חלוקת מטלות הבית: עכשיו הבנו למה זה לא עובד

"אני שקופה בעינייך?" | צילום: shutterstock

עד המחצית הראשונה של המאה ה-20, שזה לא כ"כ הרבה זמן בעבר, הייתה בעולם המערבי המודרני חלוקה מגדרית ברורה; נשים היו אחראיות על המרחב הביתי, ואילו עולמם של הגברים התרכז בספרה הציבורית.

המצב, כידוע, השתנה מאוד מאז הימים ההם, ונשים שאינן חלק משמעותי מכוח העבודה הפכו להיות המצב "החריג". יחד עם זאת, במציאות בה גברים ונשים נושאים יחדיו בנטל הפרנסה, קשה שלא לתהות מדוע מטלות משק הבית אינן מתחלקות באופן שווה בשווה בין המינים.

יותר שכר – פחות כביסות

על פי הסקירה המקיפה שערכה החוקרת רונית הריס-אולשק, עבור משרד הכלכלה בשנת 2015, נראה כי גם בימינו נשים עדיין אחראיות לביצוע עיקר המטלות בבית. עם זאת – וזה אולי הנתון המעניין ביותר בניתוח של הריס-אולשק – ככל שהאישה מרוויחה יותר ומשכילה יותר, כך חלוקת המטלות בבית הינה שוויונית יותר.

הריס-אולשק הציגה בסקירתה "שילוב עבודה משפחה – חלוקת התפקידים במשק הבית", מחקרים שונים התומכים בעמדה זו ומצביעים על מגמה דומה גם במדינות אחרות בעולם המערבי.

סוגיה זו של חלוקת מטלות הבית ממשיכה להעסיק חוקרים רבים, בין השאר משום שהיא משפיעה באופן משמעותי על הקשר הזוגי.

הרמוניה זוגית ואומנות חלוקת המטלות

על פי רוב, כאשר זוג עובר להתגורר יחד, מתחילים להתבסס הרגלי החיים המשותפים שלו. לעיתים, הרגלים אלו נבנים בהדרגה. כלומר, כל בן זוג לוקח על עצמו באופן טבעי את המטלות הנוחות לו (קניות, שטיפת כלים, ניקיון, כביסה וכיוצא בזה) וכך עשויה להשתרש מעין חלוקה שבמסגרתה לכל אחד יש את התפקידים הקבועים שלו.

לכאורה זהו המצב הרצוי; במאמר שכתבה שרי סטריטוף, סופרת העוסקת בתחום הזוגיות, עבור אתר Very Well Mind, היא טוענת כי זוגיות הרמונית תלויה בין השאר בחלוקה הוגנת של מטלות הבית.

סטריטוף מציעה לבני זוג לנהל שיחה פתוחה על המטלות השונות ולחלק אותן ביניהם על פי העדפות אישיות. לדבריה, הפתרון הרצוי הוא שכל אדם ייקח על עצמו את המטלה שהוא "הכי פחות שונא".

אם, לדוגמה, קיפול כביסה הוא מטלה משעממת שאתם לא יכולים לשאת, אך לבן או לבת הזוג שלכם לא אכפת לקפל כביסה תוך כדי צפייה מול הטלוויזיה – זו תהיה המטלה הקבועה שלו. כנ"ל לגבי הכנת אוכל, וכל מטלה ביתית אחרת.

כאשר מדובר במטלות ששני בני הזוג סולדים מהן, ניתן לבצע אותן ביחד, לסירוגין, או להיעזר בפתרון יצירתי אחר כגון עזרה בתשלום.

סטריטוף מדגישה כי חלוקת המטלות בין בני הזוג אינה חייבת להיות קבועה, וממליצה לשמור על גמישות מחשבתית ולדון באופן פתוח בחלוקת המטלות וביכולת של כל בן זוג לעמוד בסידור שנקבע.

בנוסף, היא מציינת כי חלוקה זו אינה קדושה, וצריכה לקחת בחשבון את האופי של בן הזוג ואת המטלות האחרות שעליו להתמודד עימן במהלך השבוע. סטריטוף אף מציעה כי מדי שבוע ינהלו בני הזוג מעין "ישיבת צוות" שבה יסקרו את סדר היום של כל אחד מבני הזוג, ואת האתגרים והיעדים של אותו השבוע ויחלקו ביניהם את המטלות בהתאם.

כמה זה חצי?

הצעותיה של סטריטוף נשמעות מתבקשות וכמעט מובנות מאליהן. לכאורה נראה כי אם רק נאמץ את דרכי הפעולה שהיא מציעה, נקיים פגישות שבועיות ונחלק בינינו את המטלות, הזוגיות תוכל להפוך למעין אוטופיה נעימה ושוויונית.

מתברר שלא בהכרח; מחקר חדש של פרופ' דן קרלסון, חוקר ומרצה באוניברסיטת "אוטווה" שבקנדה, מגלה כי גם כיום, במאה ה-21, אנחנו רחוקים מתמונה אידאלית זו.

על פי מחקרו של קרלסון שהתפרסם בשנת 2020, נראה כי התמונה מעט מורכבת יותר וממצאיו מראים שחלוקת המטלות אינה מובילה בהכרח לנשיאה שווה בנטל, ובהחלט אינה מבטיחה אושר בחיי הנישואין.

פרופ' קרלסון ראיין 1,000 זוגות עם ילדים המנהלים משק בית משותף והגיע למסקנה כי רק חצי מהזוגות שחילקו ביניהם את המטלות אכן היו מרוצים מהסידור.

כדי להבין מדוע חלוקת המטלות לא הובילה לאושר המיוחל מחיי הנישואין, קרלסון החליט להתעמק בפרטים ולבחון את אופי המטלות שבני הזוג חלקו.

גם קרלסון, כמו סטריטוף, הבין כי ישנן מטלות "מבוקשות" יותר וישנן מטלות פחות אהודות, אך לא רק כהעדפה אינדיבידואלית. קניות לדוגמה, נחשבו למטלה טובה יותר – הן אפשרו לבן הזוג לצאת מהבית, להיות באינטראקציה עם אנשים אחרים, והיה בהן יותר עניין.

לעומת זאת, מטלות אחרות, כגון ניקיון התנור או השירותים היו מטלות מונוטוניות, משעממות, שבדרך כלל עושים אותן לבד.

מלבד חלוקה זו ל"מעניין" ו"לא מעניין" ישנה גם החלוקה למטלות שגרתיות ומטלות לא שגרתיות. קרלסון מצא כי מטלות שגרתיות (ניקיון וכביסה למשל) שאותן מבצעים לכל אורך השבוע, הן מטלות שוחקות ומעט "שקופות" שבן הזוג לא תמיד שם לב שהן מבוצעות ע"י הצד שמנגד.

לעומת זאת, מטלות לא שגרתיות (למשל טיפול ברכב) הן מטלות הזוכות להכרה מצד בן הזוג השני.

הנקודה המעניינת ביותר במחקר של קרלסון היה הגילוי כי גם כאשר בני הזוג חולקים את המטלות, החצאים אינם בהכרח שווים, וזו לא טעות.

אופן חלוקת מטלות הבית מושפעת משיקולים מגדריים, כאשר פעמים רבות בנות הזוג נוטות לאפשר לבני הזוג שלהן לבחור במטלות "המבוקשות" יותר, וכך הן עצמן אינן מרוצות מהסידור.

כלומר, החצי שהנשים לוקחות על עצמן הוא החצי הפחות מבוקש – אותן מטלות "שקופות" ושוחקות שאין בהן עניין.

חלוקה מחדש

המחקר, שסייע להאיר נקודות הדורשות את תשומת ליבנו בכל מה שקשור לשיוויון בין המינים, הביא אף את החוקר להציע פתרון.

לדברי קרלסון, מטלות קשות הופכות להיות נעימות הרבה יותר כאשר נושאים בנטל ביחד. במקום שאחד מבני הזוג ינקה את הבית למשל, אפשר להשלים את המטלה ביחד וגם מהר יותר.

לביצוע משותף של המטלות יש יתרון נוסף, על פי קרלסון, הוא מאפשר לבני הזוג לתקשר זה עם זה, לחזק את הקשר הזוגי ולמנוע הצטברות של תחושת תסכול. ובמילים אחרות, שוויונית גם בכמות וגם באיכות הנטל.