הכירו את: צלם הספורט והתנועה עפר גדנקן

אדם ברוטמן הופך לסופרמן בחסות גדנקן | צילום: עפר גדנקן

1. גיל: 40
2. מיקום: גבעת שמואל
3. תפקיד: צלם ספורט ותנועה ומדריך צילום
4. רזומה: מצלם אלופים

איזה מין צלם אתה?

"אני צלם שאוהב צורניות ושילוב של קומפוזיציות, ובגדול אוהב לחקור איך גוף האדם מקבל צורה. ברמה האומנותית, פחות יעניין אותי לצלם יוגיסטית שעושה את תנוחת הלוטוס באופן מושלם, אלא את הצורות היותר מענייניות של הגוף בשילובם עם הרקע, הצבע והתנועה הנכונים. החיבור של כולם מייצר אצלי איזה שהוא ריגוש".

כשאני שואלת את עפר גדנקן אילו תחושות הוא היה רוצה שהצילומים שלו יעוררו באנשים שיביטו בהם, הוא מדבר על שתי תחושות עיקריות – התפעלות ופליאה.

"אני יכול לצלם ספורטאי באופן שיבטא את הכישרון ואת הגמישות הבלתי רגילים שלו כדי ליצור אפקט של 'וואו' ואני יכול לצלם באופן כזה, שבסופו אנשים יביטו בתמונה וישאלו – מה היה פה? איך זה יכול להיות?"

לתכנן את ההיגיון מחדש

"אני חייב לשתול איזה רמז בתמונות שלי", אומר גדנקן. "בתמונה הזאת למשל, חיכינו שאנשים יעברו". ובאמת מלהביט בתמונותיו הייחודיות, נדמה שגדנקן מנסה להמציא את ההיגיון מחדש. בין אם בעזרת הקומפוזיציה המיוחדת ובין אם במלחמה כנגד כוח הכבידה, תמונותיו של גדנקן תמיד מעוררות אותך לחשוב.

בשביל להגיע לתוצאה הזאת, הוא עובד קשה מאוד – מקפיד לתכנן כל פריים ולעשות שיעורי בית כהלכה. הספורטאים והספורטאיות המוכשרים שהוא מצלם, הם חוליה אחת בשרשרת האחריות הארוכה שמונחת על צווארו.

גדנקן, שכאמור גם עוסק בהוראת הצילום, מתאר בפניי כמה מחשבה הוא משקיע לפני הצילום, בין אם בבחירת המיקום ובין אם בבחירת הלבוש של הספורטאי, כדי לייצר את התחושה המסוימת שהוא מחפש. עם זאת, בתוך המקום המוקפד הזה, הוא גם מאפשר למצולמים שלו חופש לעשות כרצונם ולא מאמין בלחלק להם הוראות בימוי קפדניות.

"הרבה אנשים שאלו אותי למה הגעתי לצלם את תחום הספורט. ואני אגיד ככה – מאוד מביך אותי להגיד למצולמת איך להצטלם, ומצאתי שבריקוד, ביוגה, באקרובטיקה ובפיטניס – אני לא צריך להגיד למישהי מה לעשות, מלבד: תעשי את מה שאת יודעת. באופן אישי, יותר טבעי לי לומר למישהי לעשות עמידת אמות מאשר להניח יד על המותן ולשרבב שפתיים".

טבעי זה הכי

למרות שעומדת מחשבה מאחוריי כל פריים של גדנקן, הוא מעיד על כך שהוא מחפש את הטבעיות. המצולמות, לרוב לא יהיו מאופרות כלל או באופן קליל ועל אף שבתור הצלם יש לו שליטה על הלוקיישן, הבגדים והקומפוזיציה, בכל הנוגע לחופש הפעולה של המצולם – מבחינתו, שיעשה את מה שהוא יודע הכי טוב. לדעתו, חופש הפעולה הזה מאפשר יצירתיות ושיתוף פעולה של המצולם ומקרין על איכות הצילום הסופי.

"פעם אחת צילמתי את יוסי בן יוסף (נינג'ה ישראל) ובאופן ספונטני הוא קפץ על קיר עם שתי ידיים ושתי רגליים כמו ספיידרמן".

איפה ומה אתה מצלם בעיקר?

"אני מחלק את זה לשניים: ברמה האומנותית אני אוהב לצלם אקרו-יוגה ותנועות מורכבות של יוגה ואקרובטיקה.

ברמה המסחרית, אני מצלם מדריכי יוגה וכושר וגם פרסומות עבור מותגי ספורט קטנים. בצילומים המסחריים לא בהכרח אציג את תנוחות היוגה המסובכות ביותר כי זה עלול להרתיע אנשים, אבל תמיד אחפש את המיוחדות שלי גם בתנוחות הפשוטות".

במה הצילום שיפר את חייך?

"הצילום עזר לי בעיקר להתגבר על מחסום הבושה. בזכותו יצא לי להכיר אנשים חדשים, מעניינים, וגם – לצאת ולעשות. לקום בארבע וחצי בבוקר ולצאת מהבית. לנסוע למקום שלא הייתי בו אף פעם, לצאת ולזוז".

פעמים רבות נוכל לראות בתמונותיו של גדנקן, מעבר לקומפוזיציות המעניינות ולרגעים ה'כמעט בלתי אפשריים' שהוא לוכד בעדשת המצלמה שלו, גם שילוב מעניין של מסורת ותעוזה.

השילוב הלא קונבנציונאלי הזה לכאורה של ספורטאי ואיש מסורתי, נראה טבעי לגמרי בצילומיו וייתכן שהוא מהווה לא פעם מקור להשראה ולשהייה נוספת.

מה מעצבן אותך בתחום?

"אני לא אדם שמתעצבן בקלות, אבל מעצבן אותי אנשים "שמחפשים צלם במחיר שפוי". זה בסדר לחפש צלם במחיר נמוך.

אבל אנשים לא מבינים שלצלם זה לא רק הלחיצה על הכפתור, אלא ההכנה מראש, הניסיון שלי, הציוד שלי, הסינון של התמונות והעריכה. אם אנשים יתמחרו את הזמן שלהם באותה המידה כמו של האנשים שהם רוצים את שירותיהם, הכול יהיה הוגן וטוב יותר".

סוד הקסם הוויראלי

מאז המצאת הטלפון הנייד, עולם הצילום התהפך על ראשו. כעת, כשלכל אחד מאיתנו מצלמה אישית בכיס המעיל שלו, לפעמים נדמה שאנחנו יותר עסוקים בצלם מאשר לחיות. עם זאת, מעט מאוד תמונות מתוך השצף האדיר שזורם בנהרות האינטרנט מצליחות להיות ויראליות.

שתי תמונות שצילם גדנקן, דווקא לא מתחום הספורט, הפכו לוויראליות ועוררו הדים ברשת. בתמונותיו מצולמים שלושה אחים – מיקי חייט אלוף תחרות "הים התיכון" בקפוארה ושני אחיו – מתנדב במשטרה וחייל. כשאני שואלת את גדנקן מהו סוד הקסם הוויראלי, הוא עונה בפשטות: "פריים נקי".

זה דבר משונה לדבר על פריים נקי, כשפוליטיקת הזהויות מופיעה בתמונות באופן נפיץ כל-כך, אך עם זאת גדנקן טוען שבסופו של דבר, בזה מדובר.

"אפשר למצוא המון תמונות עיתונות דומות לזו, אבל הן לא בהכרח יהיו נקיות. זאת תמונה נקייה, מתוכננת, והעין אוהבת את זה". לגבי תכנון הפריים הוא אומר:

"התמונה לכאורה מבוימת, אבל את הסיפור המשפחתי ואת תפקידם של שלושת האנשים המצולמים לא ביימתי. תיעדתי משפחה אמיתית".

כשאני שואלת את גדנקן מה הוא חשוב על הביקורת שמופנת כלפי הצלמים המרטשים את תמונותיהם, בדגש על הצרת היקפים, הוא מציין כלל ברזל נוסף שלו:

אני יכול להעלים בפוטו-שופ עמוד חשמל סורר אבל לעולם לא אהפוך מצולם שלי להיות גמיש יותר או לקפוץ גבוה יותר בעזרת עריכה. ברגע שאתה עושה את זה, אפקט הוואו מהכישרון של המצולם ושלך כצלם – הולך לפח.

מה השאיפה הכי גדולה שלך בתחום?

"השאיפה הגדולה שלי היא שאנשים שמבינים בתחום, יאהבו את מה שאני עושה. צלם העל Jordan Matter – הצלם האמריקאי הטוב ביותר בעולם בתחום התנועה, עשה לי לייק ושיתף את התמונה שלי למיליוני עוקביו".

מה נותן לך השראה?

"צילומים של צלמים מוכשרים מהארץ ומהעולם. אני עוקב אחרי יוגיסטים וצלמי תנועה, כדי לקבל השראה לפוזיציות מוטרפות. צריך להבין שצלם טוב, לא סתם מתעד את הרגע. יש המון החלטות שהוא צריך לקבל, כשהפוזיציה של המצולם היא רק אחת מהן".

"נולדתי עיוור צבעים. אומנם אני לא רואה שחור-לבן אבל קשה לי לראות הבדלים בגוונים. לכן אני לא זה שעורך את התמונות, אלא אשתי.

בלי אשתי לא הייתי מסוגל לעשות שום דבר. בהתחלה חששתי מעיוורון הצבעים, בעיקר מההערות של צלמים אחרים, אבל עם הזמן אני יותר מעז והנה, התמונה שקיבלה הכי הרבה אהדה השנה, הייתה דווקא התמונה עם הבעייתיות בצבע".

כשאתה מצלם תמונה, עוברת במוחך השאלה "האם אנשים יאהבו אותה?"

"אני הראשון לומר שאומנות יכולה להיות שנויה במחלוקת אבל אני מתוודה – באופן אישי אני שואף ליצור אומנות שהרבה אנשים יאהבו, לא מעניין אותי להיות אוונגרד".

מה הטיפ שלך לצלם המתחיל?

"לצאת לצלם המון. משתפרים מלצלם. אומרים על מוצרט שהוא ידע לנגן בגיל ארבע אבל את היצירות הטובות ביותר שלו הוא הלחין בשנות העשרים לחייו כשהיו לו מעל 20 שנות ניסיון".

 

View this post on Instagram

 

A post shared by ???????????????????????????????? ???????????????????????????????? ???????????????????????????????????????????????? (@offeriko)

עוד לא עוקבים אחרי עופר? דחוף!

האם אתה חי אורח חיים בריא ואם כן כיצד?

"השנה, לראשונה בחיי, לקחתי מדריכת כושר אישית והתחלתי לעשות שני אימונים בשבוע. זה עוד לא שלם כי עוד לא השתפרתי בעולם התזונה, אבל להכיר בבעיה זה חצי מהדרך.

עכשיו המדריכה החליטה לטוס לחצי שנה לאמריקה אז היא הותירה אותי גלמוד. אני מקנא באנשים שחיים באורח חיים בריא ואני מפנטז ללמוד אקרו-יוגה".

מהי השריטה שלך?

"השריטה שלי היא פריים נקי. מה שלא חייב להיות – שלא יהיה. אני רואה צילומים של צלמים מוכשרים שיודעים את העובדה, אבל אני נטרף מפחי זבל, מבדל סיגריות או מאנשים שעוברים ברקע.

לכן אעשה כל מאמץ מלכתחילה כדי לא להסתבך עם זה בדיעבד. רוב הצילומים שלי בזריחה – זה האור שאני הכי אוהב, אבל גם ההזדמנות לצלם בכל מיני לוקיישנים כמו פארקים או בים, בלי הרבה אנשים".

מה הדבר הכי יקר בעינך?

"המשפחה שלי, אותה אני מצלם הרבה. אשתי העירה לי פעם שאני לא מצלם את המשפחה מספיק ומאז אני משתדל".