איך להפוך משבר לניצחון: שיחה מרתקת עם נטע ריבקין על חוסן מנטלי

נטע ריבקין

היא התחילה להתאמן בגיל 5 ומשם, איך אומרים? השאר היסטוריה.

נטע ריבקין שייצגה את ישראל בשלוש אולימפיאדות, היא גם המתעמלת האומנותית הישראלית הראשונה שזכתה במדליית ארד באליפות העולם (מונפלייה, 2011) והמתעמלת הישראלית הראשונה שזכתה באליפות אירופה (מינסק 2011).

בשיחה מרתקת היא פותחת את הלב ומדברת על רגעי השפל והעילוי שחוותה בקריירה שלה, על הדרישות הנוקשות שיש מספורטאית, על הקשיים הנוספים בדרך, ולמה היא חושבת שסימון ביילס היא ללא ספק המתעמלת הכי גדולה ואמיצה בעולם.

איך מתמודדים עם הדבר הגדול הזה?

"שנת 2011 הייתה שנה מאוד מוצלחת בשבילי. הזכייה שלי במדליית הכסף באליפות אירופה הייתה מלווה בסיקור תקשורתי רחב. אבל מעבר להישג האישי שלי, מדובר באירוע משמעותי למדינה שלנו שכן הייתה זו המדליה הראשונה של ישראל בתחום", מספרת ריבקין.

מצד אחד, רגע הזכייה היה רגע של אושר עילאי ושל נחת – הצלחתי לגעת בשמיים, במשהו גדול ובלתי מושג שתמיד חלמתי עליו. מצד שני, פתאום נפלה עליי ההבנה, שעכשיו אחרי שהצבתי לעצמי רף כל כך גבוה – הציפייה שלי מעצמי ושל אחרים ממני, היא לביצועים לא פחות טובים מאלה.

ומאותו רגע ואילך, מבחינת התמודדות מנטלית, מדובר ברובד אחר של התמודדות. מרגע שזכיתי, נפלה עליי המון אחריות.

יש ציפייה מהסביבה ואת מוכרחה להוכיח את עצמך, שלא לדבר על לנסות ולנטרל את רעשי הרקע.

לא מדובר רק ב"ספורטאית שרוצה להיות הכי טובה בעולם", אלא במתעמלת שמייצגת מדינה שלמה, שתולים בה תקוות. ומכאן עלתה השאלה: 'איך מתמודדים עם הדבר הגדול הזה?'."

שאלה זו הולכת ללוות את ריבקין דרך ארוכה בקריירה המקצועית שלה, מאז ועד היום, כמאמנת לחוסן מנטלי.

אילו תכונות מנטליות הכי חשוב שיהיו למתעמלת אומנותית?

"קודם כל משמעת עצמית, כי בסופו של דבר – הייתי מתאמנת מעל עשר שעות ביום, יותר מעשור מחיי. מה שאומר שלא רק האהבה למקצוע משחקת כאן תפקיד, אלא גם המשמעת העצמית שלך. מלבד זאת, מה שבעיניי יכריע אם נצליח להגשים את המטרות שלנו תלוי גם במוסר העבודה שלנו.

הדבר הנוסף שחשוב בעיניי הוא חוסן מנטלי: היכולת שלנו להישאר איתנים, עם הרגליים על הקרקע, לנהל משברים באופן שכלתני, היכולת לעבור ממשבר למשבר בלי לאבד תקווה – היא הכרחית. בפרט בספורט, שהוא תובעני במיוחד, וכספורטאית את עוברת בו משברים מנטליים מורכבים.

בסופו של דבר, החוסן המנטלי שלך הוא שקובע אם תצליחי לשרוד ולהגיע להישגים. וכמובן תשוקה. אם אתה רץ למרחקים ארוכים, לא יעזור לך רק לרצות לזכות במדליה. אתה מוכרח ליהנות מהדרך. הסיכוי למתעמלת לשרוד מעל 20 שנה בענף תובעני כל כך, כמו שאני עשיתי, הוא כמעט אפסי בלי תשוקה.

על ההבדל שבין כישלון חרוץ להצלחה גדולה

פעמים רבות, ספורטאי נאלץ להקריב חלקים נרחבים מחייו האישיים לטובת הצלחתו המקצועית. לא פעם הוא נאלץ לשאוב כוח מתוך עצמו, כדי להצליח ולהתעלות מעל רחשי הקהל, האמתי והמדומיין, שבראשו. אך נראה שבעידן המהיר והזמין שלנו, כוח התמדה ונחישות הם נחלתם של מתי מעט.

האם ייתכן שהחוסן המנטלי שלנו מושתת על היכולת שלנו להתמודד עם משברים? ואם כן, כיצד נוכל לפתח חוסן מנטלי אם נפחד להעז לצאת מאזור הנוחות שלנו?

אני הגעתי להישגים שלי לא בגלל הרגע שבו עמדתי על הפודיום, אלא בגלל הדרך הקשה שעברתי

אומרת ריבקין.

"את ההכרה קיבלתי על הפודיום, אבל את השיעורים ואת כל הביסוס של מי שאני היום – קיבלתי מהדרך שעשיתי ומההתמודדות. היום אני מבינה עד כמה אלו הדברים שבאמת עיצבו את מי שאני.

בגלל זה אני חושבת שכשהורים מגנים יותר מדי על הילדים, מחליטים או עושים במקומם, הם לא מבינים שהם מפריעים להם להתמודד ולהתפתח לבד. יש שיעורים שאנחנו יכולים ללמוד רק בעצמנו".

תוכלי לספר לנו על הרגע הקשה שחווית באולימפיאדת לונדון ומה הרגשת אז?

"אולימפיאדת לונדון הייתה האולימפיאדה השנייה שבה השתתפתי, אחרי שהייתי מדליסטית באליפות העולם באירופה. כשהגעתי לשם, בתור בכירת הספורטאיות במשלחת, היו הרבה ציפיות ממני. היום אני יכולה לומר שמבחינה פיסית הייתי מוכנה, אבל מבחינה מנטלית – כנראה שלא מספיק.

ברגע שהגעתי לכפר האולימפי הרגשתי סוג של לחץ ואינטואיציה שלילית בלתי מוסברת, שמשהו לא טוב עומד לקרות.

ביום הראשון לתחרויות פתחתי עם תרגיל חישוק מצוין ובתרגיל הבא אחריו עם הכדור, כ-15 שניות לאחר תחילת התרגיל, הכדור נפל לי מבין הידיים והתגלגל לו רחוק מחוץ לתחומי המשטח – שזאת נחשבת הטעות הכי חמורה שיכולה להיות, גם מבחינת הורדת ניקוד. וזה קרה לי בתחרות הכי חשובה שלי.

מתוך הבור הגדול שנפער מתחת לרגליי, הצלחתי לחזור ולהגיע להישג שיא של מתעמלת ישראלית אז – מקום שביעי בגמר אולימפי. את החזרה הזאת, עשיתי על-ידי עבודה מנטלית מאוד ממוקדת.

עשיתי את הצעדים הנכונים, חשבתי על הסיטואציה באופן רציונאלי, נקטתי אמצעי פעולה, ולמזלי, זה עבד. האירוע הזה חיזק לי את ההבנה, עד כמה חשוב שנהיה בתודעה הנכונה ובמיינד-סט הנכון. צריך להבין שלעיתים ההבדל בין כישלון חרוץ לבין הצלחה גדולה – הוא קו דק מאוד".

בשביל לא לתת מקום לשבר, אתה צריך בעיקר לסמוך על עצמך

"בסופו של דבר, ברגע האמת, עשיתי את זה לעצמי. אבל זה קרה שם והתחבר לי אחד לאחד, בזכות כך שידעתי לאורך השנים לבנות ולטפח את המיינד-סט הזה.

זה לא יכול היה להגיע משום מקום, אלא בדיוק ברגע הכי מלחיץ והכי חשוב בקריירה שלי. זה משהו שידעתי ליצור לעצמי, גם על-ידי ניסיון, מודעות וקבלת עזרה מצוות המאמנות, הצוות המקצועי, חברים ומשפחה תומכת ואוהבת".

רכבת הרים מטורללת

אנחנו רואים אותן בתחרויות: מתעמלות אומנותיות שעומדות בגאווה עם קוקו מתוח, מניפות רגליים באוויר, כאילו ללא מאמץ. אך האמת תמיד מורכבת מהתמונה הזאת, ומכילה בתוכה לא מעט רגעים פחות פוטוגניים והרואיים.

במהלך האולימפיאדה האחרונה שהתקיימה בטוקיו, פרשה סימון ביילס, מבכירות המתעמלות האומנותיות אם לא הבכירה שבניהן, באמצע התחרות, על רקע משבר נפשי. איש לא ידע מה מתחולל בתוכה ולקח לקהל זמן רב לעכל את המתרחש. המעשה של ביילס היה כה חריג בעוצמתו, משום שעד אותו רגע איש לא דיבר על הפן הנפשי של הספורטאים באופן הזה.

"סימון ביילס הגיעה לאולימפיאדת טוקיו בתור המתעמלת הכי גדולה בעולם, ללא עוררין. היא הייתה המלכה של המשחקים: הכי מעניינת, הכי מסקרנת, הכי עטורת הישגים, וברגע שהיא אמרה – 'חבר'ה STOP – אני לא יכולה להמשיך, הבריאות הנפשית שלי חשובה לי ואני כרגע צריכה לעצור', היא דיברה את המציאות של מיליוני ספורטאים בעולם.

בכך שהציפה את הנושא של חשיבות הנפש של הספורטאי, בצורה פומבית וחשופה על הבמה הכי גדולה בעולם, היא עשתה שירות כל-כך משמעותי, שאני לא חושבת שמיליוני משרדי יח"צ היו מצליחים להשיג אי-פעם. היא פשוט דיברה וכל העולם שמע.

עד שהיא לא עשתה את זה, הייתה בושה סביב הנושא. תמיד היו עוטפים את זה בתירוצים: 'נפצעתי או נקעתי את הרגל, אז לא עליתי'. והיא פשוט באה ואמרה את זה, לא ניסתה להסביר או לייפות, וזה היופי שבדבר.

בזכותה היום יותר לגיטימי לדבר על זה. זה חשוב כי עצם השיתוף – הוא חלק מההקלה ומהריפוי. היא ספורטאית גדולה ואמיצה, והיא ידעה לעשות משהו שרבים לפניה לא העזו לעשות".

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Simone Biles (@simonebiles)

למה הנחת היסוד שלנו היא שספורטאים מצליחים להתגבר על מכשולים מהר כל כך?

"עולם הספורט מתנהל אחרת מהעולם 'האמיתי', במובן הזה שיש דד-ליינים מאוד ברורים. בחיים 'האמיתיים' הרבה פעמים אנחנו יכולים למרוח או להכחיש סיטואציות מסוימות. כמו שאנחנו יכולים לעבור משהו רגשי ולא להבין זאת באופן מיידי. בעולם הספורט או שאת מנצחת או שאת מפסידה. הכול מדיד, סטטיסטי. את לא יכולה לעבוד על עצמך. זאת רכבת הרים מאוד מטורללת.

כספורטאית, למדתי על עצמי שכשהייתי מחוץ לאזור הנוחות שלי, גיליתי תעצומות נפש שלא ידעתי שיש לי. ספורטאים כל הזמן נמצאים מחוץ לאזור הנוחות שלהם, ובגלל זה הם גדלים מהר מאוד מבחינת ההתמודדות שלהם".

באולימפיאדת לונדון (2012) קבעת שיא כמתעמלת ישראלית. הישג שנותר בעינו עד אולימפיאדת טוקיו (2020) כשלינוי אשרם זכתה במדליית זהב. איך הרגשת כשזה קרה?

"אני חושבת שזה היה אחד הרגעים הכי גדולים שחוויתי. באותו זמן לקחתי חלק באירוע כפרשנית ובשבילי זאת הייתה סגירת מעגל עצומה. לחוות רגע כל-כך משמעותי, בענף שעד לפני עשור היה כמעט אנונימי, תוך ידיעה שנתתי המון לענף, בעיקר בתחילתו, כדי לשים אותו על המפה.

חזרתי לזירה בכובע אחר, אחרי שחוויתי אותה שלוש פעמים כספורטאית. זה חידד לי את ההבנה שפרשתי בזמן הנכון והייתי שלמה עם הטיימינג ועם הפרישה. עם זאת, אני לא אשקר, אני חושבת שכל ספורטאי יסכים עם זה שאנחנו כל החיים מחפשים את האדרנלין של התחרות".

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Neta Rivkin | נטע ריבקין (@rivkineta4)

"הכל בידיים שלנו"

כשאני שואלת את ריבקין מה מבחינתה ההישג הכי הגדול שלה בתחום, קשה לעמוד בקצב. לא רק בגלל הישגיה חסרי התקדים וחשיבותם הלאומית, אלא גם משום שהם רבים. למעשה, ריבקין היא אחת מתוך 3 ספורטאיות בעולם (!) בתחום ההתעמלות האומנותית, שהשתתפו בשלוש אולימפיאדות במהלך הקריירה המקצועית שלהן.

אם נבחן מה מבדיל מתעמלת "רגילה" למתעמלת אולימפית, נוכל אולי לראות הבדלים פיזיולוגיים, אבל לא רק. ההיבט נפשי, אותו חוסן מנטלי עליו ריבקין מדברת, מהווה את הגבול הדק שלעיתים חורץ את ההבדל בין כישלון חרוץ להצלחה מסחררת.

מה את חושבת על מעמד הנשים בספורט בישראל? האם הן זוכות ליחס הולם?

"אני עדיין לא חושבת שיש שוויון, אבל אני חושבת שיש יותר מודעות מלפני עשור, וזה משמח אותי. אני מקווה שיום אחד נזכה לראות שוויון מלא גם בספורט הישראלי. בהרבה ענפים שכביכול נתפסים על-ידי החברה כיותר 'גבריים', יש הבדל במשאבים ואין לזה שום הסבר הגיוני".

מה זה אומר להיות מאמנת לפיתוח חוסן מנטלי?

"בעבודה כמאמנת לחוסן מנטלי אני מעבירה אנשים דרך תהליך שבו הם מסתכלים פנימה, ועוזרת להם להכיר את עצמם טוב יותר. בנוסף, אני נותנת להם כלים שעוזרים להם להתמודד כשהם יוצאים החוצה, אל 'שדה הקרב', כדי לייצר את אותו 'מיינד-סט' עליו דיברנו מקודם.

במהלך הקריירה שלי השקעתי המון זמן וכוח לעבוד על המקום המנטלי הזה. נקודות הפתיחה של אנשים שונות זו מזו, אך השאלה מה אנחנו הולכים לעשות עם מה שיש לנו, זה כבר לגמרי בידיים שלנו.

מיינד-סט חזק ועמידות מנטלית אלו יכולות שניתן לפתח וזה מה שאני עושה. אני מרצה, מעבירה סדנאות ומלווה יזמים ספורטאים ובעלי עסקים לחוסן מנטלי ומנגישה להם את הכלים שעוזרים להם להתמודד עם מצבי קיצון בצורה טובה יותר ולהתאושש מהר יותר לאחר משברים וכישלונות.

זה ממלא ומספק אותי לסייע לאנשים אחרים להשיג את המטרות ולהגשים את החלומות שלהם".