי, כי לרוב ילדים עמוסים רגשית מתנהגים בצורה שלא פשוט לנו להתמודד איתה ומכאן גם להם לא פשוט להתמודד. השיחה הטובה מאפשרת לילדים לרוקן את המיכל ולהקל עליהם.
חשוב שגם אם הילד לא מדייק בסיפור, עדיין נקשיב לו וניתן לו "להוציא את זה החוצה". לא פעם הוא יבכה בסוף כסוג של התרוקנות.
הכלי הזה נפלא והוא משפיע מאוד על הילד והיחסים, ולעיתים קרובות מייצר הבדל משמעותי. בכל פעם שתהיה סיטואציה של התקפי זעם, נראה התקדמות. זהו ערוץ תקשורת שמשפיע לטובה על הקשר ומייצר חיבור טוב במערכת היחסים עם הילדים".