לקרוא ולהיבהל: זה מה שהמסכים עושים לילדים שלנו

האם זהו הבייביסיטר שהכי מזיק לילדיכם? | צילום: shutterstock

אם גם אתם משתמשים לפעמים במסך בתור בייביסיטר, כדאי שתחשבו שוב; עיוות בתפיסת המציאות, השמנה, פגיעה בכישורים חברתיים, פגיעה ביצירתיות, הפרעות קשב ואפילו נזק מוחי בלתי הפיך – הם רק חלק מרשימת הנזקים המאוד חלקית של השהייה הממושכת של ילדינו מול מסכים.

ד״ר מוטי לוי, הרופא הראשי של רשת מרפאות כללית רפואה משלימה, ממליץ להוציא את הטלוויזיה מהבית ונותן טיפים שיכולים למזער את הנזק של שאר המסכים, קטנים וממכרים אף יותר.

רבע מהחיים שלנו

הנתונים מראים שעד גיל שבע, ילד אירופי ממוצע יבלה שנה שלמה של בהייה מצטברת במסכים, ועד גיל שמונים הוא יבלה 17.6 שנים – כמעט רבע מחייו – בצפייה במדיה.

סטטיסטיקות אמריקאיות מראות שילד בגיל בית ספר מבלה כשישים שעות בשבוע מול מסכים. כן, קראתם טוב. המצב בישראל לא שונה באופן מהותי ועל פי ד"ר לוי, כנראה שמדובר בתת־הערכה, ושהילדים נמצאים זמן רב יותר מול מסכים.

מבלי שהיה ספק, ההמלצות של איגוד הבריאות העולמי בנוגע לשעות הצפייה המומלצות לילדים, רחוקות מהמספרים האלה שנות אור.

לפי ההמלצות, ילדים עד גיל שנתיים לא צריכים לצפות כלל בטלוויזיה, ואילו ילדים בגילי שנתיים עד חמש, רצוי שלא יצפו במסכים יותר משעה ביום במצטבר (ועדיף פחות). עם העלייה בגיל אפשר לצפות יותר במסכים, אך בכל מקרה גם בגיל 18-16 לא מומלץ לצפות יותר משעתיים ביום.

לוי, אגב, חושב שגם זה יותר מדי. "אי אפשר להתווכח עם נתונים רפואיים חד־משמעיים, שמבוססים על מיליוני ילדים, שמצביעים על הנזקים של חשיפה למסכים בילדות", הוא מסביר.

נזקי המסך: מהשמנה ועד פגיעה במוח

בדרך כלל כשאנחנו חושבים על הנזקים שהמסך גורם לילדים, עולים בדעתנו פגיעה בראייה, חוסר פעילות גופנית וצפייה בתכנים לא הולמים.

הורים רבים מניחים שאם רק יתנו לילדים שלהם לצפות בתוכניות חינוכיות, ההרגל לא יסב להם נזק והם עשויים אפילו להרוויח מכך. המציאות, מאוד רחוקה מזה ככל הנראה.

על פי ד"ר לוי, רשימת ההשפעות השליליות של חשיפת ילדים למסכים היא כמעט אינסופית. כמובן שככל שהילדים צעירים יותר, כך ההשפעה השלילית גוברת. הנה כמה דוגמאות שהוא מעיד עליהן, חלקן קשורות זו לזו.

חוסר תנועה

"הבעיה הראשונה והכי בסיסית היא שכל זמן שהילד יושב מול מסך זה מונע ממנו תנועה", אומר לוי, ומרחיב: "התנועה אצל ילדים היא חשובה לא פחות ואולי אפילו יותר מהמזון שהם אוכלים. המוח מתפתח בהתאם לכמות התנועה של הילד ולגיוון שלה. ככל שהתנועה של הילד יותר מגוונת ונעשית יותר שעות ביום, כך ההתפתחות המוחית של הילד יותר טובה, ואיתה גם הקוגניציה, ה-IQ והיכולות הלימודיות".

לוי מסביר שכאשר ילד נולד, כל רשת הנוירונים שלו במוח לא מחוברת. לאט לאט היא מתחילה להתחבר בהתאם למה שהוא עושה. הפעלת הגפיים מחברת בין אונה ימין לאונה שמאל, מפתחת יכולות של שיווי משקל, תנועה וגמישות.

"ילדים הם יצורים תנועתיים מטבעם. בפארק תמיד רואים ילדים רצים. זה סוג של צורך בסיסי בקיום האנושי. המסך בא וגונב את כל אלה".

השמנה

ישיבה ממושכת מול המסך מלווה לא פעם בהשמנה, ולא רק כתוצאה מחוסר פעילות. "ילדים נוטים לאכול מול המסך בהיסח הדעת" אומר לוי. "לא במקרה יש פרסומות לאוכל לא בריא בשעות הצפייה של הילדים. כבר בשנות השבעים מחקרים הראו שמעבר לעניין של ההשמנה, יש נטייה לפתח לחץ דם וסוכרת בהתאם לשעות בהן הילד צופה ולא מתנועע".

עיוות תפיסת המציאות

לוי מסביר כאן רובד אחר שלא תמיד כולנו מודעים אליו. "כשמושיבים ילד בן שנתיים מול המסך, מבחינתו מה שהוא רואה זה מציאות שאפשר לחקות. יש סיפורים על ילדים שניסו לעוף מהמרפסת, יש ילדים קטנים שחובטים במקל בילדים אחרים כי ראו בטלוויזיה שכשחובטים במישהו אחר, לא קורה כלום. בטלוויזיה המציאות היא סטרילית, כי במסך לא רואים ולא חווים כאב".

אלימות

אחד הנושאים המדוברים בהקשר של ילדים ומדיה. "סטטיסטית, האלימות בעולם עולה משנה לשנה. לדעתי, חלק מהותי בזה הוא החינוך של הילד והמסכים. כשלוקחים ילדים צעירים ונותנים להם להיות חשופים לתכנים אלימים בכמויות לא הגיוניות, זה מחלחל. בלי לשים לב הילד הופך להיות יותר אלים".

לדעתו של ד"ר לוי, משחקי הווידאו גרועים במיוחד משום ש"רמת האלימות בהם הולכת וגוברת משנה לשנה. רואים בהם מראות מזוויעים כמו ראשים מתפוצצים, וזה ומעלה את האגרסיביות של הילד".

פגיעה בכישורים החברתיים ובדחיית סיפוקים

"כשילד יוצא החוצה, יש לו אינטראקציות חברתיות והוא לומד להתמודד עם תסכולים. כשהוא משחק, למשל, משחק תפקידים, הוא לא תמיד מקבל מה שהוא רוצה. כשילד מבלה שעות מול המסך, הוא לא חווה את החיים האמיתיים שנמצאים בעולם שבחוץ.

המסכים מביאים לפגיעה אנושה בכישורים חברתיים וביכולת של הילד לעמוד מול תסכול. במסך, הילדים מקבלים מה שהם רוצים – אם משהו לא מוצא חן, משנים או מכבים. את המציאות אי אפשר לכבות ולהדליק, היא שם כל הזמן.

פגיעה מוחית בלתי הפיכה

אחת הבעיות החמורות והמזעזעות שנגרמות כתוצאה מחשיפת־יתר למסכים היא פגיעה מוחית בלתי הפיכה שתלויה במשך החשיפה למסך.

לוי מסביר: "האונה הקדם־מצחית אחראית על כל הכישורים הגבוהים כמו חשיבה, שיפוט והפעלת משאבים פנימיים להשגת מטרות. האונה הזו נפגעת כתוצאה מכך שהמסך שהילד חשוף אליו מהבהב ומתרענן בקצב של שישים פעם בשנייה, פחות או יותר. ההבהוב הזה לא נקלט בתודעה, אבל המוח שלנו סופג אותו.

"זה מייצר סוג של סטרס שמשחרר הורמוני לחץ כמו קורטיזול, שבסופו של דבר פוגעים ברקמה של האונה הקדם־מצחית ומקטינים את כמות ההפרשה של הדופמין (הורמון ומוליך עצבי שממלא תפקידים חשובים בגוף ובמוח). זה מוביל לבעיות של קשב וריכוז, פגיעה ביכולת להפריד טפל מעיקר, פגיעה ביכולת להתמודד עם תסכולים ואימפולסיביות".

על פי לוי, על הנושא הלא מספיק מדובר הזה יש המון מחקרים, גם בארץ.

לקחו קבוצה של ילדים בסביבות גיל שמונה שלא היו חשופים למסכים. עשו להם בדיקה של מדדי הפרעת קשב וריכוז, כולם היו תקינים. ואז נתנו להם מסכים (טלפונים חכמים) למשך מספר שבועות. בפרק הזמן הקצר הזה כמעט שני שליש מהילדים כבר הציגו סימפטומים שהכניסו אותם לקטגוריה של הפרעת קשב וריכוז.

לוי טוען שחשיפה כזאת לפרק זמן קצר זה הפיך, אבל צפייה ממושכת מעלה את הסיכוי לפתח הפרעות קשב וריכוז.

פגיעה בשינה

חשיפה למסכים מייצרת פגיעה בשינה, הן בגלל אופי התכנים שנחשפים אליהם, הן בגלל הורמוני הסטרס שמשתחררים בגלל ההבהוב של המסך והן בגלל האור הכחול.

"כשאנחנו קמים בבוקר והשמש זורחת יש אור כחול, אשר מודיע למוח שהבוקר הגיע. המוח מפסיק להפריש את הורמון השינה מלטונין, ואנו מתכוננים ליום החדש. לקראת החשכה השמש שוקעת ויש אור אדמדם, ואז העין מודיעה למוח להתחיל להפריש מלטונין שעולה ככל שהחשכה מתגברת. כשיושבים הרבה מול המסך, אשר מאיר באור כחול, זה גורם להקטנת ההפרשה של המלטונין, מה שמביא לפגיעה בשינה", מסביר לוי.

הצפת החושים

כמות האינפורמציה שנכנסת היום ביחידת זמן לא ניתנת להשוואה עם שום תקופה אחרת בהיסטוריה, לדברי ד"ר לוי. "כמות המידע היא אינסופית. ככל שהילד יותר צעיר, יש לו קושי להתמודד עם כזו כמות של מידע. גם ההבהוב של המסך מייצר סוג של הצפה חושית, וגם קצב השינויים האדיר בסרטים ובקליפים. בסרטים מלפני שלושים שנה הכל היה הרבה יותר איטי".

ד"ר לוי מסביר שהמסך מייצר סוג של הצפה חושית, שמעבירה את המוח ממצב של גלי ביתא (מצב של ערנות) למצב של גלי אלפא, בו נמצאים בנים לא נים (שינה לא עמוקה ולא רציפה).

"המסך מכבה את המוח הרציונלי, שאחראי על החשיבה ההגיונית, וכך הפרסומות משפיעות עלינו בעוצמה יותר גדולה". התהליך הזה, שבו נכבה המוח הרציונלי, קורה אגב הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים – כ-60-30 שניות מהתחלת הצפייה ועד שהמוח הרציונלי כבה.

פגיעה בדמיון וביכולת היצירה

"כשילד שומע סיפור, למשל סינדרלה, הוא בונה תסריט פנימי ומשתמש בדמיון כדי לייצר את התסריט הכי יפה ומרתק שיכול להיות, במיליון ואחד צבעים וגוונים", אומר לוי.

"כשהוא רואה את סינדרלה במסך, הורגים לו את הדמיון. בשביל להיות אדם מצליח, כדי לפתח דברים פנימיים בתוכך וכדי להמציא דברים חדשים – חייבים דמיון". במילים אחרות: אם אתם חולמים על ילד סטארטאפיסט, אולי דווקא עדיף להרחיק אותו מהמסך.

אם לא די בזה, יש עוד שורה ארוכה של נזקים שהמסכים גורמים, כמו פגיעה בראייה, נזק למפרקי האצבעות ולצוואר – בשל השימוש בסמארטפונים, פיתוח התמכרות (מחקרים מראים שמסכים עובדים בדיוק על אותם מרכזי התמכרות במוח כמו סמים) ועוד.

הפתרון: כמה שפחות מסכים, כמה שיותר תנועה

השתכנעתם שמסכים זה לא טוב לילדים. מה עושים עכשיו? הרי אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, והמסכים הם חלק בלתי נפרד מהחיים של הילדים שלנו. איך בכל זאת אפשר להפחית את הנזק ואיך אפשר לצפות נכון יותר? ללוי יש כמה הצעות:

• כמה שפחות, יותר טוב – ככל הילד צעיר יותר, מוטב כאמור לא לחשוף אותו כלל למסכים. אם אפשר, הוציאו את הטלוויזיה מהבית והרחיקו מהילדים הקטנים את הניידים שלכם. כשזה לא בבית, זה לא נגיש לילדים. אם כן יש טלוויזיה בבית, הקפידו שהיא תהיה בחלל משותף ולא בחדר הילדים. "כשמכניסים טלוויזיה לחדר של הילדים, זה מעלה משמעותית את משך הצפייה".
• לא לצפות ברצף – לוי מציע לא לעשות סשנים ארוכים של מסכים, אלא לחלק את הצפייה לפרקי זמן קצרים. ולא פחות חשוב "אחרי הישיבה מול המסכים לעשות קצת פעילות גופנית כדי לשחרר את הורמוני הסטרס שהצטברו בדם".
• להימנע ממשחקי וידאו וקונסולות משחק – לדברי לוי, "בתשעים אחוז מהמקרים המשחקים האלה אלימים".
• להימנע מצפייה לפני השינה – על מנת שלא לפגוע בהפרשת הורמון השינה, מלטונין.
• לא לאכול מול המסך – זהו מתכון להשמנה ולבעיות בריאות עתידיות כמו סוכרת.
• לספק פעילות חלופית – "אי אפשר להגיד לילד: 'אל תצפה במסך' בלי לתת לו אלטרנטיבה. צריך למלא הזמן בעשייה אחרת, ורצוי בפעילות גופנית.

אני רואה המון ילדים בקליניקה שלי ומבקש מההורים שיוציאו אותם החוצה לשעה. שעה בחוץ מדי יום זה מעט מאוד, והרבה פעמים להורים אין זמן אפילו לזה. כמו שאנחנו דואגים לתת לילדים מספיק חלבון וברזל, חייבים לספק להם מספיק תנועה.

לוי אפילו מספק להורים דרך מקורית שתאפשר להם יותר זמן עם הילדים וגם תעסיק את הילדים – "הילד הוא חלק מבני הבית ולכן הוא צריך לקחת חלק בעבודות הבית. להכין יחד איתנו את האוכל, לעזור לקפל כביסה וכו'. חשוב למלא את הזמן בעשייה יומיומית שהיא חלק מהחיים".

בסופו של דבר, מזכיר לוי, התפקיד שלנו ההורים הוא לגייס כוחות ולא להתעצל. צמצום זמן המסך של הילדים זו השקעה לטווח ארוך. "תמיד הדרך הארוכה היא בסופו של דבר הקצרה", הוא מסביר.

"אם אתה מושיב את הילד מול המסך בצוהריים כי אין לך בייביסיטר, הבייביסיטר החינמי הזה מתגלה כמאוד יקר כשצריך לטפל בעתיד בחרדות והפרעות קשב. הנוחות של הצפייה במסכים פשוט לא שווה את הפגיעה בילדים".