הלגליזציה הבאה? סמי הזיה נגד פוסט טראומה, דיכאון ואוטיזם

האם הפסיכיאטר יציע לכם בקרוב פטרייה? | צילום: shutterstock

סמי הזיה משני תודעה מתחברים לנו אסוציאטיבית למסיבות טבע או מועדוני טראנסים, ובמקרה הגרוע יותר, לדיווחים חדשותיים על אנשים שנפגעו או נפטרו כתוצאה מנטילת החומר הפסיכדלי.

עבור מי שלא התנסה באותם כימיקלים, ומדובר כנראה ברוב האוכלוסייה, אין ספק שמדובר בחומרים בעלי דימוי שלילי ומפחיד.

אותם סמים, כמו LSD (אסיד, טריפים), אקסטזי (MDMA) ופסילוציבין (החומר הפעיל בפטריות הזיה), פועלים על קולטנים של המוליך העצבי סרוטונין. ואם זה נשמע לכם מוכר, אתם לא טועים.

תרופות נוגדות דיכאון, שנחשבות ללגיטימיות ושכיחות בשימוש, פועלות גם הן על הקולטנים לסרוטונין, ומשפיעות, בין היתר, על מצב הרוח שלנו, החרדות והפרעות האכילה.

אם מחברים את הנתונים יחד, ניתן להכריז שלאחר עשרות שנים של דמוניזציה ודה־לגיטימציה, נראה שתרופות פסיכדליות עומדות על סף הכניסה לפסיכיאטריה המרכזית, תחום שהראה מעט מאוד התקדמות בטיפול תרופתי בהפרעות נפשיות והתמכרויות.

ממצא מבטיח להלומי קרב

פריצת דרך משמעותית בקבלה של סמים פסיכדליים כגורם ריפוי, נרשמה בשבוע האחרון כאשר כתב העת Nature Medicine פרסם את תוצאות המחקר העוסק ב-MDMA, סם המועדונים הידוע בכינוי אקסטזי, אקסטות ומולי.

המחקר, אשר הגיע לשלב 3 בניסוי הקליני, כפי שדווח בניו יורק טיימס, מצא כי MDMA, בשילוב טיפול פסיכותרפי, הביא להקלה ניכרת במצבם של חולים עם הפרעת דחק פוסט־טראומטית קשה (PTSD), המוכרים לנו, בין היתר, כהלומי קרב.

התוצאות המעודדות, הגיעו שבועות ספורים בלבד לאחר שמחקר שהתפרסם ב-New England Journal of Medicine, הדגיש את היתרונות של טיפול בדיכאון בפסילוציבין, המרכיב הפסיכואקטיבי בפטריות הזייה – "פטריות קסם".

הקשר בין יום כיפור לאקסטזי

הנתונים היו עוד כיבוש וסימון "וי" עבור ד"ר ריק דובלין, חוקר יהודי-אמריקני שהוא אחד מהתומכים הנלהבים של הרפואה הפסיכדלית, מחבר רב־המכר בנושא סמים פסיכדליים, "איך לשנות את דעתך". וכן, גם האיש שהעיד שלחוות את יום כיפור בהשפעת אקסטזי זה דבר "מדהים ומרחיב לב".

דובלין מפקח על האגודה הרב תחומית ללימודי פסיכדליה (MAPS), אימפריית מחקר והסברה המשקיעה מיליוני דולרים ומעסיקה מעל ל-100 מדעני מוח, פרמקולוגים ומומחי רגולציה הפועלים להנחת הבסיס "למהפכה הפסיכדלית", אם תרצו.

על הקווים, ניצבו יחד עם דובלין, מדענים, פסיכותרפיסטים ויזמים נוספים בתחום המתפתח של הרפואה הפסיכדלית. מסכימים ביניהם כי מדובר רק בעניין של זמן עד שמנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) יעניק אישור לשימוש בתרכובות פסיכואקטיביות לטיפול – עבור MDMA, כבר בשנת 2023, ועל פי הצפי, גם לפסילוציבין, כשנה-שנתיים אחרי.

אין ספק שמדובר בשינוי מהותי מההחלטה על איסור מחקר על כימיקלים אלו בארצות הברית, שנקבעה מאז שנות השישים. אז, גורמים ממשלתיים טענו שלסמים אלו אין ערך רפואי מוכר, ומנגד, שיש להם פוטנציאל גבוה לשימוש לרעה.

אבל, הגורמים האקטיביסטיים והאידיאולוגיים לא הרפו במשך שנים. אלו הציגו עוד ועוד מחקרים שהראו את יעילותם של סמי הזיה למגוון מחלות נפש, גם כאלו שלעיתים מפגינות עמידות בפני טיפולים אחרים, כולל הפרעת דחק פוסט־טראומטית, התמכרויות, דיכאון וחרדה.

זה לא נגמר שם; מחקרים עדכניים בוחנים כיום גם את השפעתם של סמי הזיה על אוטיזם, התמכרות לאופיואידים, הפסקת עישון, אנורקסיה וחרדות של חולים סופניים.

איך הם עובדים?

למרות שחוקרים עדיין מנסים להבין את המכניקה הקוגניטיבית והטיפולית של סמים פסיכדליים, הם הגיעו למסקנה שחלק מהכימיקלים הפסיכואקטיביים יכולים לעזור לאנשים להרגיש יותר סובלנות, הבנה ואמפתיה.

הם גם גורמים לנוירופלסטיות, כלומר, ליכולתו של המוח לשנות ולארגן מחדש דפוסי חשיבה. מה שעשוי לאפשר לאנשים עם הפרעות פסיכולוגיות למצוא דרכים חדשות לעבד חרדה, דיכאון או טראומה קשה.

לגליציה, ולא של עלים ירוקים

השינוי המדעי של השנים האחרונות יצר אפקט מתגלגל: האוניברסיטאות המובילות בארה"ב, כמו ייל, קליפורניה וברקלי, כמו גם בית החולים "מאונט סיני", הביעו עניין בהקמת מרכזי מחקר פסיכדליים או שכבר הקימו אותם. המשקיעים, במקביל, מזרימים מיליוני דולרים לחברות סטארט־אפ, עד לרמה שרבים מהם נדחים בשל עודף ביקוש.

שינוי חוקתי ורגולטורי ליווה גם הוא את הממצאים. ויותר מדינות וערים בארה"ב התחילו לשחרר את ההגבלות על החומרים, למרות שהסמים נותרו בלתי חוקיים על פי החוק הפדרלי.

בשנה שעברה, אורגון הפכה למדינה הראשונה שהחליטה על שימוש טיפולי בפסילוציבין. דנבר, אוקלנד, קליפורניה, וושינגטון הבירה נקטו באי־הפללה של הסם, וכמה מדינות, כולל קליפורניה, עושות את צעדיהן לאותו כיוון.

כל אלו מהווים עוד התקדמות לעבר שימוש בחומרים פסיכדליים לצרכים רפואיים, וכן, גם ללגליזציה עתידית ומסחור שלהם לשימוש פנאי.

חשוב לציין כי דעת המתנגדים לרעיון היא ששימוש בסמי הזיה עלול להיות מסוכן ולהוביל לפסיכוזה, במיוחד עבור אלו עם הפרעות פסיכיאטריות קשות כמו סכיזופרניה, והם נלחמים כדי להרחיקם מחיבוק המיינסטרים שהם מקבלים.

הארגון של דובלין, אומנם מתמקד בעיקר באישור לטיפולים בסיוע חומרים פסיכדליים (ממנו ירוויח הון), אך הוא גם דוחף ללגליזציה של סמים אלו תחת דרישות רישוי קפדניות לשימוש פנאי למבוגרים.

להשאיר "חורים" במוח

התומכים מתעקשים כי מחקרים רבים הראו שחומרים פסיכדליים קלאסיים כמו LSD ופסילוציבין אינם ממכרים ואינם גורמים לנזק לאיברים, גם במינונים גבוהים.

לטענת חלק מהחוקרים, אקסטזי לא משאיר "חורים" במוח המשתמשים, ו"טריפ רע" של אסיד, אשר נחשב לתופעה נדירה, לא מוביל לפגיעה בכרומוזום.

באשר לקטמין, יש לציין, כי הוא אינו סם פסיכדלי קלאסי; מדובר בחומר הרדמה סינתטי המוכר מהשימוש בו בחיי הלילה, וכן להרגעת סוסים. (MDMA הוא סינתטי, LSD חצי מלאכותי, ופטריות הזיה הן טבעיות).

במינונים גבוהים, קטמין יכול לייצר הזיות, ולטענת חוקרים מסוימים הוא הוכיח את עצמו בטיפול בדיכאון חמור וב-PTSD חמור, אם כי ההשפעות נוטות להיות פחות מתמשכות מטיפולים עם פסילוציבין או MDMA.

לקטמין יש יתרון מובהק על פני הסמים האחרים היות והוא היחיד בארצות הברית הזמין באופן חוקי כעת לחולים מחוץ למחקר קליני. באמסטרדם אגב, שימוש ב"פטריות קסם" (טראפלס) הוא חוקי.

כך או כך, רוב המדענים מסכימים כי יש צורך במחקר נוסף על תופעות לוואי אפשריות של החומרים, כמו השפעתם על סובלים מבעיות לב.

כמו כן, כדאי לזכור שקשה לדעת מה יהיו התגובות השליליות האפשריות לחומרים אם הם יילקחו על ידי מיליוני אנשים ללא כל הדרכה או פיקוח, ובוודאי שהשימוש בהם לא מומלץ בשום צורה לילדים ומתבגרים.