צורך בסיסי וראשוני לקשר | צילום: shutterstock
כבר בתהליך בריאת האדם, בספר בראשית, מוזכרת הבדידות: "לא טוב היות האדם לבדו. אעשה לו עזר כנגדו", אמר אלוהים וברא לאדם את חווה.
הבדידות נחשבת בימינו למגיפה שקטה המתקיימת בצל מציאות החיים המודרניים, וכמובן שהרבה יותר מאז שהקורונה נכנסה לחיינו.
בעקבות סקר שערך הצלב האדום הבריטי בו התברר כי תשעה מיליון אזרחים העידו שבדידות הינה חלק עיקרי מחייהם, מינתה תרזה מיי, ראשת הממשלה של בריטניה לשעבר, שרה מיוחדת בממשלתה – "שרה לענייני בדידות".
התפקיד, שניתן בשנת 2018, היה לבנות אסטרטגיה להתמודדות עם תופעת הבדידות ושיפור מצבם של אנשים "שאין להם עם מי לדבר או לשתף את מחשבותיהם וחוויותיהם", כדבריה.
השתייכות עוזרת להישרדות
במחקר שבוצע באוניברסיטת קיימברידג' התברר שתחושת הבדידות מעוררת במוחנו סיגנל פיזיולוגי דומה לכאב, המאותת לאדם על מצב מצוקה שיש להתייחס אליו.
שורשיה של תחושה זו נמצאים עמוק באבולוציה שלנו: בעבר הרחוק השתייכות לקבוצה הייתה תנאי הכרחי להישרדות.
בנוסף, לכל תינוק שנולד קיים צורך בסיסי ראשוני לקשר עם אדם קרוב. ילדים שאינם מקבלים תשומת לב פיזית ורגשית מספקת בינקותם ובילדותם, נמצאים בסיכון גבוה יותר לבעיות התנהגותיות, רגשיות וחברתיות.
הצורך בקשר לא נעלם גם כאשר אנחנו מתבגרים. למעשה, הוא מלווה אותנו לאורך כל החיים.

לא לבד, כן בודד
בדידות היא מצב חברתי-רגשי שנגרם כתוצאה מתחושת חוסר השתייכות, חוסר בתקשורת ובמגע, יחד עם צורך עז לקרבה אנושית.
בדידות יכולה גם להתקיים כשהאדם מוקף אנשים, ובוודאי שמעתם פעם את המשפט: "אני מרגישה בודדה בחיי הנישואים שלי"…
עד כמה שהדבר אולי נחווה כמשונה, בדידות הינה תחושה סובייקטיבית שיכולה להציף את האדם גם כשאינו לבדו.
אנשים שחשים ניכור, חוסר שייכות והעדר קשר מספק עם האדם לצידם, עלולים לחוות את התחושה הקשה גם אם תמיד יש מישהו לצדם.
לעומת זאת, תחושת הלבדיות (מלשון לבד), היא מצב שבו האדם נמצא מבחינה פיזית לבדו, אך יכול להרגיש מצוין עם כך. מה שנקרא "מלא בעצמו", ולא במובן השלילי.
להיות לבד כדי להתחבר
אנטוני סטור, פסיכיאטר וסופר בריטי, טוען שהיצירות הגדולות ביותר נולדו מתוך לבדות היות והיא מעוררת באומנים תחושת עצמאות ומרחב אישי שמאפשר פעילות יוצרת ופורה.
ואכן, קריאת ספר, נגינה, כתיבה, ציור, עבודה בגינה או הקשבה למוסיקה הינן פעילויות שאינן מצריכות חברה.
כלומר, אם נדייק זאת, להיות לבד זה לא בהכרח להיות בודד, והיכולת להיות לבד היא הבסיס עליו נבנית האפשרות ליצירת קשר עם האחר.

מה לתת לאהוב שהוא אני?
"בדידות הוא מקום נעים לבקר בו אך מקום נורא לחיות בו". כך כתב ג'וש בילינגס, עיתונאי והומוריסט אמריקאי.
כדי להפוך את הבדידות למקום יותר נוח, פסיכולוגים ממליצים קודם כל על עבודה פנימית. דהיינו – לשנות את הגישה לבדידות מתוך הבנה שפירוש המציאות תלוי גם בנו.
אנשים רבים שחיים במצבי בדידות נקלעים לעיתים להזנחה עצמית ותחושת דכדוך או דיכאון. הם אינם מצליחים לראות את עצמם כישות נפרדת שזקוקה לפירגון, חיזוק ורוך. בדיוק כמו אלו שהיו מעניקים לאחר ומחפשים בו, ובדומה למה שאינם מסוגלים לתת לעצמם.
שאלות כמו: "מה מרגיע אותי?", "מה אני אוהב לעשות שממלא את זמני בהנאה או ביצירתיות?", וכמובן, "מה הייתי עושה לאדם שאני אוהב?" (במקרה הזה הוא אני), מאפשרים התחלה של שיח בינינו ולבין עצמנו – כבר מצב הרבה פחות בודד.
יש מי שצריך אותך
עוד דבר מהותי שחשוב לחזק במצבי בדידות הוא את הידיעה והתחושה שיש מי שזקוק לנו. אם אין כרגע אדם כזה בחייכם, או אין מספיק אנשים כאלה, מומלץ שתצאו להתנדב.

התנדבות תאפשר לכם לחוש חלק מקבוצה הפועלת למען מטרה טובה, להכיר אנשים חדשים, ולחוש משמעותיים.
בנוסף, המפגש עם אנשים שמתמודדים לעיתים עם קשיים חמורים משלנו, עשוי לחזק בנו את תחושת הכרת התודה על מה שכן קיים.
בית ריק, לב מלא
גם אם אתם נוטים להסתגר ואוהבים את השהייה בבית, יציאה למרחב הפתוח חשובה לגוף ולנפש והיא הכרחית.
כפי שהגדירה זאת היטב שכנה קשישה שלי באחד הימים: "לראות אנשים, להרגיש את השמש מחממת אותי ולהריח את הפרחים נותן לי כוח לחזור אח"כ לבית הריק שלי".