כתבה זו מכילה מחקר/ים ממקורות מוסמכים ו/או כתבי עת מדעיים ו/או פקולטות אקדמיות מכובדות.
אנחנו עושים כל מאמץ כדי לבדוק את הנתונים המוצגים באתר ולהפנות אתכם למקור המאמרים והעובדות המובאים לכם, על מנת לאפשר לכם להעמיק את הידע ולבחון את מהימנות התכנים.
כידוע, עולם המחקר מתעדכן בכל רגע נתון ומציג לעיתים ממצאים הטרוגניים, בלתי מוחלטים ואף סותרים. אנו מאמינים בהצגת מגוון דעות, גישות ומסקנות, ודוגלים בקבלת החלטות על בסיס הרחבת הידע בעין ביקורתית.
אנו פועלים להביא לכם מידע אמין, עדכני ומקצועי אשר נתמך מדעית.
המגיפה השקטה: למה עמידות לאנטיביוטיקה היא פצצת זמן מתקתקת?
מאז המצאת האנטיביוטיקה הראשונה, לפני למעלה מ-90 שנה, התרופה הצילה מיליוני חיים ושינתה את פניי שירותי הבריאות. אבל, השימוש הנפוץ ב"תרופות הפלא", הפך לאיום גובר על חיינו ומתברר שהבעיה קשורה גם למוות מקורונה
אריאל רוז'יצקי | כתב LivA סטאז'ר לרפואה, בוגר האוניברסיטה העברית
אריאל רוז'יצקי
אריאל רוז'יצקי | כתב LivA סטאז'ר לרפואה, בוגר האוניברסיטה העברית
אריאל רוז'יצקי
שתף:
עמידות לאנטיביוטיקה: רישום יתר ושימוש באנטיביוטיקות חזקת מדי | צילום: shutterstock
שתף:
עמידות לאנטיביוטיקה: רישום יתר ושימוש באנטיביוטיקות חזקת מדי | צילום: shutterstock
הנתון הבא הוא לא פחות ממדהים: על פי הערכות, עמידות לאנטיביוטיקה גובה את חייהם של יותר מ-750 אלף נפשות בעולם מדי שנה. באופן פרדוקסלי, חלק מההשלכות הקשות ביותר של עמידות לאנטיביוטיקה יכולות להיווצר בקרב מדינות עניות וחלשות שלא הייתה להן גישה מספקת לאנטיביוטיקה מלכתחילה. איך הגענו לשם?
מהי עמידות לאנטיביוטיקה?
שנת 1928 הייתה השנה שבה השתנו פניה של האנושות; עד אותו הזמן, כל צינון היה יכול להרוג וכל דלקת ריאות הייתה גזר דין מוות למטופלים ולעיתים גם למשפחותיהם. תוחלת החיים הייתה קצרה (בקנדה גיל 58, בברזיל גיל 34) ונדמה היה שאין לדבר פתרון.
כל זה היה נכון עד לבוקר בו אלכסנדר פלמינג השאיר במעבדה שלו צלחת פטרי – צלחת ייעודית לגידול חיידקים, אך שכח לאטום אותה. על החיידקים גדלה פטריה בשם "פניציליום" (נשמע מוכר?) שחיסלה אותם ולא נתנה להם להתפתח.
התהליך הזה הסב את תשומת ליבו של ד"ר פלמינג לנושא, ועשר שנים לאחר מכן נולד הפניצילין – האנטיביוטיקה הראשונה ששינתה את פני הרפואה המודרנית.
התפתחות האנטיביוטיקה והעמידות לה
כידוע, עם השנים, התגלו עוד ועוד אנטיביוטיקות והיה נראה שבקרב של החיידקים מול האנושות, ידם של בני האדם על העליונה. אבל, עם כל הכבוד לידע הרפואי ולהתפתחות האקדמית – לטבע כידוע, יש חוקים משלו.
החיידקים שנתקלו בחומת האנטיביוטיקה מכל עבר, הבינו שהם חייבים להשיב מלחמה, ולכן פיתחו מנגנונים שונים שיוכלו לסייע להם לגבור על התרופה, ובמקרה האידיאלי מבחינתם – להיות עמידים אליה.
עכשיו דמיינו מדינות שאין להם סכומים כאלו להוציא על התופעה, ומספרי המתים עולים בהתאם. השאלה היא איך חיידקים מצליחים לפתח עמידות לאנטיביוטיקה, והאם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות בקשר לזה?
הגורם האנושי
החלק הראשון, ואולי המשמעותי ביותר עבורנו במנגנון התפתחות העמידות של חיידקים לאנטיביוטיקה הוא הגורם האנושי – זה שאחראי על רישום יתר של התרופה.
אם גם אתם מגיעים לרופא ודורשים ממנו אנטיביוטיקה על כל צינון, או שהרופא חושב שהזיהום ויראלי אבל נותן אנטיביוטיקה "רק ליתר ביטחון" – לשניכם יש חלק בפיתוח העמידות של החיידקים.
ככל שאלו פוגשים פעמים רבות יותר את האנטיביוטיקה, כך הם לומדים אותה ומצליחים להתמודד מולה ביעילות רבה יותר, וכך גם לקראת המפגש הבא ביניהם.
הגורם האנושי אחראי גם על רישום של אנטיביוטיקות חזקות מדי עבור מצבים שלא דורשים אותן. דמיינו מלחמה בה אתם משתמשים בפצצה אטומית אל מול גדוד של חיל רגלים. וודאי שהבסתם אותם בפעם הראשונה שעשיתם זאת, אך אם חלקם שרדו – הם יבינו שהם צריכים לבנות בונקרים ואמצעי מיגון ולוחמה נגד פצצות אטומיות, כך שבפעם השנייה שבה תטילו פצצה כזאת, היא כבר תהיה הרבה פחות אפקטיבית.
כך, בפעם הבאה שהגוף שלכם יתמודד עם חיידקים, תגלו שהשתמשתם בכלי הנשק החזק ביותר שלכם נגד חיידקים חלשים וארסנל הנשק שלכם הצטמצם כי החיידקים למדו כיצד להתמודד מולו.
בנוסף לאלו, יש לציין כי אין מספיק תמריצים לפיתוח אנטיביוטיקות חדשות כתוצאה מאתגרים מדעיים, עלויות פיתוח תרופות גבוהות ואורך חיים קצר של תרופות עקב התפתחות העמידות.
אחרי שהבנו שלבני האדם יש חלק בפיתוח העמידות לאנטיביוטיקה, כדאי להבין גם כיצד העמידות הזו מתפתחת אצל החיידקים עצמם. אם חיידק עובר את מנגנוני ההגנה הטבעיים של הגוף, הוא פורץ פנימה ומתחיל להתרבות בתנאים האופטימאליים מבחינתו.
אם האנטיביוטיקה מחסלת אותו, הוא אומנם נעלם, אך במידה ואפילו חיידק אחד מבין המיליונים שורד – הוא מתחיל להבין את האנטיביוטיקה ואז מתחילים מנגנוני ההגנה שלו להיערם.
חלק מהחיידקים מפתחים חלבונים מיוחדים שיכולים לפרק את האנטיביוטיקה שמתייצבת מולם וכך להפוך אותה ללא רלוונטית, והחיידק ממשיך להתרבות באין מפריע.
חיידקים אחרים מסוגלים לייצר משאבות מיוחדות היושבות על החלק החיצוני של התאים שלהם, וברגע שהאנטיביוטיקה חודרת פנימה הם פשוט שואבים אותה החוצה, כך שהיא לא מספיקה לבצע את הפעולה לשמה נכנסה.
מנגנון הגנה נוסף ומרתק של חיידקים הוא שינוי אתר הכניסה של האנטיביוטיקה; לכל אנטיביוטיקה ישנו אתר פעולה מיוחד עליו היא מיועדת לעבוד, ורק כך היא יודעת כיצד להתמודד מול החיידק. ברגע שאתר הפעולה שלה משתנה – לא משנה עד כמה היא חזקה – באותו רגע היא הופכת לחסרת ערך אל מול החיידק שממשיך להתפתח ולהשתנות.
עוד דבר מפתיע הוא שהחיידקים לא עובדים רק על עצמם, אלא יכולים לעשות זאת גם לאנטיביוטיקה. ישנו מנגנון בו החיידק תופס את האנטיביוטיקה ומשנה את המבנה הכימי שלה כך שהיא אינה יעילה יותר, לעיתים באמצעות שינוי מולקולה אחת בלבד.
חשוב להגיד שישנם חיידקים שמשלבים מספר מנגנוני הגנה – כך שהעמידות הופכת להיות קשה אף יותר.
בסופו של דבר, העמידות המתפתחת לאנטיביוטיקה תלויה בנו ובעולם שסביבנו. הדאגה הגוברת ממגפת הקורונה, שהגיעה בכלל מווירוס, השכיחה לרגעים את העובדה שאנשים שמתו מהנגיף, נפטרו לעיתים כתוצאה מזיהום חיידקי משני.
כלומר, ייתכן והעמידות לזיהום החיידקי הובילה למוות הזה. משהו לחשוב עליו לקראת המשך ההתמודדות שלנו עם המגפה השקטה והמסוכנת של עמידות גוברת של חיידקים לאנטיביוטיקה.