תני לנו להפיג את החששות | צילום: shutterstock
הרצון לקריירה, השאיפה לעצמאות וגם הקושי למצוא את הפרטנר המושלם: ישנן סיבות רבות שגורמות לנשים לחשוב על הורות בגיל מאוחר בימינו. אלא שלזמן כידוע – חוקים משלו, וזה לא סוד שיש קשר הדוק בין הגיל הביולוגי שלנו לבין הפריון.
ד"ר ירדנה משיח, מומחית לגינקולוגיה ב"כללית", מחוז שרון שומרון, מסבירה שעם הגיל חלה ירידה הן בכמות והן באיכות הביציות.
"ככל שהגיל עולה, כך גדל מספר הביציות הלא תקינות. ביצית לא תקינה משמעותה, שלרוב היא לא מאפשרת היריון או לחלופין שהיא גורמת להפלה מוקדמת. משמעות נוספת עשויה להיות לידת תינוק שסובל מפגיעה כרומוזומלית. גם כמות הביציות יורדת, ניתן להעריך את כמות הביציות בבדיקות לרזרבה שחלתית, כמו פרופיל הורמונלי, אולטרסאונד או בדיקת AMH (בדיקת דם)".
תהליך שימור הפריון: מדוע אנו זקוקים לו ובמה הוא כרוך?
ד"ר משיח מסבירה שכדי לשמר את איכות הביצית, אפשר להקפיא אותה. התהליך מאפשר לאישה להפשיר את הביציות, בשלב מאוחר יותר בחייה, כאשר היא כבר לא יכולה להשתמש בביציות הקיימות שלה, ולהפרות אותן בזרע של בן הזוג או באמצעות תרומת זרע. כך למעשה, האישה מגדילה את סיכוייה להרות גם בגיל מבוגר יותר.
אין ספק שהקפאת ביציות היא טכניקה שהולכת וצוברת פופולריות רבה יותר עם השנים. נכון להיום, בארץ, אפשר לבצע הקפאה בין גיל 30 – 41 במימון פרטי.
לאחרונה, נכנסה לסל, אופציית הקפאת ביציות עבור נשים במצבים רפואיים מסויימים. בשלב זה מדובר בעיקר בנשים שנאלצות לעבור טיפולים כימותרפיים".
תהליך ההקפאה אורך לדבריה בין 14 – 10 ימים.
"זה מתחיל ביום השני של המחזור ומסתיים בשאיבה. במשך הטיפול לשימור הפריון, האישה תקבל 3 סוגים של תרופות: כאלה שמטרתן להגדיל את מספר הביציות שמתפתחות בשחלה, כאלה שמונעות ביוץ, כלומר מונעות מהביציות לצאת מהשחלה ולבסוף, תרופות שמטרתן לגרום להבשלת הביציות לקראת ההקפאה. תרופות אלה ניתנות באמצעות זריקה עצמית.
במהלך אותם שבועיים, האישה מתבקשת להגיע לבדיקת 'מעקב זקיקים' הכוללת אולטרסאונד ובדיקת דם. כאשר נראה כי הגיע הזמן האופטימלי, היא מקבלת זריקת הבשלה אחרונה ומוזמנת לשאיבה עצמה. תהליך השאיבה נעשה בגישה נרתיקית, והוא לרוב כרוך בהרדמה מלאה, אבל לא תמיד".
החששות והלבטים סביב התהליך
אם שקלת לבצע את התהליך אבל את עדיין חוששת, את בהחלט לא לבד. ד"ר משיח מציינת שרבות מהנשים שמגיעות לייעוץ בשלב שבו הן מתלבטות, מביעות חשש ופחד מפני התהליך.
חלק מהנשים מביעות חששות שקשורים לעניינים 'מכניים' – כמו למשל חשש מאיבוד ביציות או פגיעה בסיכוי להיכנס להיריון טבעי בעתיד, חלקן חוששות מהפרוצדורה עצמה וחלקן מרגישות קושי נפשי או תחושה של כישלון שהן בכלל שוקלות לגשת לפרוצדורה כזאת.
לשמחתי, ברוב המקרים, כל החששות מתפוגגים, כשהנשים מקבלות את כל התשובות לשאלות שמטרידות אותן, ומבינות שמדובר בתהליך בטוח וגם די פשוט יחסית. ברוב רובם של המקרים, נשים שעוברות את התהליך מודות על כך בדיעבד".
לגבי הלבטים ה"טכניים" שציינה ד"ר משיח, חשוב לה להבהיר:
הקפאת ביציות לא מבזבזת ביציות. היא גם לא פוגעת בסיכוי להיכנס להיריון בעתיד ובפירוש אין פה שום הצהרה של כישלון. אני נוהגת להשוות את התהליך לרכישת 'מנייה ספקולטיבית'. כלומר – לא בטוח שתצטרכי להשתמש בזה, אבל טוב שתהיה לך אפשרות כזאת אם תחליטי על כך.
באותה הזדמנות חשוב לציין שככל שמקפיאים ביציות מאוחר יותר, כך איכותן יורדת. לעומת זאת, ככל שמקפיאים אותן מוקדם יותר, כך קטן הסיכוי שיהיה צורך להשתמש בהן".
אגב, מסתבר שלא רק נשים רווקות בוחרות לבצע את התהליך.
"יש אימהות לילדים שמעוניינות לשמור לעצמן אפשרות להיריון נוסף בגיל מאוחר יותר; יש אפילו נשים שנמצאות בזוגיות שמגיעות להקפיא, כיוון שבני הזוג טרם החליטו מתי יתחילו בתהליך הקמת משפחה.
חשוב לזכור שבסה"כ התהליך כולו אורך עד שבועיים. הוא אינו מורכב ואינו מסוכן, ובסופו של דבר נשים רבות מגלות שזה פחות מפחיד ממה שדמיינו. במבט לאחור, רוב רובן של הנשים שבחרו לגשת לתהליך, שמחות שעשו זאת".