כבשו אותנו | צילום: shutterstock
הירקות הכבושים החלו את דרכם הקולינרית כאמצעי לשימור מזון עוד ביוון העתיקה. תהליך התסיסה שמתרחש בזמן הכבישה מונע התרבות של חיידקים מזיקים וריקבון, ובאופן פרדוקסלי מעודד התרבות של חיידקים טובים, הנמצאים בירקות.
בתהליך התסיסה, חיידקי הלקטובצילוס ממירים באמצעות המלחים את הסוכרים הנמצאים בירקות לחומצה לקטית. אותו תהליך מעניק לירקות את הטעם החמוץ, משמר אותם לאורך זמן, ותורם לשגשוג חיידקים אלה.
בעת האכילה, החיידקים נכנסים לגוף ומגדילים את אוכלוסיית החיידקים הידידותיים במעי. חיידקי הלקטובצילוס אחראים על חיזוק המערכת החיסונית ומייצרים אנזימי עיכול חיוניים המשפרים את תפקוד הקיבה. למעשה, ניתן להגיד שירקות כבושים הם תוסף הפרוביוטיקה העתיק בעולם.
כל מה שצריך לדעת טרם צריכת ירקות כבושים
- ירקות כבושים ביתיים הם בריאים ועשירים יותר בפרוביוטיקה בהשוואה לאלה שמגיעים בקופסת שימורים. הסיבה לכך היא תהליך הפסטור התעשייתי שהורג את מרבית החיידקים, כולל אלו הטובים.
- מומלץ לאכול מהירקות במתינות בשל כמויות הנתרן הגדולות המשמשות בהכנתם.
- כאשר מכינים ירקות כבושים בייתים מומלץ להשתמש במלח ים אטלנטי במקום במלח השולחני הרגיל.
- מומלץ לבחור בירקות אורגניים לכבישה היות והם אינם מרוססים ואוכלוסיית החיידקים ה"טובים" שעל קליפתם גדולה יותר.
- כדי להבטיח כבישה מוצלחת חשוב לעקר את הצנצנת, הסכין וכל הכלים המעורבים בתהליך ולשטוף את הידיים היטב טרם המגע עם הירקות.
- הניחו את הצנצנת במקום מוצל, אך לא קריר. החמצה בטמפרטורה של פחות מ-21 מעלות לא תצלח. הטמפרטורה האידיאלית היא 26-21 מעלות.
- חשוב לכסות את הכלי במי מלח עד סופו על מנת שהירקות יהיו מכוסים במים ללא חשיפה לאוויר – מה שימנע את צמיחת העובש.
- אם מופיע ריר על הירקות, ריח חזק ולא טוב, עובש או חרקים – זרקו את הירקות ונסו שנית תוך הקפדה יתרה על הכללים.
- יש להשתמש בכלי אטום ולוודא שאין חמצן בצנצנת במהלך תהליך ההחמצה מכיוון שהחמצן עשוי לגרום לריקבון.
- קצף לבן או בועות, המצטברים במעלה צנצנת החמוצים, ללא ריח לוואי, אינם מעידים על קלקול. קפחו את הקצף ואכלו כרגיל. מדובר בשמרים לא מזיקים ולאחר הסרתם הירקות ברוב המקרים ראויים למאכל.
כדי למנוע הופעת קרום נסו להוסיף בפעם הבאה עוד מעט מלח לתמיסת הירקות הכבושים.