הדרך שתהפוך אותנו ל"גדולים" | צילום: shutterstock
אם חתול יתבונן בהשתקפותו במראה האם הוא עשוי לראות שם אריה גדול ממדים? תלוי את מי שואלים. הדרך בה אנו מתבוננים על עצמנו איננה אובייקטיבית, והיא גם לא יכולה להיות כזאת.
ישנו ציטוט שאומר "זה לא מי שאתה שעוצר אותך, אלא מי שאתה מאמין שאינך", וכשמדובר בדימוי עצמי אנחנו נסמכים בעיקר על האמונות שלנו לגבי עצמנו, שחלקן כ"כ מקטינות, עד כי גם החתול, כמשל לעצמנו, יראה בעינינו כגור חסר אונים.
לחיות עם האויב – שהוא בעצם אנחנו
רובנו חושבים ופועלים על פי תבניות חשיבה הכוללות בתוכן אמונות מקדמות ואמונות מגבילות גם יחד. האמונות המגבילות צרובות בנו מזיכרון של חוויה קשה, אכזבה ,פגיעה או כישלון שהשאיר "טעם מר" ופגע בדימוי העצמי שלנו.
האמונה המגבילה יכולה להיות לא הגיונית או לא רלוונטית יותר לזמן הנוכחי, אבל אנחנו מחזיקים בה ומתנהלים לפיה. כך אנו הופכים להיות האויבים הכי גדולים של עצמנו וגם סוג של עבדים של מחשבתנו שחיים את העבר.
הפיל הקשור
ד"ר חורחה בוקאי הוא פסיכיאטר ופסיכותרפיסט יהודי ארגנטינאי. אחד הסיפורים המוכרים שכתב היה "הפיל הקשור", שעלילתו מספרת על חייו של בוקאי כילד שאהב ללכת לקרקס, ובמיוחד לצפות בפיל גדול הממדים. בהפסקה שבין ההופעות, העיד הפסיכיאטר, אותו פיל היה נקשר בשרשרת ליתד קטנה מעץ שהייתה נטועה סנטימטרים ספורים באדמה.
בוקאי הילד תהה אז מדוע הפיל נשאר קשור. הרי ברור לגמרי שאין לו כל בעיה לשחרר את עצמו. אז מה מחזיק אותו שם?
כשגדל, הוא מספר, הבין את התשובה: הפיל לא בורח כי לפני שנים, כשהיה פילון קטן, ניסה בכל כוחו להשתחרר אבל לא הצליח. היתד הייתה חזקה ממנו, עד שהגיע היום שבו השלים עם חוסר האונים שלו ונכנע לגורלו. ומאז, ובכל השנים שחלפו, לא ניסה יותר להשתחרר היות והוא האמין שהוא לא מסוגל לכך. כלומר, הוא אף פעם לא הטיל ספק בראייה זו של עצמו ואף פעם לא ניסה לבחון את כוחו מחדש.
השרשרת ברגל והקול בראש
הפיל של ד"ר בוקאי היה למעשה שבוי במערכת אמונות מגבילות, מוטעות ולא רלוונטיות להווה שלו כפיל בוגר ועוצמתי. הוא לא היה מודע לכוחותיו האמיתיים ולא לקח בחשבון את מה שהשתנה אצלו במשך השנים.
כל אחד מאיתנו מתנהל בעולם כשהוא קשור ליתדות המגבילות את החופש שלו. וגם אנחנו שומעים את הקול שבראש שאומר "אתה לא יכול", "אתה לא חזק מספיק", "אל תשכח שפעם ניסית ולא הצלחת".
לפעמים אנחנו נוגעים בשרשרת, חשים את כבדותה על רגלנו וחושבים: "כמה טוב היה אם הייתי יכול להשתחרר: לומר דברים שאני לא מעז, לעזוב עבודה או בית, להגשים את מה שאני באמת רוצה – אבל אין לי כאלו כוחות".
השינוי מתחיל בתוכי
את החוויות המתקנות והאמונה העצמית מתחילים לצבור בהדרגה אך בנחישות – אם להסתמך על דבריו של נפוליאון המצביא שאמר: "אם אינך יכול לעשות דברים גדולים, תעשה דברים קטנים בצורה גדולה".
לאחר שנים של מחשבות כובלות, כל הצלחה וכל עמידה במטרה מחזקים את המוטיבציה ואת הביטחון שלנו להמשיך לעשות ולצבור ניסיונות חיוביים.
האמונה המקדמת, בניגוד לזו המגבילה, היא הקול המחזק, המעצים, הקורא לפעולה מתוך אמונה שמי שהיינו ומה שהחלטנו בעבר, גם אם הוא היה לפני זמן לא רב, אינם רלוונטיים ליכולותינו היום.