רפי קרסו | צילום: רמי זרנגר
מעט מאוד מחלות, כך נדמה, זכו לשם עברי מרתיע כמו "שלבקת חוגרת", אם כי "הרפס זוסטר", בלע"ז, לא אטרקטיבי הרבה יותר. המחלה עצמה, שלפי נתוני "שירותי בריאות כללית", כ-30 אחוז מתושבי ישראל יחוו בשלב כלשהו בחייהם, סימפטית אף פחות משמותיה.
שלבקת (שהיא בעצם הרפס בעברית) חוגרת (על שום צורת ההתפשטות המאורכת שלה הדומה לחגורה), נגרמת על ידי נגיף בשם "וריצלה זוסטר", בן למשפחת ההרפסים, אותו נגיף הגורם למחלת הילדים הנפוצה אבעבועות רוח.
המחלה פורצת כאשר הנגיף מתיישב על עצב בצד אחד של הגב או הפנים ופוגע בו לכל אורכו. לרוב הדבר מתבטא באזור המותן או החזה. התוצאה היא, שלל תחושות לא נעימות, הנעות בין כאב עז לעקצוץ, צריבה וגרד.
"ברגע שילד או מבוגר חולה באבעבועות רוח", אומר פרופ' רפי קרסו, נוירולוג ומומחה לטיפול בכאב, "הוא יכול אומנם להחלים, אבל הנגיף נשאר רדום בגופו: בתוך העצבים בגולגולת, או לאורך הגב והגפיים. כל עוד המערכת החיסונית של הגוף פועלת בצורה תקינה, הנגיף לא מאיים.
"אחרי שנים, מסיבות שונות, בהן הזדקנות, כשהמערכת החיסונית נחלשת, קל לנגיף להתעורר ולגרום למחלה. אבל הפעם זוהי לא מחלת אבעבועות הרוח שמתבטאת בשלפוחיות המפוזרות על פני הגוף. כאן הפגיעה היא במסלול של עצב אחד או שניים והוא יכול להיות על הפנים, על הגב או על הגפיים. השלפוחיות יופיעו רק שם".

דיכוי חיסוני
היחלשות המערכת החיסונית עם העלייה בגיל, מסבירה את העובדה ש-50-40 אחוז ממי שחולים בשלבקת חוגרת, הם בני 60 ומעלה. בחלק השני, ניתן למצוא חולים המטופלים בסטרואידים או בכימותרפיה, חולי HIV ובמקרים נדירים גם ילדים, בעיקר עם דיכוי חיסוני.
"בנוסף לאלה, כל מחלה שמחלישה את הגוף ואפילו משבר נפשי, פרידה, שכול או קשיים כלכליים, יכולים לערער את המערכת החיסונית ולחשוף אותנו לפגיעת נגיפים", מוסיף פרופ' קרסו.
יחד עם זאת, לא כל מי שחלה בעבר באבעבועות רוח, יחטוף בוודאות שלבקת חוגרת בשלב זה או אחר בחייו. "רק 35-25 אחוזים ממי שחלו באבעבועות רוח, יחלו בהרפס זוסטר וזה יכול לתקוף אותם בצורה קלה, בינונית או קשה.
"מכיוון שהיום ילדים מקבלים חיסון לאבעבועות, המחלה נפוצה פחות וזה אמור להשפיע על תפוצת השלבקת החוגרת".

שלבקת חוגרת: כואב, מגרד ומידבק
התפרצות המחלה מתחילה, פשוטו כמשמעו, בווירוס שמתיישב על העצבים. "הגוף שלנו מרושת במסלולים עצביים, הנקראים דרמטומים", מסביר פרופ' קרסו. "הנגיף מתיישב על אחד או יותר מהמסלולים הללו, מתפשט לאורכם וגורם לכאבים עצביים שיכולים להיות מאוד חזקים. מסלול הפגיעה יכול לעבור גם לאורך הפנים, בתוך העין או בלסת.
"בהמשך, מופיעה על העור לאורך הנתיב הפגוע אדמומיות, שהופכת לפריחה, המתפתחת לשלפוחיות קטנות מלאות בנוזל צהבהב. בשלב הזה, ניתן לאבחן את המחלה בוודאות ולהבין במה מדובר.
"הפריחה כואבת, מגרדת, צורבת ודוקרת. חלק מהחולים סובלים גם מתחושה כללית רעה, חולשה, תשישות וחום".
המחלה, יכולה במקרים נדירים להיות גם מידבקת. "את השלפוחיות כדאי מאוד לכסות, מאחר שהנוזל שבתוכן מכיל את הנגיף והוא יכול להדביק אנשים אחרים במגע".
נכון להיום, לשלבקת חוגרת אין טיפול, למעט תרופות אנטי ויראליות כמו אציקלוביר (או זובירקס) בכדורים ובמשחה למריחה, וגם כדורים בשם ולטרקס.
"התרופות הללו לא מרפאות, אבל מדכאות במעט את התסמינים. אם מתחילים לטפל מוקדם, ניתן אולי לקצר את משך המחלה ולהפחית את הכאבים שאחרי ההחלמה", מבהיר פרופ' קרסו.
שלבקת חוגרת: סיבוכים
כעבור כשבוע עד שבועיים, השלפוחיות אמורות להתחיל להתייבש ולהותיר גלדים. אלה נושרים בהדרגה ויכולים להותיר צלקות, אבל חמור מזה, הכאבים, הדקירות והגירודים, יכולים להימשך גם תקופה ארוכה.
"ככל שהחולה צעיר יותר, הוא יעבור את זה קל ומהר יותר", אומר פרופ' קרסו.
אצל חולים מבוגרים, אחד מסיבוכי המחלה הוא דלקת עצבית פוסט הרפטית (PHN), שיכולה להימשך חודשים ולפעמים גם עד סוף החיים וגורמת לכאב שקשה מאוד לשאת. כ-20 אחוז מהחולים בני ה-80 ומעלה, סובלים מהתופעה.
"סיבוכים אפשריים נוספים של שלבקת חוגרת הם התפשטות של זיהום חיידקי בשלפוחיות שעלול להתפשט בגוף, פגיעה בעצב הראייה ובקרנית העין, ובמקרים נדירים, היווצרות של דלקת קרום המוח".

דרך עוקפת שלבקת חוגרת חיסון
מכל האמור לעיל, ניתן להבין שאם ניתן להימנע ממפגש עם השלבקת החוגרת, מומלץ מאוד לעשות זאת.
"מכיוון שאני מומחה לטיפול בכאב עצבי, שהוא התסמין העיקרי בהרפס זוסטר, אני מכיר היטב את המחלה", מספר פרופ' קרסו. "כבר לפני 15 שנה, כשנודע לי שיש בארה"ב חיסון, נסעתי והתחסנתי מיד. כעבור כמה שנים קיבלתי חיסון נוסף ובקרוב אקבל עוד אחד. מעריכים שהחיסון תקף לחמש-שש שנים".
מדוע החיסון מומלץ למי שכבר חלו?
"כ-8-7 אחוז ממי שחלו, יכולים לסבול ממחלה חוזרת, והיא עלולה להיות גם קשה. תלוי ברמת החיסוניות של החולה", מבהיר פרופ' קרסו.
תופעות הלוואי של החיסון מסתכמות לדבריו באפשרות לפתח כאבים ואודם באזור ההזרקה. במקרים נדירים (פחות מ-1 אחוז), עשויה להופיע פריחה קלה בגוף או באזור ההזרקה.
"יעילות החיסון יכולה להשתנות מאדם לאדם, אבל אין ספק שמחוסן שיחלה במחלה, יקבל אותה באופן פחות אלים".
החיסון המוחלש מול החיסון המומת
החיסון הזמין היחיד לשלבקת חוגרת הניתן כיום בישראל נקרא זוסטווקס. חיסון זה מבוסס על נגיף מוחלש של אבעבועות רוח, דומה לזה שמרכיב גם את החיסון הניתן לילדים נגד המחלה, אבל בשונה ממנו, מכיל כמות נגיפים גבוהה בהרבה.

"כשמכניסים נגיף מוחלש לגוף", מסביר פרופ' קרסו, "הוא לא מספיק חזק כדי לגרום למחלה, אבל כן מסוגל לעורר את מערכת החיסון לייצר נוגדנים למחלה".
יחד עם זאת, נגיף מוחלש עלול לסכן מדוכאי חיסון, נשים בהיריון, מחלימים ממחלה ממושכת, אנשים הנוטלים תרופות מסוימות או כאלו העוברים טיפולים מדכאי חיסון.
בהתחשב בכך שבעולם קיים חיסון המבוסס על נגיף מומת. לא ברור מדוע משרד הבריאות הישראלי טרם אישר את שימושו. גם לדברי פרופ' קרסו, אין הסבר גלוי להחלטה.
ניסיתי בעבר לברר במשרד הבריאות מתי מתכוונים לייבא את החיסון הזה לארץ ולא קיבלתי תשובה. לא ידוע מה הסיבה שלא מאשרים אותו.
"כבר ב-2017, ה-FDA (מנהל התרופות והמזון האמריקאי) המליץ על Shingrix, חיסון מנגיף מומת".
"חיסון כזה, מיוצר מחלק מהמעטפת של הנגיף ולא מהנגיף כולו. כלומר, הוא לא יכול להוות סכנה כלל. כאשר הוא מוחדר לגוף, המערכת החיסונית מזהה את המעטפת, הורסת אותה ומפתחת נגדה נוגדנים.
"בפעם הבאה שנגיף כזה יחדור לגוף, המערכת החיסונית תזהה את המעטפת שלו, תשמיד אותה וכך יושמד הנגיף כולו. זה גם העיקרון שעליו מבוסס החיסון לקורונה.
"את החיסון מהנגיף המומת, אפשר לתת לטווח יותר גדול של מטופלים. בארה"ב הוא מיועד לבני 50 ומעלה וניתן בשתי מנות, בהפרש של 6-2 חודשים".
"אני ממליץ למי שאובחנו בסרטן בגילים המבוגרים, לפני שהם מתחילים בטיפול כימותרפי שיפגע להם במערכת החיסונית, לקבל את החיסון לשלבקת חוגרת".
האם אתה ממליץ לכלל אוכלוסיית המבוגרים להתחסן?
"חלק מהקרדיט לתוחלת החיים הארוכה שלנו כיום, שייך לחיסונים ואנטיביוטיקה. אדם שדואג לבריאות שלו, צריך לקבל חיסונים. אני אישית, אשתי, ילדיי ונכדיי, מחוסנים נגד כל מה שאפשר".