אני חושב משמע אני אוהב: על ייעוץ זוגי פילוסופי כבר שמעתם?

מה הפילוסופיה חושבת על אהבה? | צילום: shutterstock

"ויקטור פרנקל כתב ש'האהבה היא המטרה הסופית והנעלה ביותר אליה ישאף האדם', אבל ההתנהלות של רובנו כלפי הרעיון של אהבה מעידה שאנחנו מקווים שנִקַלע אליה, ונדע להחזיק בה מתוך איזו אינטואיציה. עובדה שלרבים מדי זה לא עובד", כך טוען שלומי ששון, מחבר הספר: "כולנו יצורים פילוסופיים – על אמנות הפילוסופיה היישומית לחיים הטובים" (שם זמני), בהוצאת פרדס, הצפוי לצאת לאור בקרוב.

לפי ששון, המקיים הרצאות על ייעוץ פילוסופי ועוסק בייעוץ פילוסופי אישי, כמו כל פעילות אנושית אחרת, גם לאהבה ישנם היבטים פילוסופיים.

"אנחנו נוטים לשכוח שאהבה היא משימה הדורשת התמקצעות", אומר ששון, שזהו ספרו הרביעי. "אריך פרום, אותו אפשר לראות כפילוסוף של האהבה, טען כי אין לתפוס את האהבה רק כאיזשהו דבר נחמד שקורה לנו לעיתים, אלא לכוון עצמנו להכרה ולתודעה המתאימים.

בדיוק כפי שהיינו נוהגים אם היינו רוצים ללמוד מוזיקה, ציור או הנדסה, גם אהבה כרוכה ברכישת יכולת ומיומנות שעלינו לטפח ולעמול עליהן".

תודעה של אוהבים

עוד דרך התבוננות שכיחה על אהבה, שבוודאי תגרום לרבים לתחושת הזדהות, היא העיסוק המתמיד שלנו סביב שאלת מושא האהבה. "פרום אומר שאנו ממוקדים בשאלה מי יהיה האדם שיעמוד שם ויקבל את תפקיד האהוב או האהובה שלנו, אך אנחנו מפספסים משהו במבט הצר הזה.

עדיף שהעיסוק שלנו יהיה בשאלת היכולת, הכישורים, וההכוונה העצמית שלנו לפתח תחילה תודעה של אוהבים, ולא של נאהבים", אומר ששון.

לדבריו, על פי הגישה הפילוסופית של פרום, אם אותו מושא אהבה יגיע טרם שרכשנו את המיומנות הזאת, ישנם סיכויים לא מעטים שנאבד אותו, שנפספס את האהבה הנכונה הזאת ולא נדע איך לשמור עליה.

"אף שהיכולת שלנו להיות אוהבים היא דבר נלמד, רבים מאיתנו משאירים אותו ליד המקרה, לגורל ולאינטואיציה. מאחר והאהבה מכזיבה רבים כל כך, פרום הופתע מכך שרובנו לא באמת מעמיקים בשאלה מה מוביל לכישלון הזה: 'שום פעילות כמעט, שום יוזמה, אינה מתחילה בציפיות עצומות כל כך, ובכל זאת מכזיבה לעיתים קרובות כל כך, כמו האהבה', כתב פרום".

איך אפשר לדעת האם אנחנו מצויים ביחסי אהבה בריאים?

"מרטין בובר תיאר שני סוגי יחסים בין אנשים: יחסי אני-אתה, או יחסי אני-הוא. הסוג השני שם את האחר בעמדה של חפץ כמעט. האחר הוא אמצעי, שאינו מצוי איתי ביחסים אותנטיים מכיוון שאני שם אותו במקום של דבר או אמצעי ניצול גרידא במערכת יחסים.

"לעומת זאת, ביחסי אני-אתה, אני רואה את האחר בגובה העיניים. מחובר למלוא הווייתו, וקורא לו בעיניי רוחי 'אתה', ולא רק 'ההוא'. זוהי חוויה רוחנית במובן הרציונלי והארצי של המילה.

"מנגד, אדם הרואה אחרים כאמצעים ותו לא, חי למעשה במעין ריקנות רוחנית וחוסר שלמות. כלומר, ללא יחסי אני-אתה תישללנה מאיתנו חוויות של מלאוּת, מימוש עצמי ואותנטיות.

"אגב, גם קאנט כיוון אותנו לראות אחרים כמטרות ולא כאמצעים. 'לאחר יש מטרות משל עצמו', אמר קאנט, 'ועלינו לראות אותו ככזה, ולא כאמצעי להשגת המטרות שלנו'".

בין תלות לאהבה בשלה

הפילוסופיה יכולה לחזות מתי יחסים יקלעו לקשיים?

"אצל פרום יש הבחנה בין שני סוגי אהבה: האיחוד הסימביוטי והאהבה הבשלה. האיחוד הסימביוטי מתקיים בשתי צורות: הצורה הסבילה המייצגת כניעה, מזוכיזם, צורך בהדרכה, הגנה, הכוונה, או מצב של תלות בבן הזוג ותפיסתו כמעין מקור חמצן.

"הצורה הפעילה מייצגת שליטה, סדיזם, ניצול, ציווי והשפלה. הסדיסט פועל כך כדי להימלט מהבדידות שלו. הוא מועצם ומנופח באמצעות בן הזוג הסוגד לו.

"כמובן שאין הכרח במזוכיזם וסדיזם כפשוטם. המאפיינים הסימביוטיים יכולים להתקיים במסגרת אהבה הנראית כלפי חוץ, ואף בקרב בני הזוג, כאהבה 'אמיתית'. אך זוהי אהבה המלווה באי־נוחות שהיא לא אחת בלתי מובנת גם לבני הזוג עצמם.

"לבסוף, האיחוד הסימביוטי על שני הביטויים שלו, הסביל והפעיל, מייצגים את אותו הדבר לפי פרום: התמזגות ללא שלמות.

"הסוג השני של האהבה, היא האהבה הבשלה כאמור, שהיא 'איחוד המותנה בשימור שלמותו של האדם'. זוהי התמזגות תוך שמירה על האינדיבידואל, על העצמי. האהבה הבשלה והרצויה מקיימת למעשה פרדוקס: שתי נפשות נעשות אחת, ובכל זאת נותרות שתיים".

מה אפשר לעשות במערכת יחסים בה מתקיים קשר לא בריא?

"אף שמובן שישנם הבדלים בין מושאי האהבה השונים שלנו, ולא כולם באותה רמה ומאותו סוג של אהבה מבחינתנו, אני חושב שטועים אלה אשר מיקוד האהבה שלהם הוא במושא אהוב ספציפי, תוך טשטוש וביטול שאר העולם הסובב אותם. במילים אחרות, כדי שנצליח להגיע עם מושא ספציפי לאהבה בשלה ולא לאיחוד סימביוטי, עלינו ללמוד לפתח ולגבש גם יחס של אהבה כלפי העולם בכלל".

"כשמדובר בקשיים במערכת יחסים הנובעים מאיחוד סימביוטי (פעיל או סביל), או מתבנית יחסי אני-הוא, היועץ הפילוסופי יבקש ככל הנראה להציג את הרעיונות של פרום ובובר. השלב הבא יכלול בירור הדרכים והרצון לנוע לעבר המצב הרצוי של אהבה בשלה יותר ביחסים. לחילופין, החקירה הזאת יכולה גם להוביל להכרה בכך שהקשר אולי לא בריא וחסר סיכוי".

לא למושא אהבה ספציפי

מה בעצם קורה לנו שם בתהליך הזה של התאהבות ואהבה?

"טוב, זו שאלת מיליון הדולר מן הסתם, אבל אנסה להציע לפחות כיוון אחד. מעניין להכיר את מושג הידיעה של מי שאוהבים. פרנקל טען שהדבר היחיד שמאפשר באמת להכיר ולדעת אדם עד לעומק הפנימיות שלו, היא האהבה.

"אולי בכך טמונה התחושה הנעימה כאשר אדם אחר נוגע בעומק הנפש שלנו, או שאנחנו בו. ייתכן שזוהי תחושת ההתעלות וההתרגשות כאשר אנחנו מאוהבים – תחושת הידיעה – ושהיא זו האחראית לכך שאנחנו מבקשים אהבה.

"הידיעה הזו של מי שאוהבים, היא החריגה שלי מעצמי, טרנסצנדנטיות מעצמי, וחדירה למהות ולהווייה שלו או שלה. מדובר בהיכרות והבנה של אותה מהות פנימית. חדירה לנפש שלו או שלה ותחושת התמזגות איתה.

"כך, מעשה האהבה הרוחני והמיני מאפשר לזהות את קווי המתאר הנפשיים המהותיים של האדם. מאפשר את מציאת שורש הפוטנציאל הטמון בו ואת הסגולות הבלתי ממומשות בו. שהרי את אלה הממומשות, כולם כבר רואים".

מה המטרה של ייעוץ פילוסופי ועד כמה מדובר בכלי פרקטי?

"יש חוט מקשר בין פילוסופיה לבין החיים עצמם. בין הגות על הקיום וטבע האדם, לבין אתגרי החיים של כולנו. רבים מגיעים לספות הפסיכולוגים, ובצדק, אבל חלקם היו מוצאים ערך לא פחוּת גם אצל היועץ הפילוסופי. הייעוץ הפילוסופי מסייע להביא את הפילוסופיה הפרקטית, לחיים של כולנו, כל אחד על־פי הצורך והתמודדויות השונים שלו. אגב, אני בעיקר נעזר בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, או בפילוסופים הסטואיים, שלא הזכרנו כאן.

"המטרה בייעוץ הפילוסופי איננה התיאוריה גרידא, אלא הבְנַייה של פילוסופיה יישומית לחיים. המטרה היא לשאול את עצמנו מה באמת מתקיים בחיינו או בקשרים שלנו. לבחון את התבניות שאנו נוקטים בהן, במודע או שלא במודע".

אז המסקנה היא שאנחנו בעצם צריכים לאהוב את העולם ואת עצמנו כדי לאהוב אחרים?

"כן. רובנו שוגים ורואים את האהבה העצמית כנרקיסיזם. אנו מניחים שמי שאוהב את עצמו הוא אנוכי, ושכנראה הוא אוהב אחרים הרבה פחות, אם בכלל. אבל אהבה עצמית לא בהכרח מוציאה ומבטלת אהבה כלפי אחרים. נהפוך הוא, אהבה עצמית במידת מה, היא מומלצת וכדאית לטיפוח ולהכרה. לא רק מכיוון שהיא נעימה, אלא גם לשם הכשרה שלנו להיות אוהבים כלפי אחרים. הן כלפי העולם, והן כלפי מושאי האהבה המיוחדים עבורנו.

"היכולת הבסיסית לאהוב אינה נפרדת ומכוונת כלפי מושא אהבה ספציפי בלבד, והיא לא יכולת חד־ממדית. היא איננה אקדח עם כדור אהבה אחד המכוון לפגוע במטרה מסוימת וחסל. יותר מכך, היא דומה לזיקוקי דינור הבאים להאיר את השמים, כך שכל מי שמרים את הראש יוכל לראות אותם. במובן הזה, יש למוטט את דימוי הקופידון נושא החץ והקשת מהמיתולוגיה הרומית. במקום חץ וקשת, נכון יותר היה לצייד את קופידון במלאי זיקוקי דינור ללא הגבלה".