עו"ד עמית ברכה: חוק האקלים כמאבק על החיים עצמם

עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל עמותת אדם, טבע ודין | צילום: עומר פרידמן

"לא מדובר כאן רק על מאבק אקלים, אלא מאבק על החיים עצמם", מסביר עורך הדין עמית ברכה, מנכ"ל עמותת "אדם, טבע ודין" ומי שהיה שותף פעיל לניסוח חוק האקלים.

בראיון מיוחד איתו ננסה להבין מהו חוק האקלים, מה משמעותו הלכה למעשה על חיינו, ואיזה אסון בריאותי עלול להתרחש אם לא נמהר לפעול לקידומו של החוק.

משבר האקלים בריאות ומה שביניהם

האם תוכל לספר לנו מהו חוק האקלים וכיצד הוא בא לשמור על בריאותנו?

"חוק האקלים בראש ובראשונה בא להעניק לנו שיפור באיכות החיים. כיצד הוא עושה זאת? בואו ננסה לפרוט את המושג הגדול הזה 'משבר האקלים' לחיי היום-יום שלנו: כאשר אנו כחברה פולטים גזי חממה בין אם ממפעלים ובין אם מכלי הרכב שלנו, אנו מייצרים זיהום אוויר.

אותם גזים רעילים שנפלטים אל האוויר, טרם הגעתם אל האטמוספירה – פוגעים בבריאותנו ו'מעניקים' לנו שלל מחלות נשימתיות, מחלות לב, סרטן ועוד.

חוק האקלים מטרתו לשפר את איכות החיים שלנו בעזרת הפחתת פליטת גזי החממה. חיים בסביבה שהיא פחות מזוהמת – משמעותם בריאות פיסית ונפשית לכולנו.

מלבד זאת, ישנן סיבות נוספות לכך שחוק האקלים חיוני עבורנו: "כשמדברים על חוק האקלים, מדברים על הסכנה שהחומרים שמזינים אותנו ייפגעו.

אם לא נגביל את פליטת גזי החממה – תחול עלייה בטמפרטורה, שתפגע קשה במקורות המים שלנו ובגידולים החקלאיים. כדי שנצליח לשמור על "חיי המדף" של הגידולים, נהיה חייבים לרסס יותר חומרי הדברה ממה שאנו מרססים כבר היום", מסביר ברכה.

אפקט הפרפר עליו מדבר ברכה, טמון בכל אספקט שמונה בפנינו: הנזקים הסביבתיים שאנו מייצרים, הם אלה שעלולים להביא לקטסטרופה אקולוגית – שתביא לנזק חמור יותר לסביבתנו.

אך ניתן להסתכל על חוק זה גם כשוטר, שיש בידו לדאוג לכך שהמדינה תנהג באחריות כלפי אזרחיה. כך למשל בעזרת גינון ופיתוח חקלאות בת-קיימא.

כל עץ סופח במהלך חייו בממוצע כמיליון טון גזי חממה, ומצד שני הוא פולט חמצן – מקור החיים שלנו. במקום לדאוג לעצים ולסביבה הירוקה, אנו לא מפסיקים לכרות אותם בשנים האחרונות.

אומר בעצב. ניכר שהנושא של חקלאות בת-קיימא נוגע לליבו של ברכה, בעיקר במובן הבזבזני שלו: "פעם העץ היה משמש לנוי. היום אנחנו יודעים שהוא משמש כתרופה ויש ביכולתו לספוח מזהמים, לפלוט חמצן ולהוריד את הטמפרטורה.

סביבה ירוקה אינה מיועדת רק לנוי, אלא מגינה עלינו פיסית. עם זאת, אנשים רבים לא מודעים לכך שישנה סבירות גבוהה שאת הדשא שעליו זחל הילד שלהם לפני דקות אחדות – ריססו.

לא צריך לשתול דשא בכל מקום ואם מרססים, אפשר להשתמש בריסוס ביולוגי שהינו ידידותי לסביבה, למרות שעלותו גבוהה יותר".

לשתות כל שבוע 5 גרם פלסטיק

מלבד צמצום הנזק הסביבתי, חוק האקלים גם שם לו למטרה לעגן בחוק את זכותו של האזרח לשמור על בריאותו. "כל אדם שותה בממוצע כ- 5 גרם פלסטיק בשבוע" (כמות השווה לכף אחת של קורנפלור), מספר ברכה. "אולי זה לא הורג אותנו אחרי יום, אבל זה נזק שמצטבר.

אם היו שואלים אותנו, ודאי שהיינו אומרים שלא נרצה לשתות פלסטיק. אבל איש לא שואל אותנו וזאת הבעיה". אך ככל ששיחתנו מתארכת, נדמה שזאת רק חלק מהבעיה.

אותן תשתיות שמספקת לנו המדינה, או במקרה שלנו – שאינה מספקת לנו המדינה, מקשה עלינו כאזרחים לממש אחר זכויותינו הבסיסיות לבריאות.

ואם עדיין לא הצלחנו לשכנע אתכם כמה חוק האקלים הכרחי עבורנו, אז רק דמיינו כיצד יוכל לעזור לנו להתמודד עם מגפות עתידיות שעלולות להגיע אלינו.

ברכה טוען שההתחממות הגלובאלית עלולה להביא לפלישת מינים וחיות שיחדרו אל המדינה שלנו, יתרבו ויביאו איתם נגיפים העלולים לגרום לפרץ מחלות או לפגיעה בגידולים חקלאיים.

משבר האקלים: הבעיה היא שלנו

עמותת "אדם, טבע ודין" הוקמה בשנת 1990 על ידי פרופסור אלון טל. כבר שנים רבות שהיא שמה לה למטרה להתמודד עם משבר האקלים והנזק הסביבתי על-ידי תביעות ונקיטת הליכים משפטיים שמטרתם להגן על בריאות הציבור.

עם זאת, ניכר שבשנים האחרונות חלה התעוררות בנושא האקלים ויש הטוענים כי יש לזקוף זאת גם לזכות הקורונה. על כך ברכה אומר: "כל הזמן היינו אומרים – 'משבר האקלים יהיה הבעיה של הילדים שלנו'.

אבל עוד לפני תקופת 'הקורונה', הגענו לשלב שאי אפשר להדחיק יותר. תושבי קליפורניה וכמוהם גם תושבי עמק האלה והאזורים שליד ירושלים, סובלים משריפות והבעיה הפכה למוחשית.

ברגע שיש נזקים, זה כבר לא 'מחבקי העצים ההזויים האלה', זה הקיום היום-יומי שלנו.

עם זאת, אי אפשר שלא להודות שהקורונה עשתה לכולנו קריאת השכמה. היא גרמה לנו להבין שאיום יכול ללכד אותנו לפעול יחד למען שינויי. וגם להכיר בעובדה שבניגוד אליה, את משבר האקלים – אנו יכולים לחזות".

משבר האקלים וביטחון

"סיפור האקלים הפך להיות סיפור של ביטחון לאומי – לא פחות מאיראן, לא פחות ממתקפות סייבר, ואת זה לא רק אני אומר, מבקר המדינה בדוח האחרון שלו שאל זאת – איך יכול להיות שהתחזית לאסון אקלימי לא נמצאת על מפת האיומים של מדינת ישראל יחד עם איראן והסייבר?"

אם לא נפחית את פליטות גזי החממה, כיצד זה ישפיע על בריאותנו?

"אם לא נפחית את פליטות גזי החממה – תהיה כאן קטסטרופה. אנו נחווה יותר ויותר מצבי קיצון כמו ימי שרב ושריפות, ומאידך שיטפונות והצפות.

רק לפני שנה נגבו חייהם של בני אדם בנהריה ובתל אביב בעקבות שיטפונות. מלבד זאת, נאבד את קו החוף שלנו. ישנו חשש אמיתי שרחובות שלמים, כמו אבן גבירול בתל אביב למשל, עד סוף המאה הנוכחית יוצפו לגמרי".

באשר לחקלאות הוא אומר: "25% מהגידולים החקלאיים, ביניהם המזון שלנו, עד סוף המאה הנוכחית – ייעלמו".

מלבד היעלמותם, טוען ברכה כי מדובר גם בסכנה גאופוליטית על צורכי הביטחון התזונתי שלנו כאזרחים:

ייתכן שנמצא 'פתרונות קסם' לתופעות האלו, כפי שמצאנו את התפלת המים. אך מה נעשה כאשר שכנינו בירדן, בלבנון או ברשות יצטרכו מזון ומים? האם מהגרי-אקלים יהפכו להיות עניין שבשגרה? לא מדובר כאן רק על מאבק אקלים, אלא מאבק על החיים עצמם.

חוק האקלים וסדר: גרסת המציאות

"אם בעולם מדברים על עלייה של 2 מעלות עד סוף המאה, אז בישראל ההתחממות היא כפולה" מסביר ברכה, "אנחנו מדינת חוף מדברית ויש לכך השפעה.

כל אזרח במדינה צריך להבין שלא נוכל לשבת בחיבוק ידיים ולהמשיך להגביר את המזגן, משום שישנן השלכות אדירות, מרחיקות לכת, על כל עלייה של מעלה כזאת על חיינו.

אך יחד עם זאת, חשוב שנשמור על אופטימיות", הוא אומר, "לא נוכל לבטל כנראה את קצב ההתחממות, אבל נוכל להפחית ולצמצם באופן משמעותי את הנזק, על ידי מעבר לאנרגיות מתחדשות שיש בכוחן להפחית את פליטת גזי החממה, ולשם כך אנחנו חייבים חוק".

בלי חוק, טוען ברכה, כל אותן הצהרות יפות שזכינו לשמוע מהממשלה שלנו, ייתכן ולא יקוימו לעולם. מבחינה משפטית – החוק הוא הדבר היחידי שיחייב את הממשלה שלנו לעשות שינוי.

הוא יבטיח לנו שקט יחסי עשרות שנים קדימה. "אחרי שחוק האקלים יחוקק, אף ממשלה לא תשנה אותו" הוא אומר בחיוך ומוסיף: "אין ולא צריך להיות מאבק פוליטי. כשמדובר על החיים שלנו – אין ימין ואין שמאל".

אבן דרך או אבן בדרך?

לפני זמן קצר התקיימה ועידת גלזגו (COP26) כדי לדון במשבר האקלים. אומנם ועידה זו מעלה סוגיות בוערות על סדר היום, אך הביקורת העיקרית שהופנתה כלפיה היא שאינה מביאה לשינויי אמיתי.

עם זאת, טוען ברכה, כי בועידה נאמרו אמירות חשובות, בין היתר על ידי ראש הממשלה, כאשר הציג את יעדיו (להפחית את פליטות גזי החממה ב-85% עד שנת 2050), והבטיח שרוב הפחמן ייקלט בחזרה על ידי עצים וטכנולוגיות שונות לקבירת פחמן.

"את האמירות החשובות נצטרך להבין איך לתרגם למעשים בעתיד. הצד הכלכלי במאבק הוא צד מרכזי. חשוב שיחייבו את המזהמים הגדולים לשלם מס פחמן, ומצד שני ייתנו להם תמריצים ויעודדו תקציבים לטובת התעשייה שתעבור לאנרגיה ירוקה.

אני מאמין שנתקדם כאשר השיח יעבור לשיח כלכלי. מעבר לשמירה על הבריאות שלנו, הסביבה שלנו יכולה להכניס כסף. יש בידינו לייצר סטרטאפים, למשל בנושא של טיפול בפסולת, שנוכל ליישם בעצמנו ואף למכור אותם לעולם".

 

View this post on Instagram

 

A post shared by נפתלי בנט Naftali Bennett (@naftalibennett)

לנוער של היום יש כוח

איך 'האדם הפשוט' יכול לסייע במאבק החשוב הזה?

"אני מאמין שיש ביכולתו של האזרח להשפיע על החוק ועל חייו. אותם מאבקים שמובילים נערים ונערות גם בגלזגו וגם כאן בישראל – יש ביכולתם לשנות את העתיד שלנו.

הדור הצעיר רואה ומבין את חומרת המצב. הוא לא מסתפק בכותרות, אלא קורא מחקרים מדעיים ומעמיק בנושא, חותם על עצומות, צועק על מנהיגים.

מחאת האקלים של הנוער הישראלי הצליחה להביך את שרת האנרגיה קארין אלהרר כאשר הם הפנו אליה את השאלה מדוע אין היא תומכת במעבר לאנרגיה סולארית".

ברמה הפרקטית יותר, מציע ברכה, לכל אדם לנהוג בביתו בצורה המיטבית ביותר לעצמו ולסביבה: למחזר, להפחית שימוש מיותר באנרגיה, לנסוע בתחבורה הציבורית, להפסיק להשתמש במוצרים חד פעמיים.

"אם לא מהסיבות האקלימיות, אז שיעשו כך מהסיבות הכלכליות" הוא אומר.

עם זאת, הוא מוסיף שאין סימטריה בין הנזקים הסביבתיים שאנו עושים כציבור, לבין הנזקים שהממשלות יוצרות: "כ-70 אחוזים מכלל פליטת גזי החממה, מגיעים מהמפעלים התאגידים הגדולים, ורק כ-30 אחוזים מושפעים מההחלטות היומיומיות שלנו.

אם הממשלה לא תספק לאזרחים את התשתיות המתאימות לצרכיהן" מסביר, "לא יהיה אפשר לבוא בטענות לציבור".