מה הסיבה שאתם ממשיכים לקרוא חדשות רעות?

גם אתם מכורים לעדכונים שליליים? | צילום: shutterstock

מכירים את עקיצת היתושה המעצבנת, זו שלמרות הידיעה הברורה שגירוד שלה רק יעורר עוד גירוי, אי אפשר להפסיק לשפשף אותה עד זוב דם? כך ניתן אולי לתאר את הנטייה שחלקנו מאמצים בעתות משבר, לחפור ולגרד בפצע העכשווי, על ידי היחשפות אובססיבית לתוכן ומידע שליליים – אם אלה נתונים על תחלואה, תיאורים גרפיים של מעשי אלימות, דיווחים על אסונות טבע, סרטוני התעללויות בפעוטות או בעלי חיים ושאר מרעין בישין.

הרי כדי להישאר מעודכנים ומעורים אנחנו לא באמת זקוקים לכל המידע הזה ובטח שלא להמחשות מפורטות וגרפיות שלו שגורמות לנו להצטמרר או להתמלא בזעם. אז מדוע אנחנו, על דרך המשל, ממשיכים להתגרד?

גלישת אימה

צריכה כפייתית של חדשות בכלל וחדשות רעות בפרט, היא התמכרות לכל דבר, וריטואל המאפיין את העידן הנוכחי. אם בעבר נאלצנו לחכות שעה שלמה למהדורת החדשות הבאה ברדיו והעיתון היה מגיע רק פעם ביום, היום החדשות נגישות בכל רגע נתון, היישר בכף היד.

הבעיה היא, שהאינטנסיביות של צריכת תכנים חדשותיים, במלל או ויזואליה – ומרביתם, מה לעשות, לא הכי נעימים – עלולה לגרום לנזק נפשי, קשה כמו זה הנגרם מהתמכרויות אחרות.

עוד מאותו דכדוך

באנגלית מכנים זאת Doom Scrolling, כלומר "גלילת אבדון" או בתרגום חופשי, "גלישת אימה". הנטייה לגולל או לגלוש עוד ועוד דרך חדשות רעות, למרות (ואולי דווקא בגלל?) שהן מעציבות, מדכדכות ומייאשות.

מחקר שנערך באוניברסיטת קנברה באוסטרליה, העלה שתקופת הקורונה החמירה את הנטייה לגלישה המזיקה, בעיקר בקרב נשים וצעירים. למעלה ממחצית ממשתתפי המחקר דיווחו שהחדשות אודות המגיפה העולמית גורמות להם לחרדה. מה שמעורר את המחשבה שהחרדה איננה מגיעה ממקור הסכנה כי אם מחשיפה מוגברת לסיקור שלה.

העדפה לשליליות

אם הנזק ברור, מדוע רבים מאיתנו לא מסוגלים להפסיק את הגלישה האובססיבית, למרות שברור ששום דבר טוב לא ייצא ממנה? "במצבי לחץ, אנשים פונים לרשתות החברתיות לקבלת מידע", מסבירה הפסיכואנליטיקאית באביטה ספינלי, "זה הפך לשיטת ההתמודדות עם חוסר הוודאות בעולם של ימינו".

למרות שלדבריה, חשוב להישאר מעודכנים ולשמור על קשר עם בני משפחה וחברים בזמנים קשים, הישיבה המרובה בבית, הנגזרת לעתים מהמצבים האלה, מזמינה מצב המכונה "התעדכנות יתר". לטענת ספינלי, אי צריכת מידע, מפורשת לעיתים בטעות כאקט לא מוסרי של התעלמות מסבלו של האחר וחוסר הצדק שבעולם.

על שליטה ונחמה

ד"ר לו פרר, פסיכולוג מהאוניברסיטה הלאומית האוסטרלית, מספק הסבר נוסף. לדבריו, כשאנחנו נחשפים לגירויים שליליים כמו חדשות רעות, המוח שלנו מתעורר. התופעה מכונה "העדפה לשליליות". לדבריו, אנחנו נמשכים לסיפורים על מוות, אסונות וחוסר מזל, בחיפוש אחר תחושת שליטה בתוך הבלגן.

למרות שהעולם נחווה ככאוטי, אנחנו יודעים מה מתרחש בו וזה מעניק לנו כאמור, תחושה של שליטה. ואנו נוסיף, אולי גם מידה מסוימת של נחמה נוכח הקשיים האישיים שלנו.

אנחנו נמשכים לסיפורים על מוות, אסונות וחוסר מזל, בחיפוש אחר תחושת שליטה בתוך הבלגן

מה זה עושה לנפש?

לדברי ספינלי, בין התעדכנות לבין צריכה כפייתית של חדשות רעות, עובר קו דק. מכיוון שהתמונה בחדשות אף פעם איננה שלמה ולשום דבר בעולם אין כנראה תשובה נכונה אחת, הצופה יוצא מתוסכל, מפוחד, חסר אונים וכועס.

במקרים קיצוניים, צריכת חדשות כפייתית יכולה להביא, לדברי ספינלי, לתסמינים של פוסט־טראומה. "האלימות הגרפית שנחשפת ברשתות החברתיות יכולה בהחלט לעורר טראומה ונזק נפשי לטווח הארוך".

להיות מעורב, אבל לא כפייתי

מכיוון שכאמור, המידע נגיש היום בכל זמן ובכל מקום, האחריות לשמור על מינונים ושיווי משקל, נמצאת בידינו. מכיוון שמעורבות ומודעות חברתית ופוליטית הן חשובות, אנשי המקצוע מציעים לנסות ולבטא אותן בדרכים חלופיות.

למשל, במקום לשוטט ברשת ולקרוא כל מה שבא ליד, להצטמצם לכמה מקורות מידע מקצועיים ומהימנים. כדי לשחרר קיטור, אפשר להשתתף במפגשים פיזיים או וירטואליים לשיחות על המצב, עם אנשים שאתם מתחברים אליהם. בנוגע לנושאים שמטרידים אתכם, עדיף לחפש ספרות מקצועית רצינית, מאשר להיסחף לכל פרסום באינטרנט.

יותר התנדבות וקלילות

את ההתבוססות הפסיבית בייאוש, מומלץ על פי המומחים להחליף בפעילות התנדבותית, להעלאת המודעות ולקידום הנושאים החשובים לכם, או בתרומה כספית לגופים המקדמים אותם.

במקביל, כאשר אתם כבר מול המסך, לא יזיק קצת אסקפיזם בריא, עם תכנים שהם קלילים, מרגיעים, מצחיקים או מעוררי השראה.

פעילות זוללת זמן

בנוסף לכל אלה, כדאי לזכור שהגלילה האינסופית גוזלת לא מעט זמן, המשאב היקר ביותר שיש לאדם, ובאה על חשבון דברים אחרים. מחקר העלה שמכשיר טלפון נייד בסביבה, מוריד את יכולת הריכוז וביצוע המשימות, גם כשהוא כבוי או מונח כשפניו מטה. כך שכולנו נתונים להסחת דעת מתמדת.

דרך אפשרית למגר את הדחף להציץ ולהמשיך בגלילה, היא להשאיר את הטלפון בחדר אחר, לפחות בלילה. ממרבצכם מתחת לשמיכה, ודאי יקטן החשק לקום וללכת לחדר השני כדי לברר מה קורה בעולם.

פתרון נוסף, המתאים לשעות בו אתם חייבים להיות צמודים לטלפון החכם, הוא להיעזר באפליקציות בהן אתם יכולים להגדיר מגבלת זמן לזמן השהות שלכם באתר או אפליקציה ספציפיים.

געגועים לטלפון הלא חכם

צעד אחרון, שנחשב כבר קיצוני בימינו, למרבה התדהמה, הוא חזרה ל"טלפון הטיפש". אותו טלפון בו השתמשנו, שומו שמיים, על מנת להוציא ולקבל שיחות, ומדי פעם להשתעשע במשחק "סנייק". מי עוד מתגעגע?