מוקסה: הטיפול שיצרוב ויצלק אתכם – וזה לגמרי לטובתכם

טיפול במוקסה | צילום: shutterstock

נהוג לחשוב כי טיפול ברפואה הסינית מסתכם בדיקור ומגוון עשבים, אך התורה הסינית העתיקה מספקת מגוון שיטות ריפוי וביניהן גם המוקסה, הפחות מוכרת. הגישה הטיפולית, המבוססת על שריפת צמחים, יכולה לעמוד כטיפול בפני עצמו או כתוספת לטיפול בדיקור הסיני.

טיפול במוקסה – חימום לריפוי

מוקסה (Artemisia Princeps), הוא מוצר המופק מעלי לענה יפנית ומשמש ל"מוקסיבציה" – חימום נקודות דיקור ונקודות נוספות בגוף, למטרות ריפוי. לטיפול, שנערך על ידי הבערת המוקסה ישירות על הגוף או ממרחק כלשהו ובאמצעות אביזר החוצץ בין החומר לגוף, השפעה רבה על חיזוק אנרגיית הצ'י של הגוף במקרים המאופיינים על ידי קור וחסר.

עלי הלענה, הידועים בסגולותיהן המרפאות, מיובשים, נקצצים לגודל אחיד ונטחנים על ידי אבן משחזת. החומר עובר מספר תהליכי סינון וטחינה נוספים על מנת להגיע לתוצר הדומה לצמר גפן ספוגי ואוורירי בצבע זהוב ירוק.

בתחתית עלי הצמח נמצאות שערות היוצרות מרקם צמרי ונקראות בלועזית Tomentose. שערות אלו מכילות אחוז גבוה יחסית של שמנים אתריים והן שהופכות להיות המוקסה.

ככל שאחוז השערות ביחס לעלה יהיה גבוה יותר, המוקסה תהיה איכותית יותר היות והיא תהיה רכה ונוחה יותר לעיצוב.

לאחר הפקתה, המוקסה עוברת יישון, צבעה הופך לבהיר יותר ואחוז הנוזלים בה יורד, דבר הגורם לבעירה מהירה יותר ומסייע למניעת מצבים של כוויות. מוקסה איכותית מיושנת לפחות שלוש שנים.

המוקסה עתיקה יותר מהדיקור

מחקרים היסטוריים מראים כי המוקסיבציה קיימת בסין כבר קרוב ל-3,000 שנים. ההשערה היא שבשל הפשטות היחסית שבהכנת המוקסה לעומת המורכבות הטכנולוגית שביצירת מחטים, היא כנראה הקדימה דיקור סיני כדרך טיפולית.

מסין התפשטה המוקסה לשאר מדינות אסיה (השיטה הובאה ליפן יחד עם דיקור סיני וצמחי מרפא סיניים במאה ה-6 לספירה) והפכה להיות פופולרית בקרב פשוטי העם – הן הודות לשיוכו של צמח הלענה לפולקלור היפני והן משום שהמוקסה הייתה דרך טיפול זמינה, פשוטה וזולה שהשיגה תוצאות ריפוי טובות. בכתבים העתיקים והקלאסיים של הרפואה הסינית ניתן לראות את חשיבותה כבר באמירה:

מחלה שאי אפשר לרפא בדיקור אפשר לרפא עם מוקסה

כאמור, בארץ ובמערב בכלל, שיטת המוקסיבציה מעט מוזנחת, אם בשל החשש מכוויות או מצלקות, ואם משום שטיפול בעזרת מוקסה אורך זמן רב יותר ודורש מהמטפלים התמחות מיוחדת.

יש לציין כי הרפואה המסורתית מפרידה בין רישיונות הטיפול לתחומים נפרדים – רישיון דיקור סיני, רישיון מוקסיבציה ורישיון שיאצו.

תהליך המוקסיבציה מיועד להכניס חום לגוף ולסלק קור הגורם להאטה בזרימת הצ'י ואף לתקיעות, לפתוח את המרידיאנים, ליצור זרימה חלקה של צ'י ודם, להגביר את אנרגיית היאנג ולחזק את המערכת החיסונית.

מצבי קור או חסר ביאנג, בהם המוקסה מטפלת, כוללים אנמיה, דלקות מפרקים, כאבי שרירים, שלשולים והקאות, כאבי ראש, התקררות, בריחת שתן, צניחת איברים ולמעשה כל פתולוגיה שמערבת תמונה קלינית של חסר.

טכניקות השימוש במוקסה

ביפן המוקסיבציה מתחלקת לשני סוגים – מוקסה שמשאירה צלקות ומוקסה שאינה משאירה צלקות.

המוקסה המצלקת מתחלקת לשלוש תת קטגוריות:

• טונטסוקיו
  ידועה גם כאוקיו. המוקסה מגולגלת לפתיל זעיר או קונוס בגודל חצי גרגר אורז. הוא מונח על העור בנקודה הרצויה, ישירות או עם משחה נגד כוויות בשם שיונקו. במהלך הטיפול, מדליקים את המוקסה בעזרת קטורת והיא בוערת וגורמת לתחושת חום או צביטה קטנה.
  המטפל יכול לשלוט בתחושה בעזרת טכניקת גלגול המוקסה, איכותה ודחיסותה. שיטה זו גורמת למטופל להרגיש את החום בצורה עדינה יותר, ומאפשרת לשלוט בקצב הבעירה של המוקסה.
• דאנוקיו
  בשיטה זו נעשה שימוש בקונוסים גדולים שצורבים את העור, ולאחר מכן מניחים משחת צמחים שיוצרת עליו כיב. כאשר הכיב מפסיק להפריש נוזלים, מניחים משחה צמחית נוספת שעוזרת להחלמה. השימוש בשיטה זו נעשה במחלות כבד מסוימות ובמקרים של תקיעות חמורה של דם.
• שושאקוקיו
  טכניקה שמשמשת לטיפול בעקיצות ארסיות וביבלות.

המוקסה שאינה מצלקת

למוקסה שאינה מצלקת יש אינסוף שיטות טיפול, ביניהן הנחתה על משטח חוצץ כגון מלח, ג'ינג'ר או שום, הרחקת המוקסה מהגוף על ידי תלייתה ממחטי דיקור (קיוטושין), ושיטת "סיגר" המוקסה.

לשיטה זו יש אפקט מרגיע הדומה לזה של עיסוי. החום נמוך בהרבה מזה של המוקסיבציה המצלקת, נמשך זמן רב יותר ומייצר הרפיה של השרירים.

1. להתייעצות עם מטפלים ברפואה סינית, לחצו כאן >>

חשוב לדעת לפני טיפול במוקסה

1. מומלץ לבצע את הטיפול לאחר ארוחה קלה, בכדי למנוע תחושת עייפות, סחרחורת או חולשה.
2. מוטב להימנע מפעילות מאומצת מיד לאחר הטיפול.
3. טיפול במוקסה עשוי להיות בעייתי במצבים קליניים מסוימים ולכן יש להיוועץ במטפל מוסמך טרם הטיפול.