מבחן הסקרנות: האם נשים הן חטטניות וגברים הם חקרניים?

מה הכי מסקרן אותנו? | צילום: shutterstock

המילה סקרנות באה מהשורש סק"ר. כלומר: לסקור, להסתכל או להתבונן. להיפגש עם העולם ממקום נרגש וצמא לידע.

בצדה החיובי, סקרנות נתפסת כניגוד לאדישות, לשעמום ולחוסר התעניינות, ואף כתכונה המעודדת מחקר ולמידה בקרב בני אדם ובעלי חיים.

לסקרנות יש שורשים אבולוציוניים – היא הייתה אמצעי הישרדותי עבור האדם הקדמון.

בזכות הסקרנות הוא גילה מה קורה בעקבות חיכוך של אבני צור, מה נכון ומה מסוכן לאכול, איך לביית חיות בר, ועוד ועוד.

טבע האדם הוא לחקור את המרחב והסביבה שלו וניתן לראות זאת היטב גם על תינוקות, שהסקרנות היא אלמנט הכרחי להתפתחותם הפיזית והרגשית. משמע, כולנו התחלנו כחוקרים קטנים.

"סקרנות היא התשוקה של הנפש", הפילוסוף האנגלי, תומאס הובס.

פרופ' מריו ליביו, אסטרופיזיקאי ומחבר הספר "למה? המסע בעקבות הסקרנות האנושית", טוען בספרו שהסקרנות, שאופיינית כל כך לילדים, אינה נעלמת כשאנחנו מתבגרים, אלא רק הביטוי שלה משתנה.

להבדיל מילדים שיכולים "ללכת עד הקצה" בהתנסות חוקרת, המבוגרים עדיין סקרנים, אבל מסתכנים פחות כדי להשיג ידע חדש.

עובדה מעניינת בהקשר זה היא שקיים איזון עדין בין סקרנות וידע. כשאנחנו יודעים מעט – אנחנו לא סקרנים. כשאנחנו יודעים הרבה – גם אז לא. מתי אנחנו באמת מתעניינים? כשקיים פער בין מה שניתן לדעת ובין מה שאנחנו יודעים בפועל. כשיש משהו מפתיע, או כזה שלא מסתדר עם השכל הישר.

הסקרנות הרגה את החתול

בצד השלילי, סקרנות נתפסת לעיתים כתכונה רעה, אסורה, מציצנית וחטטנית, ואפילו כזאת שמעוררת סכנה.

דוגמאות לכך ניתן למצוא בפתגם האנגלי הידוע: "הסקרנות הרגה את החתול". כלומר, החתול השובב אוהב לדחוף את אפו לכל מקום וסקרנותו היתרה הביאה לבסוף למותו.

גם סיפור "תיבת פנדורה" בו דמותה המיתולוגית של האישה מואשמת בסקרנות שמטילה אסונות, חקוקה בזיכרון.

עוד חיזוקים לאזהרות מפני סקרנות אפשר למצוא בסיפורי המקרא, כמו גירוש אדם וחווה מגן עדן בשל אכילת התפוח, או הפיכתה של אשת לוט לנציב מלח משום שלא יכלה להתאפק והביטה לאחור.

גם בימינו, קשה לרובנו לעמוד ביצר ולהימנע לדוגמה מלהציץ על המסך של האדם לידנו – בין אם מדובר על קולגה לעבודה או בן הזוג.

אנו סקרנים גם לגבי חייהם של אחרים – שכנים, קרובים, זרים ומפורסמים.

חייבים לדעת?

במחקר משותף של אוניברסיטת שיקגו ובית ספר לעסקים בוויסקונסין, ניסו להבין עד כמה רחוק מגיעה הסקרנות האנושית.

החוקרים לקחו חפיסה של עטים ולחלקם הכניסו שוקר חשמלי קטן, כך שכל מי שיגע בהם יקבל זרם חשמלי לא נעים (אבל גם לא מזיק).

החוקרים ציינו בפני כל הנבדקים שחלק מהעטים מחשמלים. בנוסף לכך חולקו הנבדקים לשתי קבוצות; בפני הקבוצה הראשונה ציינו אילו עטים יכולים לחשמל, בעוד שהקבוצה השנייה לא קיבלה את המידע החיוני הזה.

לאחר מכן, החוקרים השאירו את הנבדקים מול העטים. הם לא ביקשו מהם לגעת בהם, אבל הנחקרים החלו לבדוק את העטים מרצונם.

אלו שלא ידעו אילו עטים גורמים לחשמול, נגעו ביותר עטים בהשוואה לאלה שידעו מהם העטים הבעייתיים. מדוע עשו זאת למרות הסיכון?

הרי הם לא היו חייבים ללחוץ על העטים, יכלו להימנע מהכאב והחוויה הלא נעימה, ולא היה לידע שהשיגו שום יתרונות ברורים. בנוסף לכך, מי שהתמודד עם חוסר ודאות בבחירה לברר ופעל, חש רע יותר בסך הכל.

תשובת החוקרים הייתה שכאשר אנחנו סקרנים כלפי משהו, אנחנו מרגישים צורך עז להבין איך הוא עובד או מה מיוחד בו. סקרנות נובעת מהרצון העמוק של בני האדם לפתור אי ודאות, גם אם הדבר כרוך בפגיעה או נזק לעצמם.

"אנשים סקרנים לא תמיד מבצעים ניתוח עלות-תועלת של תוצאות מעשיהם ועשויים להתפתות לחפש מידע חסר גם כאשר התוצאה צפויה להזיק", כתבו החוקרים.
אגב, מה שיכול לעזור להרגיע את כוח הסקרנות במקרים כאלה, הוא לבקש מאנשים לחזות את ההשלכות של בחירותיהם.

אותם ממצאים מצטרפים לגילויים במחקרים קודמים שהראו שסקרנות גורמת לאנשים לחפש חוויות מאמללות כמו צפייה בסרטונים קשים וכניסה לשטח מסוכן.

"מה שחשוב הוא לא להפסיק לשאול ", אלברט איינשטיין

באשר להבדל בין המינים בכל מה שקשור לסקרנות, הסטריאוטיפ הרווח הוא שנשים הן יותר סקרניות מגברים, אבל מתברר שהמציאות הרבה יותר מורכבת ותלויה בהגדרות מקבילות כמו "חטטנות" ו"חקרנות".

מחקר שערכה חברת האבטחה "סימנטק", מצא שכמעט שני שליש מהנשים מציצות באופן קבוע להודעות ומיילים של בני זוגן. במיוחד כאשר הן חושדות בהם בחוסר נאמנות.

סקר נוסף של אתר היכרויות גילה שכנראה שיש להן סיבה טובה, היות וחמישית מהנשאלות חשפו מידע על בן הזוג שסיים את מערכת היחסים.

יחד עם זאת, מתברר שנשים שומרות את הסקרנות שלהן לקרובים להן ולא נוהגות לרגל אחר הבוס או אחר מידע עסקי מסקרן. בנוסף, נראה שנשים עוצרות את הסקרנות הכללית שלהן בשל ספק עצמי.

מחקר שערכה אוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה, בחן את מידת הסקרנות של 250 נחקרים – בחלוקה שווה בין גברים ונשים הפזורים על פני 35 מוסדות לימוד ב-10 מדינות בארה"ב.

במחקר נמצא שנשים נוטות לשאול הרבה פחות שאלות בזמן שיעורים או הרצאות לעומת הגברים, ושגם הסיבות להימנעות משאילת השאלות היו שונות בין המינים.

הנשים ציינו שפחדו להישמע "לא מספיק חכמות", שלא היה להן אומץ לשאול, שאישיותו של המרצה הרתיעה אותן ושהיו מוטרדות מדוע לא הצליחו להבין כהלכה את דברי המרצה. הגברים לעומתן כלל לא ציינו את ההסברים הללו.

החוקרים סוברים שגברים חשים יותר נינוחים וחופשיים לשאול שאלות ואינם מוטרדים כמו הנשים בהתחבטויות פנימיות אם הם מעוניינים לשאול.

הפסיכולוג אברהם מאסלו, טוען לגבי הממצאים כי החברה נוטה לעודד נשים להיות פחות חקרניות מגברים.

מבחינה זאת, ייתכן שהגדרת הנשים "כמין חטטני", באה לצבוע בשלילה את הנטייה שלהן לרדת לפרטים, ההכרח שלהן להגן על עצמן מפני פגיעה והמידור שלהן מעולמות "רציניים" לאורך שנים.

מה תעשה אם תמצא יומן פרטי שאינו שלך?

מחקר מעניין נוסף בנוגע לשוני בין המגדרים בנושא סקרנות והשלכותיה נערך באוניברסיטת ארקנסו שבארה"ב.

באוטובוס ששירת את הסטודנטים בקמפוס הושארה תיקייה שהיה כתוב על כריכתה "חסוי", וכן מחברת קטנה בעטיפת פלסטיק שנראתה כמו יומן של אישה צעירה.
על כריכת היומן היה כתוב "פרטי – בבקשה לא לפתוח". הפריטים הושארו במקום בולט באוטובוס. לצורך פילוח הנתונים, סקרנות הוגדרה כמבט של שמונה שניות לפחות באחד החפצים.

תוצאות המחקר מצאו שגברים היו סקרנים יותר מנשים (בהפרש של 30%) וחלקם אף לקחו עימם את החפצים. כולל גבר ששם את התיקייה בתוך עיתון ויצא מהאוטובוס, או אחר שפינה מקום בתרמיל ולקח את היומן.

אגב, כשנשאל אח"כ למעשיו השיב: "נשים יודעות מה יש ביומני נשים. אנחנו הגברים לא".