תכנית 4 הצעדים: כך נוכל לעזור לילדים שלנו להיפרד מהחיתול

מאיה טיבר לפני הגמילה מחיתולים | צילום: מירית קרמן

אין הורה שלא נתקל בהתמודדות עם גמילה מחיתולים. רבים מאיתנו נוטים לחשוב כי עדיף שהילד ייגמל לפני כניסתו לגן עירייה, בסביבות גיל 3, ואף דוחקים בו לעשות זאת.

אבל חשוב שנדע שזאת לא בהכרח הדרך הנכונה ושישנם לא מעט דברים שנוכל לעשות, בכדי להקל עלינו ועל הילד שלנו לעבור את הפרידה מחיתולים ללא דרמות מיותרות.

הנושא של גמילה מחיתולים הוא נושא שכולל בתוכו את כל ההיבטים של גישת 'הילד השלם' – הבריאותי, התזונתי, תחום השינה, התחום הסנסומוטורי וכמובן הנושא המשפחתי ומערכת היחסים של הילד עם הוריו

מסבירה לנו הודיה טיבר מאמנת הורים וילדים לכלים התפתחותיים נכונים בעידן החדש.

"הרבה לפני שלב הפרידה מהחיתולים יש לנו, כהורים, דרך להוביל את הילד לרצות להיפרד מהחיתול בצורה שלמה. ואת זה נוכל לעשות על-ידי התבוננות בכל ההיבטים הרלוונטיים".

על אילו היבטים אנו מדברים וכיצד נוכל לסייע לילדינו להיפרד מהחיתול באופן טבעי וזורם? הישארו איתנו.

גמילה מחיתולים: איך נדע שהרגע הנכון הגיע?

שאלה נפוצה שלא מעט הורים מתמודדים איתה היא – איך נדע שהגיעה העת להיפרד מהחיתול? טיבר מציינת שני משתנים שעלינו לקחת בחשבון: בשלותו של הילד ומוכנותו של ההורה.

"לפני שהגעתי לתחום, הפכתי להיות אימא. כששירה שלי הייתה בת שנה ושמונה חודשים היא נעמדה בפניי כשחזרתי עם אחיה התינוק מבית-החולים אחרי שילדתי, ואמרה: "אני אמא – לא יותר חיתולי".

כלומר, היא אותתה לי על הבשלות שלה באופן ורבלי. ישנם ילדים שיכולים לאותת על בשלות באופן ורבאלי שפתי – "יש לי פיפי, יש לי קקי", אבל לא כל הילדים בהכרח יפעלו באותו האופן.

גם ג'סטות מספיקות לפעמים כדי לאותת על בשלות. הם יראו לנו על החיתול וימשכו בו, או יורידו את המכנסיים. מעבר לסימנים האלה, חשוב שנתייחס גם לשאלה העוסקת בבשלות רגשית: האם הילד בשל להתמודד עם תסכול, קשיים, או דחיית סיפוקים".

מבחינת המוכנות של ההורה, אומרת טיבר, כי גם עליו להגיע מוכן לתהליך. עם זאת, היא אומרת  ש"אם הילד שלנו מאותת לנו על הצורך לגדול, אנחנו חייבים ללכת אתו".

עלינו כהורים מוטלת האחריות לעשות ככל שביכולתנו כדי לתת לילד שלנו את הזמן הדרוש לו לתהליך הפרידה מהחיתולים ולא לעשות את זה בדקה ה- 90 תחת לחץ, או לפני שינויים מהותיים כמו המעבר לגן עירייה.

עדיף שנהיה בוב הבנאי שמתכנן ולא סמי הכבאי שרק מכבה שריפות

אומרת טיבר בחיוך.

איכס! קקי!

"גם אנחנו וגם ילדינו קולטים בעזרת החושים שלנו את הגירויים מהסביבה. במצב מאוזן, המוח שלנו מעבד את הנתונים שחושינו קולטים באופן שתואם את המציאות.

אך יש ילדים שבאירועים מסוימים, המוח שלהם מעבד את הנתונים בצורה אחרת. כל רעש הכי קטן יכול להישמע בעוצמה גבוהה וכל ריח יכול להיות חזק עד כדי בחילות.

לכן, חשוב להבין, שאם הילד שלי לא מאותת על רצון להיפרד מהחיתול, עליי מוטלת האחריות להתבונן גם בתשתית הסנסומוטורית ולבצע הכנה. ילד שלא רוצה ללכת בחול, או לשחק בגועש או אפילו נגעל מבישול או מהקטשופ שלכלך את החולצה, יש סיכוי גבוה שגם הפרידה מהחיתולים תאתגר אותו, מפני שהפרידה מלווה לעיתים קרובות בפספוסים ובלכלוך של פיפי וקקי".

בדבריה, טיבר מתייחסת גם לילדים בעלי יתר רגישות וסטיבולרית. המערכת הוסטיבולרית אחראית על תחושת שינוי במרחב ומסייעת לנו לשמור על שיווי משקל.

ילדים בעלי יתר רגישות כזו, ככל הנראה יתקשו לנסוע ברכב משום שתנועת הנסיעה תעורר בהם בחילה. כמו כן, ילדים אלה ימנעו מלעלות לגובה בגלל שהם יחושו סחרחורת או יחושו חרדה ולכן עלייה למקום גבוה כמו האסלה עלול לעורר אצלם אי נוחות וחשש.

בנוסף, מכיוון שהם צריכים להיות בתנועה מתמדת, יהיה קשה מאוד עבורם לשבת על הסיר ולעשות את פעולת השחרור הנחוצה עבור עשיית הצרכים.

אבל שימו לב לנתון הבא: עבודת ההכנה לא קשורה רק לצרכים של הילד אלא גם להורה. חשוב שאנחנו כהורים נבסס מערכת יחסים בריאה ביננו לבין הילד, כמו גם בין הילד לצרכיו. זה תהליך טבעי ובריא וחשוב שנתייחס אליו בצורה הזאת.

"אם לא נעשה את ההכנות הדרושות לתהליך הפרידה, ניצור מצב שבו יהיה קשה לילד וגם לנו כהורים. הילד יחוש חוסר הצלחה וההורה יהיה מתוסכל שהילד מפתח עצירויות", מסבירה טיבר.

"אם אני רוצה לקדם את הילד שלי לכיוון הפרידה, עליי לייצר עבורו את התשתית הטובה ביותר לחוות את הפרידה הזאת בצורה הכי טובה שיש".

אז איך נוכל לעשות זאת? בעזרת הצעדים הבאים.

תכנית 4 הצעדים לגמילה מחיתולים

צעד 1: סיר או אסלה?

"אני חושבת שסיר הוא בחירה טובה יותר. רוב המדרגות שמתלבשות על האסלה לא מאפשרות לילד להניח את רגליו על משטח יציב.

קחו תרגיל ונסו לבצע אותו בעצמכם: שבו על האסלה ותרימו את הרגליים באוויר, מה אתם מרגישים? כל שרירי הליבה שלכם ופי הטבעת יתכווצו. בכך ששתי כפות הרגליים יגעו בקרקע, אנחנו נאפשר לילד שלנו את הקרקע הבטוחה ביותר להתנסות".

צעד 2: צרו זמן עירום ותתחילו להתנסות בכיף

"יש הרבה אנשים שלוקחים את התהליך הזה מאוד ברצינות ועושים ממנו עניין. אבל אני אומרת – בואו נתייחס לתהליך בכיף כמשחק. למשל, נעודד את הילד להוריד את החיתול למשך שעה ביום ולהסתובב בעירום.

החיתולים של היום הם כל-כך טובים שהרבה פעמים הילד לא מרגיש שהוא עשה פיפי בכלל. למרבה האירוניה, זה לא טוב לנו בהיבט הזה, משום שאנחנו רוצים שהם ירגישו שהם עושים פיפי.

לכן, נסו לעודד ולהפנות את תשומת לבם: 'את רואה, הרגשת דגדוג בבטן, והנה הפיפי יצא'. תשקפו לילד את מה שקרה ובכך תחברו לו את מעשה ההרפיה שביצע לפיפי או לקקי שיצא".

לגבי היכן יש להניח את הסיר, מייעצת טיבר, כי לדעתה אין צורך ליצור חיץ ולהניח את הסיר רק בשירותים, אלא לתת לילד להתיידד עם הסיר.

צעד 3: בחרו תחתונים

"אני קובעת חוק: תחתונים עם פיפי לכביסה, תחתונים עם קקי לפח. אני מניחה אותם בשתי קופסאות נפרדות וקונה את התחתונים הכי זולים שיש, כדי שיהיה לנו הרבה מהם להתנסות. זה יכול לקחת כמה ימים וזה יכול לקחת קצת יותר".

צעד 4: שדרו מסר ברור

אחרי שאני מזהה שהילד שלי מרגיש את החיבור בין תחושת ההרפיה לעשיית הצרכים, אני אתקדם משם.

יכול להיות, שבפעמים הראשונות שהילד ישתמש בסיר הוא יפספס. כלומר, יעשה את צרכיו לצד הסיר או במרחב שבו נמצא הסיר. כשאני רואה שהילד כבר מצליח לעשות את צרכיו בסיר בלי יותר מדי פספוסים, אני לוקחת שקית, שמה את כל החיתולים בתוכה ובמהלך היום – אנחנו כבר ללא חיתול.

לגבי הלילה:

בשלב הזה הייתי ממליצה לקנות תחתוני גמילה המכונים 'פול אפס' ולהשתמש בהם בלילה. צריך לזכור שילדים אוהבים מסרים ברורים.

לכן, עדיף להימנע מלשים לילד חיתול בלילה, אם ביום הוא כבר ללא חיתול. הפול אפס שונים מהחיתול, מבחינת מרקם ומשקל, והילד מרגיש שהוא עושה בהם צרכים וזה לא נעים לו. מעבר לכך, באופן הזה, הוא לא יחווה מסרים כפולים. כאשר הילד ישלוט בצרכיו כ- 75% מהזמן ביום, נוכל לעבור גם לגמילה מחיתול בלילה".

באיזו תקופה הכי כדאי להיגמל?

"אני חושבת שהחורף היא תקופה נפלאה לפרידה מחיתולים, לא פחות מהקיץ. היום אנחנו מחממים את הבתים, כך שניתן לאפשר זמן עירום ומלבד זאת, אנחנו מבלים הרבה יותר זמן בתוך הבית".

חשוב לזכור שכהורים, חשוב שנעודד ולא רק נשבח את הילדים. דברו על המאמץ שהילד עשה, התבוננו בכן ולא רק בלא. ילד שמרגיש שהוא צריך ורץ לסיר, גם אם הוא פספס ולא הצליח במאה אחוז, זקוק לעידוד הנכון כדי להשתפר לפעם הבאה.

נסו להימנע ממילים כמו: "לא נורא", אלא לדבר על המסר הברור של האני. מה אני רואה- מה אני צריכה- מה אני מרגישה".