תיכף יגלו שאתם לא כאלה מוצלחים: מה זו "תסמונת המתחזה"?

האם אתה בלוף אחד גדול? | צילום: shutterstock

אם אתם נוטים להמעיט בערככם, תמיד מופתעים לקבל מחמאות או לא מרגישים שההישגים שלכם בעבודה באמת ראויים לתשבחות – בניגוד למה שרוב האנשים בסביבתכם חושבים – יכול מאוד להיות שאתם סובלים מ"תסמונת המתחזה".

"יש אנשים שמרגישים מאוימים בסיטואציות מסוימות, שמא תיחשף יכולתם האמיתית או יותר נכון 'חוסר היכולת' שלהם בתחומים שונים", אומר נדב הריס, פסיכולוג קליני.

"בד"כ מי שסובל מהמצב הזה מרגיש שהוא בעצם מרמה את הקולגות שלו לעבודה, וחי מתוך חשש שמא ה'בלוף' ייחשף לעיני כל, בכל רגע נתון, ואז למעשה תתגלה זהותו האמיתית והפחות מוצלחת, בראייתו הסובייקטיבית".

התופעה, שרבים וודאי מזדהים איתה, מיוחסת ליותר משני שליש מהאוכלוסייה, שיסבלו ממנה לפחות פעם אחת בחייהם.

אני חושב שבמקום לשאול מי סובל מהמצב הזה, יותר נכון לשאול – מי לא.

"אני מניח שכל אחד מאיתנו חווה חוסר הערכה עצמית בשלב כזה או אחר בחיי הקריירה שלו, ובכלל", אומר הריס.

תסמונת המתחזה: עובדים על כולם

המונח "תסמונת המתחזה" נטבע בשנות ה-70 ע"י הפסיכולוגיות פולין רוז קלנס וסוזאן אימס. הסינדרום מאופיין אצל הסובלים ממנו בתחושה שהם "זיוף", לא שייכים לסביבתם, ושהצלחתם מיוחסת ליכולותם "לעבוד" על אנשים ו/או לגורמים חיצוניים, ופחות לכישוריהם.

"מתחזים" אינם יכולים להפנים הישגים, ללא קשר למידת ההצלחה והאישורים שהם זוכים להם מהסביבה, וחוששים שלא לעמוד בציפיות (לעיתים אלו ציפיות לא ריאליות שהם הטילו על עצמם).

באופן אירוני, התסמונת משויכת דווקא לאנשים מצליחים במיוחד, כמו נשים בעמדות מפתח, אקדמאים, עובדים בעמדות בכירות, מחוננים ואנשים שפרצו תקרות זכוכית.

לדברי הריס גם מי שנמצא במשרות שאינן בכירות או מורכבות יותר יכול לסבול מהבעיה.

"במקרה כזה, תסמונת המתחזה עלולה להוות מכשול שיפריע לאדם להתקדם בקריירה או להעז לעשות דברים בעבודה שהיה יכול להצליח בהם לו רק היה מנסה", מציין הריס.

ישנם סוגים שונים של "מתחזים". חלקם מאופיינים בפרפקציוניזם, פחד לטעות, דחיינות, חוסר יכולת לשחרר שליטה ולבקש עזרה, קושי לספוג כל סוג של ביקורת, והימנעות מאתגרים מתוך הטלת ספק עצמי.

"מתחזים" עלולים להגיע למצבי הרס עצמי ולחיות תחת סטרס מתמיד וכזה שמוביל לחולי – כי מי יכול לחשוש כל הזמן ש"יעלו עליו"?!

הריס מסביר שמי שיכול לזהות את המצב הזה הוא בעיקר האדם שסובל ממנו. "מתחזה טוב" הרי דואג להקרין לסביבתו מצג שווא ולא מדבר בגלוי על תחושותיו המערערות.

בגלל המשפחה

קשה להצביע על סיבות מובהקות להתפתחות הסינדרום. בין היתר משערים כי אנשים שגדלו עם הערכה רבה ו"ריקה" מהוריהם (כלומר, לא על בסיס קיים), או חוו הורים שנעו בחדות בין שבח לביקורת, נוטים יותר לפתח את התסמונת.

עוד סיבה להופעת הסינדרום היא הפסיכולוגיה האנושית, הנוטה לאמץ משוב שלילי ולהפחית בערכן של הצלחות – שמוגדרות כמקריות או מזל.

תסמונת מתחזה? אולי זה "רק" ביטחון עצמי נמוך

אז מה ההבדל בין תסמונת המתחזה לבין חוסר ביטחון למשל? לדברי הריס – אין ממש שוני מהותי.

"חשוב לציין שאף שנהוג לכנות את התופעה 'תסמונת', למעשה מדובר בסוג של חוסר ביטחון, שעשוי להתבטא בתחומים שונים, ולא רק בתחום הקריירה.

גם כשמדברים על קשרים זוגיים – יש אנשים שלא חושבים שמישהו ירצה להיות איתם בקשר כזה, ויש אנשים שכבר נמצאים בקשר קיים, אך חשים שאינם מספיק מושכים – מבחינה פיזית או אישיותית.

מהן ההשלכות במצב כזה?

"מי שסובל מהבעיה, עשוי להבחין בכך שהתפקוד שלו נפגע. לעיתים זה יתבטא בכך שהוא לא יתקדם בעבודה, ולפעמים זה ישפיע על החוויה האישית שלו במהלך היום, מה שיגרום למצוקה רבה ובמקרים מסוימים גם לפגיעה באיזון שבין הבית לעבודה.

"זה עלול לקרות בעיקר כאשר אותו עובד או עובדת יעשו הכול כדי להיות טובים יותר בעיני עצמם, וישקיעו שעות רבות, לעיתים רבות מידי – על חשבון חייהם האישיים".

יוצאים לאור עם תסמונת המתחזה

חלק מההמלצות להתמודדות עם תסמונת המתחזה הן לדבר עליה בפתיחות – בידיעה שיש עוד רבים שחשים תחושות דומות.

במקרה של הטלת ספק בעצמכם, אם תתחילו לדוגמה משפט במילים: "ככל הנראה", כבר תרגישו נוח יותר עם כל הצהרה שתבוא אחריהן.

עוד טכניקה חשובה לאימוץ היא להבדיל בין רגשות לעובדות. גם אם אתם מרגישים כמו כישלון, זה לא אומר שזה מה שאתם.

"תמיד אפשר לנסות לתת מקום גם לפידבקים חיוביים כלפי עצמנו", אומר הריס. "כך למשל, אפשר להיזכר באירועים שבהם קיבלנו משובים כאלה מהסביבה ולציין בפני עצמנו משפטים שמעידים על הצלחות ועל מסוגלות.

"אופציה נוספת היא לשקול לגשת לטיפול קוגניטיבי–התנהגותי. הטיפול למעשה מאפשר להבין מהם דפוסי ההתנהגות והחשיבה שמובילים את המטופל לגישה הבעייתית, ובמקביל – לפתח דפוסים אחרים.

"לדוגמה, למי שחושש להציג פרזנטציה בפני קהל גדול, יומלץ לבחון מהן המחשבות שמעוררות בו לחץ ורתיעה, ובהמשך לכך – לבדוק את מידת האמת בבסיסן.

"כמו כן, המטפל יציע בתחילה להציג את הפרזנטציה בפני קהל מצומצם יותר, ובכך 'לאמן' את שריר המסוגלות בתחום זה".

טכניקות נוספות, שכוללות הרפיה ורגיעה, עשויות לסייע אף הן להפחתת תחושות החרדה. "באמצעות תהליך הדרגתי שבו מתמודדים עם אתגרים שונים, ניתן להטמיע שינוי בגורמים שמשמרים את חוסר הביטחון ואת הצורך לחפות על חוסר היכולת", אומר הריס.

עוד דרכים יעילות שיכולות לסייע כנגד חוויית "ההתחזות" הן להיות יותר סלחניים כלפי עצמנו, לראות בהיסוס סימן ללמידה וצמיחה, לבקש עזרה כשצריך, לתת משקל להצלחות (לפחות כמו זה שאנו מעניקים לכישלונות), ולהפסיק להשוות את עצמנו לאחרים – במיוחד בעידן התחרותי של רשתות חברתיות.