כתבה זו מכילה מחקר/ים ממקורות מוסמכים ו/או כתבי עת מדעיים ו/או פקולטות אקדמיות מכובדות.
אנחנו עושים כל מאמץ כדי לבדוק את הנתונים המוצגים באתר ולהפנות אתכם למקור המאמרים והעובדות המובאים לכם, על מנת לאפשר לכם להעמיק את הידע ולבחון את מהימנות התכנים.
כידוע, עולם המחקר מתעדכן בכל רגע נתון ומציג לעיתים ממצאים הטרוגניים, בלתי מוחלטים ואף סותרים. אנו מאמינים בהצגת מגוון דעות, גישות ומסקנות, ודוגלים בקבלת החלטות על בסיס הרחבת הידע בעין ביקורתית.
אנו פועלים להביא לכם מידע אמין, עדכני ומקצועי אשר נתמך מדעית.
סירופ האגבה מלא ביתרונות: הוא מכיל פרוקטוז - סוכר שקיים בפירות, יש לו ערך גליקמי נמוך - עניין מהותי לסוכרתיים, וצריך הרבה פחות ממנו כדי להמתיק מזונות - ביחס לסוכר הלבן. אז למה, למרות כל אלו, הממתיק הטבעי נחשב לסכנה בריאותית ולגורם למחלות?
סוכר או סירופ אגבה, מה עדיף? | צילום: shutterstock
שתף:
סוכר או סירופ אגבה, מה עדיף? | צילום: shutterstock
זה לא סוד שסוכר אינו מזון בריאות וצריכה מוגברת שלו אף מעודדת התפתחות מחלות. מסיבה זו, אנשים שרוצים לשמור על בריאותם מחפשים תחליפים שיספקו את הצורך במתוק. מבין שלל הממתיקים הטבעיים, סירופ אגבה תפס מקום נכבד על מדף מוצרי הבריאות.
הוא משווק כתחליף סוכר "ידידותי לסוכרתיים", כיוון שאיננו גורם לעלייה מיידית ברמות הגלוקוז בדם, אך מתברר שאם בוחנים את מרכיבי סירופ האגבה לעומק – הוא רחוק מלהיות תחליף קסם.
מטקילה לסירופ: השימוש העתיק והנפוץ באגבה
סירופ אגבה מופק מצמח האגבה, שמקורו במרכז ובדרום אמריקה. במקסיקו, למשל, השתמשו באגבה כבר לפני אלפי שנים. המקסיקנים נהגו להרתיח את הנוזלים המתוקים שבאגבה, כך שלאחר אידוי חלק מהמים היה מתקבל נוזל סמיך שנחשב ל"דבש אגבה".
השימוש הנפוץ ביותר בסירופ אגבה הוא התססת הסוכרים שבו כדי להפיק משקה אלכוהולי. צמח האגבה הכחולה משמש לייצור טקילה, אחד מענפי הייצוא הפופולריים של מקסיקו.
כיום, תהליכי העיבוד והזיקוק המודרניים שנעשים ליצירת סירופ האגבה, גורמים לאיבוד רוב התכונות הבריאותיות שמשויכות לצמח בצורתו הטבעית.
עיבוד וזיקוק: כיצד מכינים סירופ אגבה?
תהליך הייצור של סירופ אגבה מתחיל מקיצוץ הצמח וסחיטה שלו, על מנת למצות את הנוזלים עתירי הסוכרים הקיימים בו. בכדי להפוך את נוזלי הצמח לסירופ צמיגי, הם עוברים תהליכי עיבוד וזיקוק שבמהלכם מחממים אותם וחושפים אותם לפעילות אנזימים. פעולות אלו גורמות לפירוק חלק מהמרכיבים הטבעיים של הצמח ויצירת פרוקטוז, המאפשר להאריך את חיי המדף של הסירופ.
טוב לסוכרתיים? ההשפעה של סירופ אגבה על רמות הגלוקוז בדם
מזונות שונים משפיעים בצורה שונה על רמות הגלוקוז בדם. אינדקס גליקמי מודד כמה מהר וגבוה עולה רמת הגלוקוז בדם בעקבות אכילת מזון מסוים. ככל שהאינדקס הגליקמי של אותו המזון גבוה יותר – השפעתו על הבריאות שלילית יותר.
הסיבה לכך היא שמזון זה גורם לתנודות קיצוניות יותר ברמות הסוכר בדם, וכתוצאה מכך גם ברמות האינסולין (הורמון שאחראי על וויסות רמות הגלוקוז בדם ועל הכנסתו לתאים לצורך הפקת אנרגיה).
בניגוד לגלוקוז, פרוקטוז (סוכר שנמצא באופן טבעי בפירות) אינו גורם לעלייה ברמות הסוכר או האינסולין בדם בטווח המיידי. זאת גם הסיבה לכך שממתיקים על בסיס פרוקטוז נחשבים בריאים יותר ומותאמים לחולי סוכרת.
לסירופ אגבה אינדקס גליקמי נמוך מאוד, משום ש-90% מהסוכר שבו הוא פרוקטוז ורק מעט ממנו הוא גלוקוז.
לכאורה, נשמע כמו תחליף סוכר נפלא ופתרון טוב עבור סוכרתיים, והמדע אף תמך בכך. מחקר שבדק את השפעת סירופ האגבה על חילוף החומרים בחיות מעבדה, השווה בין צריכת סירופ אגבה לבין צריכת סוכר לבן פשוט במשך כחודש ימים. על פי ממצאי המחקר, עלה כי חיות שצרכו סירופ אגבה עלו פחות במשקלן לעומת אלו שאכלו סוכר, וכי גם רמות הגלוקוז והאינסולין בדמן היו נמוכות יותר. אז היכן מתחילה הבעיה, אם בכלל?
מתברר כי מדובר בהסתכלות לטווח קצר. עוד ועוד נתונים מראים כי ההסתמכות על האינדקס הגליקמי אינה משקפת את הסכנות הבריאותיות של סירופ אגבה, שנובעות דווקא מתכולת הפרוקטוז שבו.
אגבה איננו פרי: חילוף החומרים של הפרוקטוז
כל תא ותא בגופנו משתמש בגלוקוז כדי להפיק אנרגיה. עודפי הגלוקוז מאוחסנים כשומן, כך שתאים יכולים להפוך אותו לאנרגיה במקרה הצורך. לעומת זאת, רק התאים בכבד יכולים "לטפל" בכמויות גדולות של פרוקטוז. הם יכולים להפוך כמות קטנה ממנו לגלוקוז, אך רובו יהפוך ישירות לשומן, שיעלה את רמות הטריגליצרידים בדם.
חלק מהמומחים סבורים ששומן זה עלול לשקוע בכבד ולגרום למחלות. מחקר של אוניברסיטת "לייפציג" משנת 2017 שבחן דיאטה עתירה בפרוקטוז, גילה כי היא מעלה את הסיכון למחלת הכבד השומני הלא אלכוהולית.
כלומר, למרות שהפרוקטוז אינו מעלה את רמות הסוכר בדם בטווח הקצר, הוא עדיין עלול לגרום להתנגדות לאינסולין (ירידה בתגובת הגוף לקשירת אינסולין, לקולטנים שלו בתאים והפעלתם).
העמידות לאינסולין, שמופיעה עם הזמן, תגרום לעלייה ברמות הסוכר בדם ובסיכונים להתפתחות תסמונת מטבולית וסוכרת. בנוסף, אכילת כמויות גדולות של פרוקטוז עלולה גם להוביל לעלייה בכולסטרול ה"רע" (LDL) ולהצטברות שומן בטני, שנחשב למזיק במיוחד.
בעוד שרובנו מסוגלים להתמודד עם מעט הפרוקטוז שנמצא באופן טבעי בפירות, וליהנות מתכולת הסיבים התזונתיים, הוויטמינים והמינרלים שבהם, צריכת כמות גדולה של פרוקטוז מזוקק עלולה להוביל להצטברות של נזקים בריאותיים כגון: עלייה בלחץ הדם, התפתחות מחלות כבד, לב וכלי דם, ולהשמנה עודפת.
המסקנה: מומלץ לשקול הימנעות או צריכה מתונה של תחליפי סוכר המבוססים על פרוקטוז, במיוחד עבור ציבור הסוכרתיים.