אין כניסה | צילום: shutterstock
יחסי מין הם צורך טבעי ונורמלי של בני האדם והיו כאלה מאז ומתמיד. הקרבה הגופנית, המגע וגם הצורך בפורקן מיני – הפכו אותם לפופולאריים כל כך והמניע להרבה מהפעולות והבחירות האנושיות לאורך ההיסטוריה.
למרות כל זאת, ובמעבר מהמאקרו למיקרו, ישנם אנשים, ולא מעטים, שאינם מקיימים יחסי מין לאורך זמן מבחירה ומרצון, ולא רק מאילוצים.
כ-12% מהנשים בארץ שעברו את גיל 35 עדיין שומרות על בתוליהן, וכך גם כ-5% מהגברים בגיל זה. אגב, לא תמיד מדובר באנשים דתיים
"כ-20 אחוז מכלל האוכלוסייה, מהזוגות ומהיחידים בכל הגילים, כלל לא מקיימים יחסי מין או מקיימים פחות מפעם בשנה", אומר ד"ר דניאל דריי, רופא סקסולוג ומטפל זוגי, ומפנה זרקור לתופעה רווחת ונתון שהוא לא פחות ממטלטל, בוודאי עבור מי שחי בזוגיות.
אין הביישן מגיע לפורקן
ישנן סיבות רבות שמובילות למצב הזה, כשהמרכזית שבהן היא גם המפתיעה ביותר, מציין ד"ר דריי. "ביישנות היא אחת הסיבות העיקריות שגורמות לאנשים להימנע מיחסי מין. תכונת האופי הזאת היא תולדה של גורמים שונים, ביניהם: סוג החינוך בבית, תפיסה שמרנית ועוד.
"ייתכן מאוד שזוהי גם הסיבה לכך שכ-12 אחוזים מהנשים בארץ שעברו את גיל 35 עדיין שומרות על בתוליהן, וכך גם כחמישה אחוזים מהגברים בגיל זה. אגב, לא תמיד מדובר באנשים דתיים", מבהיר ד"ר דריי.
View this post on Instagram
ד"ר דניאל דריי | צילום: מתוך אינסטגרם
"מעבר לכך, ישנן גם סיבות פיזיולוגיות שונות המביאות להתנזרות, כמו קושי להגיע לזקפה, כאבים בנרתיק שמופיעים בגיל המעבר ועוד. מובן שיש גם כאלה שבוחרים להימנע מסקס כחלק מאימוץ אורח חיים דתי – כמו כמרים ונזירות קתוליים שנמנעים מכך.
"כמו כן, ישנם אנשים שהמצב הזה פשוט נכפה עליהם בשל נסיבות חיים שונות", אומר ד"ר דריי. "תאונות דרכים ואפילו מאסר בכלא הם סיטואציות שלעיתים רבות מונעות את היכולת לקיים יחסי מין".
להימנע ולהיכנע – לדיכאון
"להימנעות מיחסי מין לאורך זמן ישנן השלכות משמעותיות – הן במישור הגופני והן במישור הנפשי", מסביר הסקסולוג.
"באופן כללי, כשלא מקיימים יחסי מין לאורך זמן, עולה הסיכוי לסבול מדיכאון או ממצב רוח ירוד. כמו כן, לעיתים התופעה עלולה לגרום לפגיעה בביטחון האישי, ואצל גברים קיים גם סיכון לפתח חרדת ביצוע – כלומר חרדה מתחושת כישלון בעת קיום יחסי מין – שבפועל מובילה לבעיות זקפה.
הגוף של הגבר למעשה יכנס למצב של מעין 'תרדמת': והוא יזדקק לטיפול פיזיולוגי שיעזור לו להתגבר על הפער שנוצר. אחת ההשלכות לכך היא למשל איבוד היכולת לשלוט על עיתוי השפיכה
"השלכות אלו לעיתים מובילות למעגל של סבל שגורם למי שנפגע מהן להסתגר ולהימנע מיצירת קשרים אינטימיים – וחוזר חלילה", אומר ד"ר דריי.
באשר להשלכות הפיזיולוגיות, על פי ד"ר דריי, נזק ההתנזרות תלוי בגיל ועלול להפוך לכמעט בלתי הפיך. "כשמדובר בגברים לפני גיל 40, קשה להצביע על השלכות משמעותיות בפגיעה בתפקוד לאורך זמן. כלומר, גם אם גבר בגיל כזה בוחר או נאלץ להתנזר מסקס, הגוף שלו ממשיך לייצר טסטוסטרון והוא שומר על היכולת שלו לתפקד מבחינה מינית לימים מאוחרים יותר – גם אם הגוף שלו נמצא במצב של 'Stand by'.
"אם יש לו צורך במין במהלך תקופת ההתנזרות, האוננות יכולה לענות במידה מסוימת על הצורך הפיזיולוגי. גם נשים יכולות להשתמש באוננות ככלי שמאפשר להן להגיע לסיפוק מיני", מנחם ד"ר דריי.
גברים ב"תרדמת" ונשים שהתרגלו כבר
לעומת זאת, לגבר שעבר את גיל 40 יהיה קשה יותר לחזור לתפקוד מיני טוב לאחר תקופת התנזרות ארוכה. "הגוף שלו למעשה יכנס למצב של מעין 'תרדמת': והוא יזדקק לטיפול פיזיולוגי שיעזור לו להתגבר על הפער שנוצר. אחת ההשלכות לכך היא למשל איבוד היכולת לשלוט על עיתוי השפיכה", אומר ד"ר דריי.
ישנם יחידים, וגם זוגות שבוחרים להימנע מיחסי מין משום שפשוט אין להם צורך בהם – ובמקרה כזה, כשאין 'בעיה' אין סיבה לגשת לחיפוש פתרונות
אצל נשים, נוצר מצב שונה – פעמים רבות: "אישה שלא מקיימת יחסי מין לאורך זמן, תתחיל 'להתרגל' למצב ואף תאבד את העניין במין. התופעה שכיחה בעיקר אצל נשים בגיל המעבר, ולאחר גיל 70 לעיתים רבות החשק המיני נעלם לחלוטין אם האישה מסתגלת לסיטואציה", מזהיר הסקסולוג.
"הטיפול במצב כזה חייב לענות קודם כל על הצורך הפיזיולוגי, ורק לאחר מכן יש מקום להתבוננות רחבה יותר בגורמים שהובילו לבעיה", אומר ד"ר דריי.
תחזוקה לתשוקה
טיפול סקסולוגי או פסיכולוגי יכול לסייע רבות במישור הפרקטי. לדברי ד"ר דריי, רבים מגיעים לייעוץ כדי ללמוד כיצד לפתור בעיה חברתית או אינטימית ומגלים שטיפול בבעיות אלה מאפשר להם להתמודד גם עם הבעיה המינית. לרוב מדובר בטיפול משולב – גם פסיכולוגי וגם התנהגותי.
"השלב הראשון יהיה 'להוציא את המטופל מהבוץ' שאליו הוא נקלע ורק לאחר מכן לבצע אנליזה מעמיקה יותר. כך למשל, אם מטופל סובל מבעיית זקפה, אפשר לסייע לו באמצעות טיפול בכדורים ורק לאחר מכן המטפל ינסה להבין מה מקור הבעיה שגרמה לסימפטום הזה", מסביר ד"ר דריי.
טיפול באמצעות ביופידבק או באמצעות תרגילים לחיזוק שרירי הפרינאום עשויים לסייע. נשים בגיל המעבר יכולות להיעזר בתרופות הורמונליות שישפרו מאוד את החשק המיני שלהן.
"רק בשלב שלאחר מכן המטפל ייגש להבין מה שורש הבעיה שהוביל לעניין הגופני. לעיתים רבות, כשמטפלים בבעיה חברתית הבעיה המינית מסתדרת, וטיפול באלמנטים או בחסמים פסיכולוגיים מאפשר לפתור את הסימפטום הגופני", מבהיר הסקסולוג.
לא מפריע – לא משפיע?
לשאלה: מתי חשוב לגשת לטיפול? ד"ר דריי עונה כי התשובה תלויה קודם כל בעד כמה העדר יחסי המין מפריע לאדם הנמנע.
"ישנם יחידים, וגם זוגות שבוחרים להימנע מיחסי מין משום שפשוט אין להם צורך בהם – ובמקרה כזה, כשאין 'בעיה' אין סיבה לגשת לחיפוש פתרונות. לעומת זאת, אם המצב גורם לתסכול, לדיכאון או אם במקרה של בני זוג אחד מהשניים לפחות היה מעוניין לשנות או לשפר את העניין – בהחלט קיים מקום לשקול ייעוץ אצל מטפל מיני או יועץ זוגי פסיכולוג", מסכם ד"ר דריי.