הרשמה לאנשי מקצוע
התייעץ עם המומחים
נשים
היריון ולידה
תינוקות וילדים
הגיל השלישי
דיאטות
מזון בריא
ניקוי רעלים
זוגיות
סקס
יוגה
פילאטיס
אימון ויציבה
מיינדפולנס
מדיטציה
NLP
דיקור סיני
נטורופתיה
רפלקסולוגיה
כירופרקטיקה
צמחי מרפא
הומאופתיה
שיאצו
שיטות נוספות
פנה אל המומחים 
רוצים עוד ועוד | צילום: shutterstock
אנחנו אוהבים למלא את חיינו בדברים חומריים באמצעות רכישת מוצרים חדשים: אם זה למקרר או למזווה העמוסים לעייפה גם כך, בגדים אופנתיים, מוצרי טואלט שיתווספו לקרמים ולבשמים הנמצאים שם זה מכבר, שלא לדבר על אוטו חדש שלעיתים מחליף את הישן והמתפקד.
הרכישות הללו מעניקות לנו תחושה של שפע או שובע, אך לרוב זמנית בלבד – עד הקנייה הבאה.
אכול כדי להזין את גופך, לא כדי להאכיל את רגשותיך
כידוע, היכן שקיים עודף, צץ לפעמים השימוש לרעה, ולכן אנו נוהגים באופן דומה גם בענייני אכילה. את הרעב הפיזי והאמיתי מחליפה לרוב התאווה ואנו פעמים רבות מוצאים עצמנו אוכלים מצורך רגשי: כשאנחנו כועסים, מדוכדכים, משועממים או חשים בדידות.
בחברת שפע, האוכל הופך לדרך קלה וזמינה להתמודדות עם רגשות אלו, והאכילה גורמת להרגשה משופרת ש"מרדימה" את הבעיות לזמן קצוב, עד שהן מתעוררת שוב. כך הופך האוכל מאמצעי שאמור למלא צורך פיזיולוגי לכלי פסיכולוגי הנועד למלא חלל רגשי.
כמו בהרגלי הצריכה כך גם בהרגלי האכילה – "הטריק" הזה קצר מועד ותחושת המלאות והשובע, שזולגת גם לתחושת האבסה, מתחלפת במהרה לרגשות תסכול ואשמה.
בשני התחומים העיקרון הוא דומה: לא ניתן למלא את הבור הנפשי דרך חומר. בכל התמכרות, תהא אשר תהא, לא ניתן לטפל באמצעות משהו שמחוצה לנו, אלא רק מתוכנו.
תבנית "אם-אז"
כאשר אנו משתוקקים למשהו, מאחורי הרצון עומדת ההבטחה שכאשר נשיג אותו והוא יהיה ברשותנו – נהיה מאושרים: כשנגמור את התיכון, כשנסיים את הצבא, כשנקנה את המכונית הראשונה, כשנתחתן או כשנתגרש, וכן הלאה.
אבל, פעמים רבות אנחנו נוכחים לדעת, שכשהרגע מגיע והמטרה הושגה – אנחנו נהנים ממנו לזמן לא רב ודי מהר משתוקקים למשהו חדש שיקרה, שנרכוש או שנאכל.
תבנית חשיבה זו היא מכונה תבנית "אם-אז". כלומר, צריך שיהיה לי משהו כדי שאהיה מאושר. אף שהתכנים, הרצונות והצרכים עשויים להשתנות עם השנים, התבנית לעולם נשארת.
נשאלת השאלה – למה אנחנו לא מאושרים אם התבנית התמלאה?
אם תיזכרו ברגע בו הרגשתם מאושרים באמת ומה שאפיין אותו, התשובה כנראה תהיה שהיה זה רגע של קבלה ללא רצון לשנות, והודיה על הקיים. ברגע ההוא לא חשבתם לפי התבנית של "אם אז".
אם תחשבו על זה תוכלו למצוא לזה עוד סימוכין, שהרי המילה אושר מגיעה מהשורש א.ש.ר – כלומר לאשר את מה שיש לי ואת מי שאני.
בהקשר זה, ישנו סיפור על יהודי אחד שבא אל הרב והתלונן על חייו הקשים עם אשתו, חמשת ילדיו, חמתו וחיות משק הבית.
הרבי נתן לו הוראה להכניס את כל חיות הבית לביתו ולחזור אליו אחרי חודש. כשחזר היהודי לרב היה בייאוש גמור וטען שחייו אינם חיים. הורה לו הרבי להוציא את החיות מהבית ולאחר חודש חזר אליו היהודי מחייך ומאושר מחייו הטובים, שהיו שם מלכתחילה. מאשר את מה שיש לו ושמח בחלקו.
שאלות לרגעי חמדנות
מעבר למודעות לתבנית החשיבתית שלנו, חשוב גם להכיר בבעיה – אם היא קיימת אצלנו – בין אם היא אכילה רגשית או צריכת יתר. הכרה והבנה הן פתח לשינוי המצב. מומלץ גם ליצור מרחב הרהור והשתהות בין ההחלטה לפעול לפעולה עצמה. מרווח זמן אשר מאפשר חיפוש אלטרנטיבות אחרות והתבוננות מושכלת על היצר האימפולסיבי.
ניתן לעשות זאת באמצעות שאלות כמו:
- האם אני חייב לאכול עכשיו?
- מה יקרה אם לא אעשה את זה?
- האם אני באמת זקוק למוצר הזה?
- מה יעשה לי טוב עכשיו חוץ מקניות או אכילה?
- מה אני באמת צריך?
- למה כואב לי ומה מטריד אותי?
- האם התשובה נמצאת במקרר או על מדפי הסופר?
הדרך לשינוי אמיתי מגיעה מבפנים והיא לעיתים ארוכה ומאתגרת, אך הרבה יותר משתלמת. צריך לגייס עבורה סבלנות, התמדה והרבה נכונות להסתכל פנימה. כפי שאמר בודהה: "איש לא יכול להצילנו פרט לעצמנו. איש לא יכול ולאיש לא מותר. עלינו ללכת בדרכנו בעצמנו".
