ריפוי בעיסוק לילדים: מה עושים כשהילד לא לוקח חלק בפעילויות ומשחקים?

ריפוי בעיסוק לילדים: מה מפריע להם לבצע פעולות בסיסיות? | צילום: shutterstock

ימים ארוכים בבית מול המסכים, העדר מסגרות חינוכיות ופעילויות חברתיות, והרבה זמן בחוסר מעש: בין אם זה החופש הגדול, רצף הסגרים של השנה האחרונה, ו"סתם" אורח החיים המודרני, לכולם יש השפעה משמעותית על הילדים שלנו. חלקם, ככל הנראה, יפתחו פער – לימודי או חברתי – גדול יותר מאחרים.

איך מתמודדים עם הפערים הללו, ומה עושים כשרואים את הילדים שלנו נתקלים בקשיים ביחס לבני גילם? אילנית וינשטוק, מרפאה בעיסוק בתחום התפתחות הילד, מסבירה כיצד ריפוי בעיסוק יוצר שינוי בקרב ילדים ואיך הורים יכולים לדעת אם הילד שלהם זקוק לטיפול שכזה.

מה זה ריפוי בעיסוק?

"ריפוי בעיסוק, כשמו כן הוא", מסבירה וינשטוק, "תחום טיפולי שעוסק בריפוי ובשיפור איכות החיים של האדם המטופל, בתחום העיסוק שלו.

עולם זה מורכב מארבעה חלקים עיקריים:

• מוטוריקה עדינה – התנועות הקטנות של כפות הידיים, כתיבה, השחלת חרוזים
• מוטוריקה גסה – התנועות הגדולות של הגוף, קפיצה, ריצה, שיווי משקל
• התחום התחושתי – קליטה של מידע מהסביבה וערוצי למידה
• התחום הקוגניטיבי – זיכרון עבודה, קשב והתארגנות".

ריפוי בעיסוק לילדים: הבסיס

מה ההבדל בין טיפול במבוגרים לטיפול בילדים?

"ההבדל העיקרי הוא העיסוק. במבוגרים, הטיפול יתמקד בעיסוק הספציפי של האדם המטופל. ניקח לדוגמה אדם שנפגע בידו, כשהעיסוק העיקרי שלו הוא נגינה – המטרות בטיפול יהיו סביב היכולת לחזור ולנגן: הגדלת טווחי תנועה, הזזת האצבעות וכיו"ב.

"כשמדובר בילדים, העיסוקים שלהם מגוונים, ולרוב מורכבים מחיי היום-יום שלהם: משחק, למידה, היכולת להתארגן בבוקר ובכלל, כתיבה ועוד. הטיפול יתמקד בחלק בו נצפית בעיה".

מה נחשב לבעיה? איך יודעים שהילד שלי זקוק לעזרה?

"המילה העיקרית שמנחה אותנו היא 'השתתפות': האם לילד יש הפרעה כלשהי בתפקוד, או כל דבר אחר, שמונע ממנו להשתתף באופן מלא בפעילויות של ילדים אחרים בגילו. האם יש דבר מה שמפריע לו לבצע פעולות בסיסיות.

"לא מכל פעולה חייבים ליהנות – למשל, הרבה ילדים לא נהנים בבית הספר – אך חשוב להבין אם מדובר בחוסר הנאה או בתחושה של חוסר מסוגלות לקחת חלק".

יש סימני אזהרה שהורה יכול לזהות בעצמו?

"יש נורות אדומות, כמובן, והן משתנות לפי קבוצות הגיל.

"בגילים הצעירים, נאמר שנתיים-שלוש, נשים לב לילדים שמתקשים לשחק: לא מתמידים במשחק עצמאי, או מתקשים להשתלב במשחקים שתואמים את בני גילם – חוששים לעלות על מתקנים בגן השעשועים, מפחדים לגעת ולהתנסות בחומרים, ובגדול נרתעים מפעילויות שמלהיבות ילדים בגילם.

"בגילי הגן, דיווחים מהגננת בנוגע להשתתפות ומשחק הם מאוד חשובים. כך גם כל הנושא של התמדה, היכולת לשבת במפגש לאורך זמן, לקחת חלק בפעילויות, להבין את ההוראות ולשחק ברציפות. הימנעות היא סיבה מעולה לפנות לריפוי בעיסוק – ילד שפשוט מסרב להשתתף, בלי סיבה נראית לעין".

מה לגבי ילדים בגיל בית ספר?

"סימני האזהרה משתנים קצת, כיוון שנוסף כל נושא הכתיבה והלמידה. כל קושי בתחום הזה, ובכללו אחיזת כלי כתיבה, היכולת להבין את כיוון האותיות או לצייר אותן – יכול להכווין לריפוי בעיסוק לילדים. כך גם קשיים שמתחברים להפרעות קשב וריכוז כמו טעויות בשל חוסר תשומת לב, קושי להתארגן בבוקר, חלימה בהקיץ וקושי להתמיד".

איך מתחילים בריפוי ועיסוק לילדים

מה עושים במהלך טיפול שגרתי?

"קודם כל, חשוב להבין שההורה הוא 'סוכן השינוי'; מפגש של 45 דקות פעם בשבוע לא יעשה הבדל משמעותי בלי מעורבות של ההורה. מכאן שההורה נמצא בחדר לאורך המפגש. הוא שותף לפעילויות ויכול לקחת הביתה רעיונות ואפילו פעילויות ספציפיות שהוא יכול להמשיך לעשות עם הילד לאורך השבוע.

הטיפול חייב להיות חווייתי ולשאוב השראה מעולם התוכן של הילד כדי לעורר את המוטיבציה שלו להשתתף ולהתמיד. הוא מורכב, לרוב, מכמה פעילויות משחקיות, לפי המטרה שהוגדרה ולפי גיל הילד ויכולותיו.

"למשל, ילד שמתקשה בכתיבה יקבל שלוש פעילויות: הראשונה תתמקד בכוח ובחיזוק האצבעות, השנייה תשים דגש על היכולת להפריד את האצבעות, ובשלישית תהיה התנסות בשתי הפעילויות הראשונות באופן משחקי, למשל, בעזרת המשחק 'ארץ-עיר'".

איך ניתן להגיע לטיפול? יש סבסוד כלשהו של קופות החולים?

"בישראל, עד גיל 6 יש סל טיפולים, וכל ילד זכאי ל-27 טיפולים בשנה דרך קופ"ח. זאת מתוך ההבנה שאלו הן שנים קריטיות בהתפתחות הילד. לאחר מכן, בגילי 9-6 ניתן לקבל עד 9 טיפולים בשנה דרך קופ"ח, ומעל גיל 9 אין עוד השתתפות של קופ"ח, אלא אם עושים פוליסה מתאימה.

"כמובן, בכל הגילים ניתן לפנות לטיפול באופן פרטי. לצערי, במערכת הציבורית התורים לרוב ארוכים מאוד, כך שהרבה הורים מתייאשים ולמרות הזכאות פונים לטיפול פרטי".

יש לך טיפים להורים, אילו פעילויות מפרות אפשר לבצע עם הילדים?

"באופן כללי אגיד שלכל הילדים, בכל הגילים, הדבר החשוב ביותר הוא יותר פעילות ופחות מסכים. זו למעשה הפעילות שדורשת מהם הכי פחות קשב: מסכים מגרים, לא דורשים מוטוריקה עדינה או גסה, ומשאירים את הילד מאוד פסיבי.

כל פעילות בה הילד עושה דברים באופן אקטיבי היא מיטיבה. זה יכול להיות בדברים הכי פשוטים בתוך הבית – תליית כביסה, עזרה בבישול ובחיתוך, ובאופן כללי כל מטלות היום־יום, בהתאם לגיל הילד כמובן.

"נקודה חשובה נוספת היא נושא ההתארגנות, כלומר – לא לאפשר לילדים להעביר ימים שלמים ללא סדר בכלל. לא צריך לתכנן את כל היום, זה לרוב לא ישים ומסתיים בתסכול, אבל כן ניתן להגדיר, לדוגמה, שעתיים אחר הצוהריים ולקבוע בהן שלוש פעילויות שאנחנו רוצים לעשות, ביחד ולחוד.

"למשל, 'בחמש נשחק ביחד טאקי, לאחר מכן תהיה לך חצי שעה של משחקי מחשב, ובשעה שש, כשהטיימר יצלצל, תבוא לעזור לי להכין ארוחת ערב ותהיה אחראי על חיתוך הסלט'.

"מעבר לפעילות עצמה, זה תרגול מעולה של מיומנויות ארגון ותכנון זמן. אם נעשה את זה שלוש פעמים בשבוע עם הילד – אפילו לא כל יום – זה יהיה מבורך, במיוחד בתקופה הנוכחית, שרוויה גם כך בחוסר סדר ובאי־ודאות".