הצד האפל של הסקס: 5 מחלות המין הנפוצות ביותר

מגן עליך לא רק מילדים | צילום: shutterstock

סקס תורם לחיינו רבות – בהיבט הזוגי והאינטימי, ואפילו בהיבט הבריאותי והנפשי. יהיה נכון לומר כי יתרונותיו של הסקס די מובהקים, אם לא מהספרים אז לפחות מחדר המיטות. אבל לסקס יש גם צד פחות נעים, שאולי חלק גדול מאיתנו יעדיף לא לשוחח עליו (בטח לא בדייט ראשון או עם הילדים) – מחלות מין.

לעיתים קרובות, כשצעירים משתמשים בקונדום, אין זה משום שהם חוששים ממחלות המין, אלא מלהיכנס להריון לא רצוי. ייתכן וזה נובע מהמחשבה שמחלות מין הן דבר "שקורה לאנשים אחרים". אך למרות השאננות היחסית בכל הנוגע למחלות מין, מדובר בתופעה נפוצה מאוד – בארה"ב לבדה מדווחים מדי שנה על עשרים מיליון מקרים חדשים של מחלות מין, כשחמישים אחוז מתוכם מופיעים בגילאי 24-15.

כיצד מחלות מין מתפשטות?

קודם כל, כדי שמחלות מין יתפשטו, עלינו להתפשט קודם לכן. מחלות מין עוברות מאדם לאדם באמצעות מין וגינאלי, אנאלי או אוראלי.

כיצד ניתן למנוע אותן?

את מרבית מחלות המין ניתן למנוע די בקלות על ידי שימוש בקונדום והתנהלות מינית אחראית. אם כבר נדבקתם אל חשש – לרבות ממחלות המין יש תרופה, ואילו למחלות אחרות שטרם נמצאה להן תרופה, יש טיפול שעוזר לשלוט במחלה ו/או להקל על התסמינים.

5 מחלות המין הנפוצות ביותר: תסמינים וטיפול

מחלת המין השערורייתית: איידס

איידס, המכונה גם בשמה המלבב: "תסמונת הכשל החיסוני הנרכש", היא אוסף של תסמינים המופיעים בשל כשל של מערכת החיסון בעקבות חשיפה לנגיף ה-HIV. הנגיף תוקף את תאי הדם הלבנים, אשר תפקידם הוא להילחם בווירוסים, חיידקים ותאים סרטניים, ובכך מחליש את החולה וחושף אותו למחלות זיהומיות שונות ולפגיעה במערכת העצבים.

איידס היא אחת ממחלות המין המוכרות והמתוקשרות ביותר. בשנות השמונים, מחלה זו עוררה סערה במדורי הרכילות ומחוצה להם כאשר מותגה לא פעם כמחלה ששייכת בעיקר לקהילה ההומוסקסואלית, בשל ריבוי החולים בה.

בשלושים השנים האחרונות מתו מהמחלה לא פחות מ-25 מיליון איש ברחבי העולם. בעבר המחלה הייתה שם נרדף לגזר דין מוות, אך כיום ישנו טיפול המאפשר לחיות עם המחלה.

בשנות התשעים התחילו להעניק טיפול תרופתי לחולים באיידס, שמונע את התפרצות המחלה ומאפשר לנשאי הנגיף לחיות חיים ארוכים ולנהל שגרת חיים כמעט רגילה, והמחלה כבר לא נחשבת סופנית אלא כרונית.

1. תסמיני המחלה

תסמיני המחלה רבים ומגוונים ויכולים לכלול חום, שלשולים, ירידה במשקל, כאב גרון, עייפות, פריחה, פטרת הפה, דלקת ריאות (שמהווה את אחד מגורמי המוות הנפוצים בקרב חולי איידס), ועוד.

חשוב לדעת כי יש הבדל בין נשא איידס לחולה איידס. אנשים שהם נשאים אך לא מודעים לכך, עלולים לפתח את מחלת האיידס, לכן ישנה חשיבות גבוהה במיוחד לביצוע בדיקות דם לגילוי נגיף ה – HIV.

1. איך נדבקים?

נגיף ה-HIV עובר דרך נוזלי גוף והדרך הנפוצה ביותר להידבקות היא באמצעות קיום יחסי מין לרבות, מין אנאלי ובמקרים מסוימים גם אוראלי ללא קונדום, (הנגיף לא עובר דרך נשיקות). הדבקה נפוצה נוספת היא דרך שימוש משותף בכלים שזוהמו בדם נגוע בנגיף כמו שקורה בעת הזרקת סמים, וקבלת מנה נגועה של עירוי דם. גם מגע של פצעים פתוחים זה בזה עלולה לגרום להדבקה. בנוסף, המחלה עלולה לעבור מאם נגועה לתינוק במהלך הלידה או בהנקה.

1. איך מטפלים?

למחלת האיידס אמנם אין תרופה, אבל יש טיפול שנקרא אנטי טרו-ויראלי: טיפול תרופתי שעוזר להפחית את כמות הנגיף בדם לרמות שאינן ניתנות לגילוי.

מחלת המין המצהיבה: הפטיטיס B

הפטיטיס B הוא נגיף נפוץ מאוד אשר הידבקות בו עלולה לגרום למחלה זיהומית של הכבד. בחלק ממקרי ההדבקה מדובר במחלה חריפה שחולפת לאחר מספר שבועות, ובחלק מהמקרים המחלה הופכת למחלה כרונית שעלולה לגרום לנזק בלתי הפיך לכבד. מלבד זאת, הפטיטיס B הוא גם אחד הגורמים המרכזיים לסרטן הכבד, אך במרבית המקרים, ההידבקות בנגיף גורמת לסימפטומים מינימליים או אינה גורמת לסימפטומים כלל.

1. תסמיני המחלה

המחלה החריפה מופיעה כמה ימים עד כמה שבועות אחרי ההדבקה, נמשכת בדרך כלל פחות משישה חודשים, ותסמיניה כוללים בין היתר חום, בחילות, הקאות, חולשה, שתן כהה וגוון צהוב של העור שהפך עם הזמן לסימן ההיכר של המחלה.

הסיבוכים העיקריים של המחלה הכרונית עשויים להופיע לאחר שנים ארוכות ולכלול ביטויים של אי ספיקה של הכבד, כאבי בטן, בטן נפוחה ודימום ממערכת העיכול.

1. איך נדבקים?

דרכי ההעברה של המחלה זהים לאלה של נגיף האיידס – באמצעות מגע עם נוזלי גוף בעת קיום יחסי מין ללא קונדום, שימוש במחט נגועה להזרקת סמים והעברה מאם לילד בעת הלידה, אך בשונה מנגיף האיידס, נגיף זה מדבק הרבה יותר ומסוגל לשרוד מחוץ לגוף במשך ימים אחדים.

1. איך נמנעים?

באמצעות חיסון אותו ניתן לקבל במרפאת המשפחה. משנת 1992 תינוקות מחוסנים באופן "אוטומטי" למחלה בבית החולים אחרי הלידה, (קיימים מספר חיסונים נגד הנגיף אותם לרוב מקבלים בסדרה בת שלוש זריקות).

החיסון מומלץ גם לאוכלוסיות בסיכון כמו אנשי צוות רפואי ומטיילים שנוסעים לדרום אמריקה או למזרח אסיה. כמובן שקיום יחסי מין מוגנים הוא דרך נוספת להימנע מהידבקות.

1. איך מטפלים?

כיום מקובל לא לטפל במחלה החריפה אלא לעקוב ולטפל בתסמינים (למשל דרך מתן תרופות נגד בחילה).

במחלה הכרונית מטפלים באמצעות תרופות אנטי ויראליות. אלה אינן מרפאות את המחלה אך מפחיתות את הסימפטומים ומאטות את הנזק לכבד.

מחלת המין שעוברת בנשיקה: הרפס

בדומה לאיידס, גם הרפס היא מחלת מין ויראלית כרונית. המחלה נגרמת על ידי נגיף ההרפס סימפלקס (HSV) שלו שני סוגים: הסוג הראשון גורם לפצעים סביב הפה והשפתיים והסוג השני – הרפס גניטאלי, כולל שלפוחיות כואבות סביב איברי המין או פי הטבעת.

הרפס היא אחת ממחלות המין הנפוצות בעולם – לפי ארגון הבריאות העולמי, כ-3.7 מיליארד אנשים מתחת לגיל 50 הם נשאים של הרפס סוג I וקרוב ל-500 מיליון איש הם נשאים של הרפס סוג II. רבים מהם כלל אינם מודעים לכך ולא יפתחו אף פעם נגעים.

1. תסמיני המחלה

המחלה מאופיינת בהתפרצויות שעשויות להופיע לראשונה כמה ימים אחרי ההדבקה, וכוללות שלפוחיות כואבות ומגרדות על איברי המין, אשר לעתים עשויות להגיר נוזלים. בנוסף, ייתכנו חום ובלוטות לימפה נפוחות.

1. איך נדבקים?

בהרפס אפשר להידבק במגע מיני לרבות יחסי מין אנאליים ואוראליים, אך גם במגע עור לעור או בנשיקה. תינוקות עלולים להידבק בהרפס מאם נגועה במהלך הלידה.

1. איך נמנעים?

בעת קיום יחסי מין, קונדום יכול למנוע את הידבקות המחלה. כמו כן, מומלץ להימנע מקיום יחסי מין עם אדם שסובל מהרפס בזמן התפרצות. בנוסף, מומלץ לשמור על אורח חיים בריא התורם לחיזוק המערכת החיסונית, שכן מערכת חיסון חלשה פגיעה יותר להתפרצויות.

1. איך מטפלים?

הטיפול יכול להפחית את ההתפרצויות ולהקל על התסמינים, אך לא לרפא את המחלה. עם הופעת התסמינים מומלץ לפנות לרופא על מנת שירשום תרופות אנטי ויראליות שעשויות להאיץ את זמן ההחלמה ולהפחית כאבים. מומלץ לשמור על האזור נקי ויבש, להשתמש בסבון עדין וללבוש בגדי כותנה רופפים בזמן התפרצות.

מחלת המין שעלולה להוביל לסרטן: וירוס הפפילומה האנושי (HPV)

מחלה נוספת ושכיחה במיוחד היא HPV – וירוס הפפילומה האנושי. כשמונים אחוז מהאוכלוסייה ייחשפו לווירוס במהלך חייהם. אמנם, בתשעים אחוז מהמקרים הנגיף חולף בתוך כמה חודשים עד שנתיים (יש מקרים בהם הוא נשאר רדום שנים ארוכות), אך בעשרת האחוזים הנותרים עלולה להתפתח מחלה מסכנת חיים הקשורה לווירוס.

1. תסמיני המחלה

לווירוס קיימים למעלה מ-100 זנים שונים, אלימים יותר ופחות, אשר עלולים לגרום בין היתר להתפתחות יבלות על אברי המין, וחמור מכך – להביא למצבים טרום ממאירים שעלולים להתפתח לגידולים סרטניים שונים, שהנפוצים בהם הם סרטן צוואר הרחם (הווירוס הוא הגורם העיקרי לסרטן צוואר הרחם), סרטן פי הטבעת, סרטן הלוע וחלל הפה וסרטן הפין.

1. איך נדבקים?

אפשר להידבק בווירוס הפפילומה האנושי באמצעות מגע מיני (לרבות מין אוראלי), ודרך עור עם פצע פתוח שבא במגע עם הווירוס.

1. איך נמנעים?

הפעם לא יספיק להמליץ על שימוש בקונדום בעת קיום יחסי מין מאחר שקונדום במקרה הזה אינו יכול להבטיח הגנה מלאה (משום שהווירוס יכול לעבור מאדם לאדם במגע וחיכוך של העור).בנוסף, ישנו חיסון היעיל כנגד חלק מזני הפפילומה. בישראל החיסון ניתן בבתי הספר בכיתה ח'.

לנשים מומלץ לערוך בקביעות בדיקה של משטח צוואר הרחם המכונה בדיקת פאפ, אשר יכולה לסייע לגילוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם.

1. איך מטפלים?

אין ריפוי למחלה עצמה, אבל ניתן לטפל ביבלות, אם הן מופיעות, באמצעות קרמים טיפוליים או הסרה כירורגית. במידה ומתגלים תאים סרטניים או טרום סרטניים, ניתן להסירם באמצעות ניתוח או טיפולי קריותרפיה (הקפאה ממוקדת שהורגת את התאים הסרטניים).

מחלת המין שעלתה מן האוב: עגבת (סיפיליס)

מחלת העגבת היא מחלת מין חיידקית כרונית אשר נגרמת על ידי החיידק טרפונמה פלידום ("החוט המתפתל החיוור" בלטינית). המחלה הייתה נפוצה מאוד במאות הקודמות, בעיקר באירופה, ואף הביאה למותם של רבים. לאחר גילוי הפניצילין, מספר החולים במחלה ירד בצורה משמעותית, אך בשנים האחרונות יש שוב עלייה מדאיגה בתחלואה, בעיקר במדינות העולם השלישי.

לפי ארגון הבריאות העולמי, מדי שנה נדבקים במחלה כשישה מיליון איש, כ-300 אלף מהם מתים כתוצאה מהמחלה. עם זאת חשוב לציין שיש למחלה טיפול יעיל.

1. תסמיני המחלה

שם נוסף הניתן למחלת העגבת הוא "החקיין הגדול" משום שתסמיניה דומים מאוד לתסמיני מחלות אחרות. תסמיני המחלה כוללים נגעים כיביים קטנים, לא כואבים באברי המין או בחלל הפה, אשר מופיעים לרוב כ-90-10 ימים לאחר ההדבקה. במרבית המקרים, נגעים אלה חולפים מעצמם.

במידה והמחלה לא מאותרת או שלא מטפלים בה בשלב הנגעים, עלולה להתפתח עגבת שניונית (כשבועיים – שישה חודשים אחרי הופכת הנגע הראשון) שעלולה להתבטא בשלל תסמינים ובהם חום, פריחה, כאבי ראש, כאבי גרון, נפיחות בבלוטות הלימפה, פגיעה בראייה, פגיעה במערכת העצבים ועוד.

כשליש מהנדבקים שנדבקו בעגבת ולא טופלו כראוי, עלולים לפתח סיבוכים המכונים – "עגבת שלישונית" או "עגבת מאוחרת" העלולים להתבטא בפגיעה בלב, במוח, בעור ובאיברים הפנימיים. החולים בה מפתחים קשיי הליכה והם עלולים להתעוור ואף לאבד את שפיות דעתם.

1. איך נדבקים?

אפשר להידבק במחלה על ידי מגע מיני עם חולה עגבת, לרבות מין אוראלי ואף נשיקות. גם מגע עור בעור עלול לגרום להדבקה. עגבת עלולה לעבור גם מאם נגועה לעובר.

1. איך נמנעים?

שימוש בקונדום מפחית את הסיכון להדבקה, אך לא מונע אותו לחלוטין. יש להימנע ממגע עם חולה עגבת.

1. איך מטפלים?

הטיפול הוא באמצעות מתן זריקות פניצילין – 3-1 זריקות בהתאם לשלב בו התגלתה המחלה. הטיפול מביא לריפוי מלא של המחלה, אך חשוב להתייעץ עם רופא בהקדם אם יש חשש לעגבת, על מנת להתחיל בטיפול מוקדם ככל האפשר.